סוף זמן אכילת חמץ ושרפתו
|
(1) דין התורה הוא, שיש לסיים את אכילת החמץ ואת שרפתו עד חצות היום של י"ד בניסן . חז"ל חששו שמא יטעו האנשים בקביעת זמן חצות היום, ועל כן הקדימו את זמן סיום (2) (3) אכילת החמץ ושרפתו. |
'ד הנשמ ,'א קרפ
|
|
:רמוא ריאמ יבר אוכלין כל חמש, ושורפין בתחילת שש. :רמוא הדוהי יברו אוכלין כל ארבע, ותולין כל חמש, ושורפין בתחילת שש. |
רואיב
|
|
(4)השעות הראשונות של היום, שמחחמץ במשך לוכאל רתומש רמוא ריאמ יבר .תישישה העשה תליחתב ופרשל שיו השעות הראשונות של היום, עבראבחמץ רק לוכאל רתומש רמוא הדוהי יבר כלומר: אין אוכלים, אך אין חייבים עדיין החמישית תולים; ובמשך השעה (6) .תישישה העשהושורפים בתחילת לשרוף את החמץ, ( )5 |
םינויע
|
|
חמץ משש שעות ולמעלה ביום י"ד – אסור בהנאה. (6) ואסרוהו חכמים שתי שעות קודם, .'ה העש תליחתמ ונייהד ,האנהב רתומ תישימח העש לכ (לבא=) והימו … ידוהי וניאל ורכמל יאשרו ויכול להאכילו לבהמה, חיה ועוף … ומתחילת שעה שישית ולמעלה אסרוהו גם בהנאה. (שולחן ערוך אורח חיים תמ"ג, א') |
תולאש
|
|
.ונל תרכומה העשהמ הנוש איה המב וריהבה ."תינמז העש" גשומה תא וראב .1
מה יהיה אורכה של שעה זמנית ביום שבו השמש זורחת בשעה 6.40בבוקר ושוקעת .2 מצאו מה הן שעות הזריחה והשקיעה היום. (תוכלו למצוא זאת בכמה מלוחות השנה או .3 מתי מתחיל איסור חמץ מן התורה? .4 מדוע הקדימו חכמים את זמן איסור החמץ? .5 בטבלה שלפניכם מובאים הזמנים של הזריחה והשקיעה ביום י"ד בניסן התשנ"ד. .6 כתבו את הדינים של כל אחד מן הזמנים האלו לפי רבי מאיר ולפי רבי יהודה: |
|
העיקש סוף השעה 12 -ה |
תוצח תליחת 7 -ה העשה |
תליחת 6 -ה העשה |
תליחת 5 -ה העשה |
תליחת 4 -ה העשה |
החירז תליחת 1 -ה העשה |
תועש תוינמז |
| 5.36 |
_ |
_ |
_ |
_ |
5.33 |
תעש ןועש |
|
_ |
רוסיא
הליכא אתיירואדמ |
_ |
_ |
_ |
_ |
םינידה יבר יפל ריאמ |
|
_ |
_ |
_ |
_ |
_ |
םינידה יבר יפל הדוהי |
|
ב. מדוע רבי יהודה מחלק בין זמן איסור אכילת חמץ לבין זמן איסור ההנאה ממנו? ג. עיינו ובקטע המצוטט מדברי ה"שלחן ערוך", המופיע בפסקה "מן ההלכה". כמי נפסקה הסתכלו בלוח השנה, ומצאו, באיזו שעה יש לסיים השנה את אכילת החמץ בערב פסח, .7 |
םיגשומ
|
|
תינמז העש שעה זמנית היא 1/12מאורך היום (=שעות האור). היום הוא תמיד בן " 12שעות" (זמניות). אם כן, בקיץ, כשהיום ארוך, כל שעה זמנית ארוכה יותר מבחורף, כשהיום קצר.
|
'ה הנשמ ,'א קרפ
|
| במשנה זו נמשך הדיון בתקנת חכמים בעניין זמן איסור החמץ בערב פסח. |
|
:הדוהי יבר רמא דועו .אבטציאה גג לע תוחנומ תולוספ הדות לש תולח יתש כל זמן שמונחות – כל העם אוכלים. ניטלה אחת – תולין; לא אוכלין ולא שורפין. ניטלו שתיהן – התחילו כל העם שורפין. רבן גמליאל אומר: |
רואיב
|
|
,תמדוקה הנשמב רמאש הכלהה קספ לע דוע ףיסומ הדוהי יבר ומספר על הסימן שהיה מקובל בירושלים להודיע לעם את זמני איסור החמץ :חספ ברעב גג לע תוחנומ (2)מן הקרבן, ולספנש ,(1) ,הדותשהן חלק מקרבן ,תולח יתש וארקנו הבישיל תודעוימ ויהש תוגרדמ ויה תיבה רהל ביבסמ :אבטציאה "איצטבא", ומעליהן גג; שהניחו עליו את שתי החלות. שתי החלות, היה פירושו של דבר שעדיין לא הגיע זמן איסור כל זמן שמונחות .ץמחכל העם אוכלים אכילת חמץ, ו כאשר שליח בית הדין הוריד אחת מן החלות, בסוף השעה – תחא הלטינ – תיעיברה מתחילה שעה שיש בה איסור חמץ, אך אין הוא מוחלט: – ןילות אין חייבים לא שורפין, מכיוון שהתחיל זמן איסור האכילה, אך לא אוכלין, עדיין לשרוף את החמץ, מאחר שהוא מותר בהנאה. – לקח השליח גם את החלה השנייה, בתחילת השעה השישית – חל ניטלו שתיהן (5)התחילו כל העם שורפין. איסור החמץ במלואו, אף על ההנאה, ו תמדוקה הנשמב ורמאנש הדוהי יברו ריאמ יבר תועד לע קלוחרבן גמליאל |
םינויע
|
|
קרבן תודה הוא אחד הקרבנות הבודדים הכולל בתוכו חמץ: עם הבהמה המוקרבת היו (1) מביאים גם ארבעים לחמים, מארבעה סוגי מאפה, שעשרה מתוכם היו לחמי חמץ. כמובן, אין מקריבים קרבן תודה בפסח. לחמי התודה נפסלים ונאסרים באכילה לאחר שעבר לילה אחד מאז שהוקרבה בהמת (2) הקרבן על המזבח. מלכתחילה משתדלים שלא לגרום לקרבן להגיע למצב זה, ולכן אין שמים על גג האיצטבה לחמי תודה הראויים עדיין לאכילה, שהרי הכוונה היא להשהותם שם עד זמן איסור החמץ, ובזאת נגרום ללחמים שייפסלו, מתוך כוונה תחילה, ולא יוכלו לקיים בהם מצוות אכילת הקרבן. מסכים עם שיקוליו של רבי יהודה, במחלוקתו עם רבי מאיר, ולפיכך רבן רבן גמליאל (3) גמליאל אוסר את אכילת החמץ שעתיים לפני הזמן שבו הוא נאסר מן התורה. ואולם רבן גמליאל אינו מוצא לנכון להטיל איסור זה גם על תרומה, שכן אם נעשה זאת נקצר את זמן אכילת תרומת החמץ ונגרום בכך לקלקול מכוון של לחם קודש, והרי כבר למדנו (בקטע העיונים הקודם) שאין ראוי לעשות כן.
|
|
:רמוא לואש אבא :אינת (5) שתי פרות היו חורשות בהר המשחה (רש"י: הוא הר הזיתים); כל זמן ששתיהן חורשות – כל העם אוכלין; ניטלת אחת מהן – תולין, לא אוכלין ולא שורפין; ניטלו שתיהן – התחילו כל העם שורפין. (א"ע ,ד"י) |
תולאש
|
|
ב"פסוקי דזמרה" הנאמרים בתפילת שחרית מופיע פרק מתהלים, "מזמור לתודה". .1 אמירת פרק זה נחשבת לנו כאילו הקרבנו קרבן תודה. אין אומרים מזמור זה בפסח.  ?עודמ ריבסהל ולכותה
א. התוכלו לשער מדוע משתמשים דווקא בחלות כדי לסמן את זמן איסור החמץ, ולא בדבר .2 .רואיבב עיפומה הבטציאה רואית יפ לע ,תולח יתש וילעו הבטציאה גג תא ורייצ .3 מתי נוטלים את החלה האחת, ומתי נוטלים את השנייה? .4 השלימו במחברתך את הדעות השונות בעניין זמן איסור החמץ בערב פסח, על פי משנתנו .5 |
|
תליחתמ תישישה העשה האלהו |
העשב תישימחה |
תועשה עבראב תונושארה של היום |
_
|
———————-
|
———————-
|
———————-
|
ריאמ יבר
|
_ |
הליכאב ________ |
האנהב ________
_ |
הדוהי יבר
|
_ |
-ןילוח |
__________ םירתומ __________ םירוסאו ___________ המורת
_ |
רבן גמליאל
|
|
|---|
|
מדוע התיר רבן גמליאל לאכול תרומה של חמץ שעה אחת יותר מחמץ חולין? .6 |
| האבה הנשמל רבעמ | חזרה לתוכן מסכת פסחים |
