|
|---|
|
אברהם סטאבסקי, היה בחור מפולין, חבר תנועת ז'בוטינסקי, אשר הואשם בשנת תרצ"ג ברצח חיים ארלוזורוב על חוף ימה של תל אביב. הוא עמד בצל הגרדום עד שהוכחה .ל"צז קוק .י .א ברה ישארה ברה ררועש תוחורה תרעסל תודוה טעמב אל ,הכוזו ותופח כרבו הגדול מרן הראי"ה קוק, האמין רבי אריה לוין, בחפותו של סטאבסקי וכי לא הוא מאז נקשרו בין השניים קשרי ידידות ורעות. שנים אחדות לאחר מות של סטאבסקי (שנהרג ברדתו מעל ספינת "אלטלינה"), ורבי אריה |
"רבי אריה, וכי אתה תעמוד מנגד ותחשה? חלילה לך… דע לך, רבי אריה, כי אח לי שנותר אחרי בחיים. והנה אשתי, זו שלא זכיתי להוליד ממנה בנים או בנות, השעו ירומו יבר המוק .המבי – יחאמ הלביק אל הצילח וליפא איהו אשניהל תדמוע קרו ,הצילח ונממ לבקתש רדסהו ,יחא תא אנ אצמ ,יתשא תא אנ אצמ …השעמ לאחר מכן תינשא לאחר. לא אדע מנוחה כל עוד לא ייעשה הדבר." |
|
עלה השחר ותיפעם רוחו של רבי אריה. הוא סיפר את דבר חלומו לזוגתו הצדקנית והיא כדרכה ניסתה לדבר על לבו: "חלומות שווא ידברו" – אם כי בסתר לבה התחלחלה אף …איה לא יצאו שבועות מרובים וחלומו של רבי אריה חזר ונישנה. ושוב רואה ר' אריה בחלומו
זמן-קצר לאחר-מכן, חזר ובא החלום בשלישית. ושוב משגר ר' אריה אגרת לשמואל תמיר |
"…ועתה ידידי אהובי אשיחה את צערי וירווח לי, כאשר זו הפעם השלישית, בשביעי של פסח אחר חצות הלילה, נרדמתי וראיתי בחלומי את הקדוש אברהם סטאבסקי ז"ל מוסר לי מכתב חתום בחותם של שעווה ומבקש ממני לפתוח ולקרוא. אמרתי לו שהיום חג ואסור לקרוע. ואמר לי שזה פיקוח נפש, ואמרתי ובקשתי ממנו שיגיד לי בע"פ, שאל וממני אם מותר לבכות בחג? אמרתי לו בטח שאסור, אדרבה, מצווה לשמוח בחג. לקח המכתב מהשולחן וקרא, וחזר עוד ושאל: חליצה מותר לעשות ביום טוב? אמרתי לו כי אסור. ושאל ממני: בערב מותר לעשות כי ירט הדרך? והשבתי כי על-זה אני צריך לעיין בספר. ושאל ממני מדוע זקנתי אני כל כך מיום שביקר אותי בסיום הספר התורה בכותל-המערבי, ואמר סליחה, שכחתי כי אין רשות ללכת לכותל המערבי. ומתי מזכירין נשמות שאל ממני, ולא ידעתי מה להשיב והקיצותי, זה הפעם השלישית באופנים שונים ומשונים. מה אומר לך ידידי? הנני כל כך נבוך אולי לא יצאתי ידי חובתי שלא בקרתי את הוריו שישתדלו באיזה אופן שאשתו האלמנה תחלוץ לאחיו של הקדוש, כי מלבד שהיא עגונה מלהתחתן עד שתחלוץ, והמכשלה גדולה מאוד, אלא שגם להמנוח הקדוש ז"ל לא נעים מאוד, כמובא בספרים הקדושים שהיא אגודה לו. תאמין לי ידידי כי ידי רועדות בשעה שאני כותב ודברי לאים וקצרים. כי בכל פעם |
|
סוף דבר שהכל הוסדר כדת וכדין. האישה חזרה לזמן קצר ארצה, קיבלה חליצה ורק לאחר מכן חזרה לארצות-הברית ונישאה.
|
