פרקי משנה תמיד

כ׳ באב תשפ״ו · תושב"ע



דימת: הנשמ יקרפ


'א הנשמ ,'ב קרפ


קרפל הנכה תודובע


ראוהו אחיו שירד, והם רצו ובאו.

יתר הכוהנים, שעקבו אחרי עבודת תרומת הדשן שנעשתה על ידי התורם, כשראו את התורם
יורד מהמזבח לאחר שסיים את עבודת תרומת הדשן, רצו ובאו לכיוון הכיור כדי לקדש את
עצמם לקראת העבודה.


מיהרו וקידשו ידיהן ורגליהן מן הכיור, נטלו את מגרפות ואת הצינורות ועלו לראש המזבח.

בזריזות רבה עשו קידוש ידיים ורגליים במימי הכיור, לקחו מגרפות לגרף את הדשן, ובמזלגות
סילקו את האיברים שלא נשרפו. כלים אלה לקחו בידיהם ועלו לראש המזבח כדי לבצע את
.וללה תודובעה


האיברים והפדרים שלא נתאכלו מבערב, סונקין אותן לצדדי המזבח.

האיברים של קרבנות העולה והחלבים של יתר הקרבנות שלא נשרפו מאמש, מסלקין אותם
.חבזמה ידצל


אם אין הצדדין מחזיקין,

אם אין מקום בצדי המזבח לכל האיברים והחלבים שלא נשרפו מאמש.


סודרין אותם בסובב, על הכבש.

מסדרים אותם על הכבש כנגד הסובב של המזבח, אך אסור לסלקם לגמרי מעל המזבח.

עבודת חזרה וסיכום

הלוע חבזמ רויצ

'ב הנשמ ,'ב קרפ

קרפל הנכה תודובע


החלו מעלין באפר על גבי התפוח.

אחרי שהפרידו בין האיברים שלא נשרפו משך כל הלילה ובין האפר שהתאסף על גג המזבח,
פינו את כל האפר שהיה שם אל התפוח, כדי שיהיה מקום להדליק את מדורות "המערכות" על
.חבזמה


,חבזמה עצמאב היה חופתו

וז המרעו ,חבזמה עצמאב רפא לש הלודג המרע התייהש ,תרמוא הנשמה ?הז חופת אוה המו
הייתה דומה לתפוח. ולכן היא נקראה כך.


פעמים עליו כשלוש מאות כור.

לפעמים הייתה ערמת אפר זו מגיעה לממדים גדולים ביותר, וכדי להמחיש זאת נקטה המשנה
במספר 300כור, שהם 9000סאים. וכאשר היה האפר רב מאוד, היה אחד הכוהנים מסלקו אל
מחוץ לעיר. עבודה זו היא הנקראת דישון המזבח.


וברגלים לא היו מדשנין אותו, מפני שהוא נוי למזבח.

בחגים לא היו מסירים את האפר מעל המזבח, אלא היו מניחים לאפר להצטבר על המזבח,
וזה היה יופיו של המזבח, שהיה עליו אפר רב, אות לקרבנות הרבים שהקריבו עליו.


מימיו לא נתעצל הכוהן מלהוציא את הדשן.

הסיבה שבגללה לא דישנו את המזבח ברגלים היא, כפי שאמרנו, "מפני שהוא נוי למזבח", ולא
משום שהכוהנים התעצלו להוציא את האפר מחוץ לעיר, שכן מימיו לא נתעצל הכוהן להוציא
את הדשן אל מחוץ לעיר.

הלוע חבזמ רויצ

עבודת חזרה וסיכום


'ג הנשמ ,'ב קרפ


קרפל הנכה תודובע


החלו מעלין בגזרין, לסדר אש המערכה.

העבודה שעשו הכוהנים, לאחר העלאת האפר לתפוח, היא העלאת עצים למזבח, לסידור
המערכה, מדורה שעליה שרפו את קרבן התמיד ואת יתר הקרבנות, היא המערכה הנקראת
.הלודג הכרעמ


וכי כל העצים כשרים למערכה? הין! כל העצים כשרים למערכה, חוץ משל זית ושל גפן.

מעצם העובדה שמשנתנו לא כתבה באילו עצים משתמשים למערכה ניתן להסיק שכל העצים
כשרים לזה. ועל כך שואלת המשנה, אם אכן כל העצים כשרים לזה. תשובת המשנה היא
שאכן כל העצים כשרים, חוץ מעצי הזית והגפן. והטעם לכך: או משום שעצים אלה חשובים
לכלכלת היישוב בארץ ישראל, ולכן אין לכרות אותם אפילו לצורך הקרבנות, או מפני שעצים
אלה אינם בוערים היטב, ומרבים עשן בעת הדלקתם.


אבל באלו רגילין: במורביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן.

ואף על פי שמרבית העצים כשרים למערכה, היו רגילים להסיק בעצים שדולקים טוב יותר
מעצים אחרים, ואלו הם: ענפי עץ התאנה המדברית, שפירותיה אינם ראויים לאכילה, או
ענפי תאנה זקנה, שאינה עושה פירות, וכן ענפי עץ האגוז וענפי עץ המוציא שמן שעושים ממנו
.הרעבהל תפז

הלוע חבזמ רויצ

עבודת חזרה וסיכום


'ד הנשמ ,'ב קרפ


קרפל הנכה תודובע


עבודת סידור המערכה מדי בוקר מתוארת בפסוק "וביער עליה הכוהן עצים בבוקר בבוקר"
(ויקרא ו', ה'). ומובא בברייתא (יומא כ"ב, ע"א), שהכוהן שזכה בתרומת הדשן, הוא שסידר
את המערכה הגדולה, והיה מעלה שני גזרי עצים.


,החרזמ הלודג הכרעמה רדיס

.חבזמה לש יחרזמה דצב היה הלודגה הכרעמה לש הז רודיס


.החרזמ התיזחו

החזית של המערכה הייתה לצד מזרח. חזית זו, שהיא פני המערכה, הייתה מעין פתח שהרוח
הייתה נושבת דרכו ומבעירה את העצים.


וראשי הגזרין הפנימיים היו נוגעים בתפוח.

סידור העצים נעשה באופן שראשי העצים הפנימיים היו מגיעים עד התפוח, שהיה בצד
.חבזמה גג לש וזכרמב ,הכרעמה לש יברעמה


ורווח היה בין הגזרים, שהיו מציתין את האליתא משם.

כמו כן היה רווח בין העצים, כדי לאפשר את הדלקת הקסמים הדקים דרך רווח זה, ועל ידם
נדלקו העצים הגדולים.


עבודת חזרה וסיכום


'ה הנשמ ,'ב קרפ


קרפל הנכה תודובע


.היינשה הכרעמה רודיסב וקסע ,הלודגה הכרעמה תא ורדיסש רחאל


בררו משם עצי תאנה יפין – לסדר המערכה שנייה לקטורת –

בחרו מתוך מתוך העצים עצי תאנה שכאמור הם טובים להבערה (או ענפי עץ אגוז או ענפי עץ
שמן), לצורך סידור המערכה השנייה על המזבח החיצון שממנה לקחו גחלי-אש למזבח הפנימי
.תרוטקה תא ריטקהל ידכ


מכנגד קרן מערבית דרומית, משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות.

סידור המערכה השנייה על המזבח היה בצד קרן מערבית-דרומית של המזבח, ומערכה שנייה
זו הייתה משוכה כלפי צפון ארבע אמות, כדי שתהיה מכוונת מול פתח אוהל מועד, כי פתח
אוהל מועד מכונה בתורה "לפני ה'" ובכך מקיימים את המצווה הכתובה בתורה בקשר
לקטורת של יום כיפור, "ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה'". משם למדנו
שלקיחת הגחלים להקטרת הקטורת של כל יום גם כן תהיה מכנגד פתח אוהל מועד.


בעומד חמש סאים גחלים,

בעומד=באומד, כלומר לפי השערה. נתנו כמות של עצים במערכה השנייה, שיכלו להיעשות
מהם חמש סאים של גחלים.


ובשבת בעמד שמונת סאים גחלים, ששם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים.

ואילו בשבת כמות העצים צריכה להיות גדולה יותר כדי שיוכלו להיעשות מהם לפי השערה
שמונה סאים של גחלים. כמות נוספת זו של גחלים הייתה לצורך שרפת שני בזיכי לבונה של
לחם הפנים שהיו מקטירים שם מדי שבת.


האיברים והפדרים שלא נתאכלו מבערב, מחזירין אותן למערכה.

לאחר סידור המערכה הגדולה והמערכה השנייה, היו מחזירים אותם איברים וחלבים שלא
נשרפו מבערב, והניחו אותם בצדי המזבח, כמבואר בתחילת הפרק אל המערכה הגדולה כדי
.לילכ ופרשייש


הציתו שתי המערכות באש, וירדו ובאו להם ללשכת הגזית.

לאחר סידור המערכה הגדולה והמערכה השנייה, ולאחר שהכוהן שזכה בתרומת הדשן גם
העלה שני גזרי עצים על המערכה הגדולה, הציתו את שתי המערכות באש. בזה סיימו את
עריכת שתי המערכות, וירדו מן המזבח, ובאו אל לשכת הגזית כדי להטיל גורלות בין הכוהנים
ולדעת מי מהם יזכה בעבודות הבאות.

עבודת חזרה וסיכום

עבודת חזרה וסיכום לפרק ב'

הלוע חבזמ רויצ


ךשמה