נדרים פרק 10
אָמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: חָזִי מַר, הַאי מֵרַבָּנָן דְּאָתָא מִמַּעֲרָבָא וְאָמַר: אִזְדַּקִּיקוּ לֵיהּ רַבָּנָן לִבְרֵיהּ דְּרַב הוּנָא בַּר אַבִּין, וְשָׁרוּ לֵיהּ נִדְרֵיהּ, וְאָמַר לֵיהּ: זִיל וּבָעִי רַחֲמֵי עַל נַפְשָׁךְ דְּחַטָּאת, דְּתָנִי רַב דִּימִי אֲחוּהָ דְּרַב סַפְרָא: כָּל הַנּוֹדֵר, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַיְּמוֹ, נִקְרָא: 'חוֹטֵא'. אָמַר רַב זְבִיד: מַאי קְרָא: (דברים כג) "וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא". הָא לָא חָדַלְתְּ, אִיכָּא חֵטְא.
גנזי המלך
דף עז:
הנודר אע"פ שמקיימו – תורה תמימה, דברים כג, כג (ס"ק קכב)