פרקי משנה תמיד

כ׳ באב תשפ״ו · תושב"ע



דימת :הנשמ יקרפ


'א הנשמ ,'ה קרפ

קרפל הנכה תודובע


לאחר שחיטת קרבן התמיד והעלאתו על כבש המזבח על ידי הכוהנים שזכו בפיס, ולפני
הקרבתו על אש המערכה, ירדו הכוהנים ובאו ללשכת הגזית לקרוא קריאת שמע ולהתפלל,
כדי שהקרבן יעלה לרצון לפני ה'.


אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו.

הממונה על ההגרלות היה אומר לכוהנים שבאו ללשכת הגזית לברך ברכה אחת לפני קריאת
שמע, היא "אהבת עולם", והם בירכו. את ברכת "יוצר" בירכו מאוחר יותר, לאחר שהאיר
היום, וזרחה השמש.


קראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר.

לאחר שבירכו ברכת "אהבת עולם", קראו את עשרת הדיברות בגלל חשיבותם, וכן אמרו את
.עמש תאירק לש היתוישרפ תשולש


בירכו את העם שלוש ברכות: אמת ויציב ועבודה וברכת כוהנים.

כמו כן אמרו, כמו שכל העם אומר, שלוש ברכות אלו: "אמת ויציב", וחותמים ב"גאל
ישראל", ועבודה, היא ברכת "רצה", וחותמים ב"שאותך לבדך ביראה נעבוד", וברכת "שים
."םולש

עבודת חזרה וסיכום



'ב הנשמ ,'ה קרפ

קרפל הנכה תודובע


אמר להם: חדשים לקטורת באו והפיסו! הפיסו, זכה מי שזכה.

לאחר שבירכו והתפללו, אמר הממונה על הפיס לכוהנים: הכוהנים החדשים, שמעולם לא
הקטירו את הקטורת, יבואו להשתתף בהגרלה זו. באו כל הכוהנים החדשים, והטילו גורל מי
.הכזש ימ הכזו .תרוטקה תרטקהב הכזי


חדשים עם ישנים באו והפיסו, מי מעלה איברים מן הכבש למזבח.

לאחר מכן הזמין הממונה את כל הכוהנים, חדשים עם ישנים, להגריל ביניהם מי יעלה את
איברי קרבן התמיד מן הכבש, מקום שבו הונחו לאחר שחיטתו, אל גג המזבח, על אש
.הכרעמה


ר' אליעזר בן יעקב אומר: המעלה איברים לכבש הוא מעלה אותן על גבי המזבח.

ר' אליעזר בן יעקב חולק על תנא קמא, ואומר, שלא היו מטילים גורל מי יעלה את איברי
הקרבן מן הכבש למזבח, אלא אותם כוהנים שזכו בפיס הקודם והעלו את האיברים לאחר
השחיטה אל הכבש – הם היו מעלים עתה את האיברים מן הכבש אל המזבח.

עבודת חזרה וסיכום



'ג הנשמ ,'ה קרפ

קרפל הנכה תודובע


המשנה מתארת, מה עשו לאחר שנסתיימו ארבע ההגרלות: הכוהנים כולם, בבואם להשתתף
בהגרלות, היו לבושים בגדי כהונה, כדי שאם יזכו באחד מן הפייסות יהיו מוכנים מיד
.הדובעל


מסרום לחזנים. היו מפשיטין אותם את בגדיהם, ולא היו מניחין עליהם אלא מכנסיים בלבד.

הכוהנים שלא זכו בפיס היו צריכים עתה לפשוט את בגדי הכהונה וללבוש בגדי חול. אותם
כוהנים שלא זכו באף פיס, מסרו את הבגדים לשמשים הממונים על בגדי הכהונה. השמשים
הפשיטו מעליהם את בגדי הכהונה, ולא היו מניחים עליהם אלא את מכנסי הקודש בלבד. ורק
.לוחה יסנכמ תא ושבלו שדוקה יסנכמ תא וטשפ ,לוחה ידגב תא ושבלש רחאל


וחלונות היו שם, וכתוב עליהם "תשמישי הכלים".

במקדש היו ארונות קיר, המכונים "חלונות", ובהם שמרו את בגדי הכהונה. ארבעה ארונות
היו לכל משמר, ובכל ארון הניחו אחד מארבעת בגדי הכהונה: מכנסיים, כותנות, מצנפות
ואבנטים. על כל ארון היה מצוין מה יש בתוכו.

עבודת חזרה וסיכום



'ד הנשמ ,'ה קרפ

קרפל הנכה תודובע


מי שזכה בקטורת, היה נוטל את הכף.

התנא של המשנה ממשיך לתאר את סדר העבודות, וכותב: הכוהן שזכה בהקטרת הקטורת
היה נוטל לידיו את הכף.


והכף דומה לתרקב גדול של זהב, מחזיק שלושת קבין.

התנא מתאר את הכף, וכותב שהוא הייתה דומה לכלי גדול שתכולתו שלושה קבין ונקרא
"תרקב", על שם הכמות שמחזיק בתוכו, תרי וקב, כלומר שני קבים ועוד קב אחד.


והבזך היה בתוכו, מלא וגדוש קטורת, וכיסוי היה לו, וכמין מטוטלת היה עליו מלמעלן.

ובתוך הכף הייתה מונחת כף קטנה, שהייתה מלאה קטורת ונקראת "בזך". לבזך היה כיסוי,
ומעליו הייתה טבעת שבעזרתה ניתן היה לטלטל את הכיסוי ולהסירו מעל הבזך. מדוע הייתה
כף קטנה בתוך כף גדולה? כיוון שמטעמי כבוד מן הראוי לערות את הקטורת מתוך כלי מלא
וגדוש, ולכן הניחו את הכף הגדושה לתוך כף גדולה יותר, כדי שהקטורת לא תתפזר.

עבודת חזרה וסיכום


תרוטקל ילכ



'ה הנשמ ,'ה קרפ

קרפל הנכה תודובע


מי שזכה במחתה, נטל מחתת הכסף, ועלה לראש המזבח, ופינה את הגחלים הילך והילך
.התחו

התנא של המשנה מתאר את ההכנות שקדמו להקטרת הקטורת: הכוהן שזכה להכניס את
המחתה עם הגחלים למזבח הפנימי שהיה בהיכל, בשביל הקטרת הקטורת על ידי הכוהן שזכה
בקטורת, לקח מחתה של כסף ועלה לראש המזבח החיצון, פינה את הגחלים לצדדים ולקח
בתוך מחתת הכסף גחלים בכמות של ארבעה קבים, לפי התכולה של מחתת הכסף, שהחזיקה
כמות של ארבעת קבים. הכוהן שזכה בהקטרת הקטורת היה אומר לכוהן העומד לימינו בשעת
.התחמה תא סינכהש אוהו ,"התחמב ימע הכז" הלרגהה


ירד ועירן לתוך של זהב.

לאחר שהכוהן הזה חתה בגחלים ולקח כמות של ארבעה קבים במחתת הכסף, הוא ירד מעל
המזבח החיצון ושפך את הגחלים לתוך מחתה של זהב. מלכתחילה הוא לא היה חותה במחתת
הזהב, מחשש שתתקלקל, וכיוון שהתורה חסה על ממונם של ישראל, היה חותה במחתה של
כסף, שהיא זולה יותר משל זהב.


נתפזר ממנו כקב גחלים, והיה מכבדן לאמה,

כיוון שמחתת הזהב הייתה קטנה ממחתת הכסף, ותכולתה הייתה שלושה קבים, ולא ארבעה,
נמצא שקב גחלים אחד התפזר בשעה שהעביר את הגחלים ממחתת הכסף למחתת הזהב. את
קב הגחלים הזה, שהתפזר, היה הכוהן מטאטא לתעלת המים בעזרה.


ובשבת היה כופה עליהן פסכתר.

רתכספ


ואילו בשבת שבה אסור לטאטא את הגחלים, שהרי טלטולן וכיבוין אסורים בשבת, היה
הכוהן הופך סיר גדול על הגחלים שהתפזרו תוך כדי העברתם ממחתת הכסף למחתת הזהב.


ופסכתר הייתה כלי גדול, מחזקת לתך. ושתי שרשרות היו בה: אחת שהוא מושך בה ויורד
ואחת שהוא אוחז בה מלמעלן בשביל שלא תתגלגל.

התנא של המשנה מתאר לנו את הכלי הזה הנקרא "פסכתר", את תכולתו, וכן לאילו דברים
השתמשו בו במקדש: הכלי הזה הכיל כמות של חמש עשרה סאה, שהן תשעים קבין. בשני
צדיו של הכלי היו שתי שרשרות, אחת מכל צד. מה הייתה מטרת השרשרות הללו? כיוון
שהכלי היה גדול וכבד, היו שני כוהנים מורידים אותו כאשר הורידו את הדשן מעל המזבח.
אחד היה מחזיק בשרשרת אחת, מושך בה את הכלי, ויורד מעל המזבח, דרך הכבש, והכוהן
עפושמה שבכהמ קילחי אל ילכהש ידכ ,הלעמלמ ינשה הצקבש תרשרשב קיזחמ היה ינשה
ויתגלגל למטה, ויישפך הדשן.


ושלושה דברים הייתה משמשת: כופין אותה על גב גחלים ועל השרץ בשבת, ומורידין בה את
הדשן מעל גבי המזבח.

בפסכתר הזה השתמשו במקדש לשלושה דברים: .1היו כופים אותו בשבת על הגחלים
שנשפכו בעת שהעבירו את הגחלים ממחתת הכסף למחתת הזהב, כמבואר לעיל. .2אם נמצא
שרץ מת במקדש בשבת, אסור היה להוציאו, וכדי שלא ייטמאו בו הכוהנים הפכו עליו את
הפסכתר עד למוצאי שבת, ואז הוציאוהו. .3היו מורידים בו את הדשן מעל המזבח בעזרת
.ליעל ראובמכ ,תורשרשה

עבודת חזרה וסיכום

עבודת לסיכום פרק ה'


ךשמה