פרקי משנה תמיד

כ׳ באב תשפ״ו · תושב"ע



דימת: הנשמ יקרפ


'א הנשמ ,'ג קרפ

קרפל הנכה תודובע


אמר להם הממונה: בואו והפיסו:

לאחר שבאו אל לשכת הגזית, אמר להם הממונה על ההגרלות: בואו והגרילו פיס שני, לראות
מי יזכה בשלוש עשרה העבודות הבאות. ואלו הן:


מי שוחט, מי זורק, מי מדשן מזבח הפנימי, מי מדשן את המנורה, מי מעלה איברים לכבש,
הראש והרגל ושתי הידיים, העוקץ והרגל, החזה והגירה ושתי הדפנות, הקרביים והסולת
והחביתים והיין.

.1שחיטת קרבן התמיד .2קבלת הדם וזריקתו .3הורדת האפר מהמזבח הפנימי, ממזבח
הקטורת .4הוצאת האפר מן המנורה והכנתה להדלקה (העלאת האיברים למזבח נעשתה
בסדר זה) .5העלאת הראש ורגל ימין האחורית .6העלאת שתי הרגליים הקדמיות .7
העלאת האליה ורגל שמאל האחורית .8העלאת שומן בית-החזה, וכן הצוואר עם הצלעות
ובו מחוברים הקנה, הריאה והלב .9העלאת שתי הדפנות עם השדרה, הטחול והכבד .10
העלאת הקרביים שהיו נתונים בכף גדולה של זהב, הנקראת "בזך", וארבעת כרעי הרגליים
המונחים על הקרביים .11העלאת הסולת של מנחת התמיד .12העלאת החביתים של מנחת
הכוהן הגדול מדי יום, מחציתה בבוקר ומחציתה בערב .13העלאת היין של ניסוך התמיד.


.הכזש ימ הכז ;וסיפה

הטילו גורל, כמקובל, והראשון שזכה בגורל זכה בעבודה הראשונה, שהיא שחיטת קרבן
התמיד, והכוהן השני, שמימינו, זכה בעבודה השנייה, השלישי זכה בעבודה השלישית, וכן
עשרת והכוהנים הנוספים שמימינו – כל אחד מהם זכה בעבודה אחת לפי סדרן של העבודות
המפורטות למעלה. נמצא ששלושה עשר כוהנים זכו בעבודות אלו.

(הברטנורא מבאר, שהכוהן הראשון שזכה בגורל היה מקבל את הדם וזורקו, כיוון שעבודת
קבלת הדם וזריקתו חשובה יותר מן השחיטה, והכוהן השני היה זוכה בעבודת השחיטה.
נמצא, שהכוהן השני שחט, הראשון קיבל את הדם וזרקו, ויתר הכוהנים זכו ביתר העבודות.)



עבודת חזרה וסיכום

בהזה קרזמ


'ב הנשמ ,'ג קרפ

קרפל הנכה תודובע


אמר להם הממונה: צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה.

לאחר הפיס השני אמר הממונה לכוהנים: צאו וראו אם כבר האיר היום והגיע הזמן לשחוט
את קרבן התמיד, ששחיטתו ביום ולא בלילה.


אם הגיע, הרואה אומר: ברקאי!

אם הגיע זמן השחיטה, הכוהן שיצא לראות אם האיר היום היה מכריז ואומר "ברקאי",
.קרב שי ,רחשה ריאה רמולכ


מתיא בן שמואל אומר: האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון?

כאשר היה מתיא בן שמואל – כוהן שחי בזמן המקדש – ממונה על הפייסות הוא היה שואל
את הרואה אם האיר פני כל המזרח, עד חברון, ולא היה מסתפק ב"ברקאי".


והוא אומר: הין!

והרואה היה אומר: כן, האירו פני כל המזרח. (הזכרת חברון נועדת לעורר רחמים על ידי
הזכרת האבות הקדושים, שהם ישני חברון.)

עבודת חזרה וסיכום



'ג הנשמ ,'ג קרפ


קרפל הנכה תודובע


אמר להם: צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים.

הכוהן הממונה אמר לכוהנים שזכו בפיס: לכו אל לשכת הטלאים, והביאו משם טלה לקרבן
.דימתה


והרי לשכת הטלאים הייתה במקצוע צפונית-מערבית.

המשנה מתארת היכן הייתה ממוקמת "לשכת הטלאים", ואומרת, שלשכת הטלאים הייתה
בזווית הצפונית – המערבית של העזרה, בתוך הבניין הנקרא "בית המוקד".


וארבע לשכות היו שם:

:ויתוניפ עבראב תוכשל עברא ויה דקומה תיבב


אחת לשכת הטלאים

לשכה אחת היא לשכת הטלאים, שבה היו לפחות שישה טלאים ללא מום לצורך קרבן
.דקומה תיב לש תימורדה-תיברעמה הניפב התייה וז הכשל .דימתה


תומתוחה תכשל תחאו

לשכה נוספת היא לשכת החותמות, שבה היה יושב הממונה על החותמות. מי שהיה צריך
להביא נסכים, היה בא אליו, משלם עבור הנסכים, ומקבל ממנו קבלה הנקראת "חותם". את
הקבלה הוא היה מוסר לממונה על הנסכים. ותמורתה קיבל נסכים. לשכה זו הייתה בפינה
.דקומה תיב לש תינופצה-תיחרזמה


דקומה תיב תכשל תחאו

לשכה נוספת הייתה "לשכת בית המוקד", ובה הייתה מדורה דולקת, כדי שהכוהנים יוכלו
לחמם את עצמם בקור. לשכה זו הייתה בפינה הצפונית-המערבית של בית המוקד.


ואחת לשכה שהיו עושין בה לחם הפנים.

בלשכה הרביעית היו לשים ואופים את לחם הפנים. לשכה זו הייתה בפינה
.דקומה תיב לש תיחרזמה-תימורדה

עבודת חזרה וסיכום



'ז הנשמ ,'ג קרפ


קרפל הנכה תודובע


לפני שחיטת קרבן התמיד היו צריכים לפתוח את שער ההיכל, כמו שכתוב בתורה: "ושחטו
פתח אוהל מועד" (ויקרא ג', ב'), ודרשו חכמים, שהשחיטה תהיה כשהשער פתוח, ולא כשהוא
.רעשה תא וחתפ דציכ תראתמ הנשמה .לוענ


.ינופצה שפשפל ול אב

הלווי שהצטווה לפתוח את שער ההיכל בא לפתח הקטן, שהיה בצד צפון של השער.


ושני פישפשין הין לו לשער הגדול: אחד בצפון ואחד בדרום. לא נכנס בו אדם מעולם, ועליו
אל שיאו ,חתפיי אל ,היהי רוגס הזה רעשה :'ה יילא רמאיו" :(דמ) לאקזחי ידי-לע שרופמ אוה
".רוגס היהו ,וב אב לארשי יקלא 'ה יכ ,וב אובי

התנא של המשנה מתאר לנו מהו הפתח הצפוני הזה שאליו היה בא הכוהן שנצטווה לפתוח את
השער: לשער הגדול, הוא שער ההיכל, היו שני פתחים: אחד בצפון השער ואחד בדרום השער.
הפתח שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם, כפי שכתוב בספר יחזקאל. מטרת פתח זה הייתה
להראות, שאין הקב"ה זקוק לשער כדי להיכנס בו, ואף על פי שהפתח סגור, השכינה נכנסת
.וכרד


.שפשפה תא חתפו חתפמה תא לטנ

הלוי קיבל את המפתח מאחד הכוהנים שהחזיק מפתחות של הפשפש, ופתח את הפתח הצפוני
.רעשה לש


ומן התא אל ההיכל, עד שהוא מגיע לשער הגדול.

לאחר שפתח את הפתח הקטן הצפוני של השער, נכנס אל הלשכה שלפני ההיכל, הנקראת
"תא", ומלשכה זו נכנס מבפנים להיכל, עד שהגיע לשער הגדול, שהיה נעול.



.וחתפו ,תוחתופה תאו רגנה תא ריבעה ,לודגה רעשל עיגה

כשהגיע הלווי לשער הגדול, העביר מבפנים את הבריח ואת המנעולים, ופתח את שער ההיכל.


.חתפנש לודגה רעש לוק עמושש דע ,טחושה טחוש היה אל

מי שזכה בשחיטת קרבן התמיד, לא היה שוחט את קרבן התמיד עד ששמע את קול פתיחת
.וז הנשמ תליחתב ראובמכ ,לכיהה רעש

תמונת שער הרחמים

עבודת חזרה וסיכום



'ח הנשמ ,'ג קרפ


קרפל הנכה תודובע


מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח.

ונתנשמ .חתפנש לודגה רעשה לוק תא עמשש דע טחש אל טחושהש ,ונדמל תמדוקה הנשמב
באה לומר, שקול פתיחת שער ההיכל היה מגיע עד יריחו, המרוחקת הרבה מירושלים. ואגב
כך המשנה מונה קולות נוספים שהיו נשמעים מבית המקדש ועד יריחו.


מיריחו היו שומעין קול המגרפה.


תונוש תומיענ ויה הז ילכל .הפרגמל המודה ותרוצ ללגב ,הפרגמ ארקנש ריש ילכ היה שדקמב
.וחירי דע תועמשנ ויהש


מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור.

רויכה

כבר ביארנו בפרק א', משנה ד', שבן קטין היה כוהן גדול, ואחד ממעשיו היה להתקין גלגלת
של עץ שעל ידה הורידו את הכיור לבור מים, כדי שלא ייפסלו מימיו בלינה. בזמן העלאת
הכיור מן הבור היה נשמע קול הגלגלת עד יריחו.


מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז.

במקדש היה כוהן אחד שהכינוי שלו היה "גביני", ותפקידו להכריז בקול רם, מדי בוקר:
"עמדו כוהנים לעבודתכם ולוויים לדוכנכם וישראל למעמדכם". וקול הכרוז הזה היה מגיע עד
.וחירי


מיריחו היו שומעין קול החליל.

החליל הוא כלי שיר, דומה לחליל שלנו. שנים עשר ימים בשנה היו מצרפים לתזמורת של
הלוויים חליל, כדי להנעים את הקול. קול זה היה מגיע עד יריחו.


מיריחו היו שומעין קול הצלצל.

בתזמורת היה הממונה על הצלצל, בן ארזא, מקיש על הצלצל, והלוויים היו פותחים בשיר.
קול ההקשה של בן ארזא היה נשמע עד יריחו.


מיריחו היו שומעין קול השיר.

כשהיו הלוויים שרים בשעת הניסוך, היה קולם נשמע עד יריחו.


מיריחו היו שומעין קול השופר.

כל יום היו תוקעים במקדש עשרים ואחת תקיעות בשופר וקל השופר היה מגיע עד יריחו.


ויש אומרים: אף קולו של כוהן גדול, בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכיפורים.

יש אומרים, שגם קולו של הכוהן הגדול, בעת שהזכיר את השם המפורש ביום הכיפורים היה
.וחירי דע עמשנ


מיריחו היו מריחים ריח פיטום הקטורת.

אגב הדברים דלעיל אומרת המשנה, שגם ריח פיטום הקטורת היה כה חריף וחזק, שהגיע עד
.וחירי


אמר רבי אליעזר בן דגלאי: עזים היו לבית אבא בהר מכור, והיו מתעטשות מריח פיטום
.תרוטקה

כעדות אישית לכך שאכן ריח פיטום הקטורת הגיע למרחקים אומר ר' אליעזר בן דגלאי, שהיו
לאביו עזים במקום הנקרא "הר מכור", שהיה רחוק מאד מירושלים, והן היו מתעטשות מריח
פיטום הקטורת.

עבודת חזרה וסיכום



'ט הנשמ ,'ג קרפ


קרפל הנכה תודובע



מי שזכה בדישון מזבח הפנימי, נכנס ונטל הטני, והניחו לפניו, והיה חופן ונותן לתוכו.

כאמור, המשנה הקודמת נכתבה דרך אגב. משנתנו חוזרת ללמד על סדר העבודות שעשו
הכוהנים לאחר פתיחת שער ההיכל. הכוהן שזכה בדישון המזבח הפנימי אחרי שנכנס להיכל
דרך השער ולקח את הסל שהביא אתו והניחו לידו, על הרצפה של ההיכל, והיה לוקח בחופניו
את דשן הקטורת ושם אותו בתוך הסל הזה, שהיה מזהב.


.אציו ,וחינהו ,וכותל ראשה תא דביכ ,הנורחאבו

מחתה לתרומת הדשן


לקראת סוף פינוי הדשן מעל המזבח, כאשר נשאר רק מעט דשן על המזבח, ואי אפשר היה
לקחתו בחופן, היה הכוהן מטאטא במטאטא את מעט הדשן הזה לתוך הסל. לאחר שטאטא
את יתרת הדשן לתוך הסל, הניח את הסל בהיכל ויצא מן ההיכל ללא הסל. אותו כוהן שעסק
בדישון המזבח הפנימי הוא שהוציא אחר כך את הסל הנקרא "טני" מן ההיכל.


מי שזכה בדישון המנורה, נכנס ומצא שני נרות מזרחיים דולקים, מדשן את השאר, ומניח את
אלו דולקים במקומן.

הכוהן שזכה בפיס לדשן את המנורה, להוציא ממנה את האפר ולהכינה להדלקה, נכנס להיכל.
אם מצא שני נרות מזרחיים דולקים, ניקה את חמשת הנרות האחרים והכין אותם להדלקה.
ואילו את שני הנרות המזרחיים – שאחד מהם היה מכונה "נר מערבי", והיה דולק תמיד בדרך
נס, עד שמת שמעון הצדיק, אף שנתנו בו אותה כמות של שמן כביתר הנרות – היה מדשן,
ומכין אותם להדלקה לאחר זריקת דם התמיד, או לאחר הקטרת הקטורת, לפי דעה אחרת.
אבל את חמשת הנרות, אף אם מצאם דולקים, היה מכבה אותם, ומכין אותם להדלקה.
עבודה זו נקראה "הטבת חמש נרות", והכנת שני הנרות המזרחיים להדלקה נקראה "הטבת
שני נרות". חלוקת ההטבה לפעמיים, עם הפסק של עבודה אחרת ביניהם, נעשתה על פי ציווי
התורה בפסוק "בבוקר בבוקר, בהטיבו את הנרות" (שמות ל', ז'), ודרשו חכמים: "חילק את
ההטבה לשני בקרים, עם הפסק עבודה אחרת ביניהם" (יומא ל"ג, ע"ב).

בזמן שהיה הנר המערבי דולק בדרך נס, היה נשאר דולק עד הערב, וממנו הדליק הכוהן את
יתר הנרות, ורק לאחר מכן היה מיטיב נר זה ומדליקו שנית.


מצאן שכבו, מדשנן מדליקן מן הדולקים, ואחר כך מדשן את השאר.

אם מצא ששני הנרות המזרחיים כבו, היה עושה להם תיקון מועט, הכולל הסרת הפחם
והוספת שמן במידת הצורך, ומדליק אותם מן הנרות הדולקים. ואם כל הנרות כבו, היה
מדליק שני נרות אלו מאש מזבח העולה. ואחר כך מדשנן את חמשת הנרות על ידי הסרת
האפר והפחם, יציקת שמן ונתינת פתילות חדשות לתוך הנר. התיקון הסופי של שני הנרות,
הכולל נתינת פתילות חדשות ושמן, נעשה כרגיל לאחר זריקת דם התמיד או לאחר הקטרת
.תרחאה העדה יפל תרוטקה


ואבן הייתה לפני המנורה, ובה שלוש מעלות, שעליה הכוהן עומד ומטיב את הנרות.

גובה המנורה היה שמונה עשר טפחים, כגובה אדם, ועל כן, כדי שהכוהן יוכל לדשן את
המנורה כנדרש, הייתה אבן לרגלי המנורה, שהיו בה שלוש מדרגות, ועליה היה הכוהן עומד
.תורנה תא ביטמו


.אציו ,היינש הלעמ לע זוכה תא חינהו

לאחר דישון המנורה הניח את הכד, שנקרא "כוז" ובו הוא שם את אפר המנורה ואת הפתילות
הישנות, על המדרגה השנייה של אותה אבן, שהייתה לפני המנורה, ויצא מן ההיכל ללא הכד.
ורק אחר כך, לאחר שנכנס והיטיב את שני הנרות המזרחיים, היה מוציא אתו את הכד.


עבודת חזרה וסיכום

עבודות לסיכום פרק ג'

שדקמה תרונמ


ךשמה