|
:ןכותה .333לא תירא מפניהם המחלמב רתומ המ .334 .335תפילה ותפילין ורבח תא ליצהל הבוח .336 ביוא חטשב תוגהנתה .337 |
|
-תיעצבמ תוליעפ תארקל תוננוכל הסנכנ הדיחיש וא ,תללוכ המחלמ הזרכוהש עגרמ |
|
מאחר שנכנס בקשרי המלחמה, ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל |
|
לאושו ססהמו ההתשמה לכ .חבושמ הז ירה – ברק תעשב וילע לטומה תא עצבל זירזה לכ
א. כל ההיתרים הנוהגים בשעת מלחמה, מתייחסים אך ורק לפעולות מלחמה, ורק לאותם
אנשים החייבים לבצע אותם בתוקף תפקידם. לכן: מצווה לצאת בשבת לסיור רכוב, כאשר סיור זה נחוץ להבטחת שלומם של תושבים, או כאשר הסיור נחוץ כדי להבטיח את שליטתנו על שטח בארץ ישראל. אבל אדם שאינו נחוץ בסיור זה, אל יצטרף לסיור להנאתו. ב. ההיתרים הנוהגים בשעת מלחמה מתייחסים רק לפעילות המבצעית הישירה, ולכל עבודה המאפשרת פעילות זו. לכן מותר בשבת לנסוע ברכב בסיור בטחוני; ומותר גם לתקן בשבת רכב כדי שיוכל לצאת לסיור. אבל גם הנוסע בסיור בטחוני בשבת אינו רשאי לעשן.
בכל יום לפני יציאה למלחמה יש לומר את ה"תפילה לפני היציאה לקרב". על כל חייל
במקרה שחייל נכנס לסכנה – חובה לעשות כל מאמץ על מנת לעזור לו להיחלץ ממנה. חובה |
|
"כל היכול להציל ולא הציל – עובר על 'לא תעמוד על דם רעך'. וכן הרואה את חבירו |
|
נכנסה יחידה לשטח אויב, ואין לחיילים די אוכל ושתייה – אין לאכול ולשתות ממאכלי הנכרים הרדיפה אחרי השלל מסיחה את הדעת מתכלית המלחמה, ולכן היא אסורה לפי הפקודות. |
 |
 
|