'א הנשמ
|
|
?זירכהל בייח וליאו ,ולש תואיצמ וליא :ולש תואיצמ ולא מצא פירות מפוזרין, מעות מפוזרות, כריכות ברשות הרבים ועיגולי דבלה, כיכרות של נחתום, מחרוזות של דגם וחתיכות של בשר וגיזי צמר הבאות ממדינתן, ואניצי פשטן ולשונות של ארגמן – הרי אלו שלו. דברי רבי מאיר. .זירכהל בייח ,יוניש וב שיש לכ :רמוא הדוהי יבר רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל כלי אנפוריא אינו חייב להכריז. |
רואיב
|
|
שהמוצא אותן רשאי לזכות בהן לעצמו. :ולש תואיצמ כדי שבעל האבדה יקבלן מן המוצא. :זירכהל בייח אין בהם סימן, והבעלים מתייאשים, ומותר לזכות בהם. פירות מפוזרין: עומרים קטנים. :תוכירכ במקום ציבורי. ברשות הרבים: תאנים דרוסות ומדובקות בצורת עיגול. :הלבד ילוגיע אופה מקצועי, האופה לחם למכירה. :םותחנ דגים החרוזים בחוט, בחריזה סטנדרטית ולא מיוחדת. מחרוזות של דגים: בחיתוך רגיל ולא מיוחד. :רשב לש תוכיתחו .זוזג רמצ :רמצ יזיגו הבאות ממדינת גידולן בחבילות שוות בגודל ובמשקל. הבאות ממדינתן: סיבי פשתן שעומדים לטוות מהם חוטים והם מוחזקים בחבילה. אניצי פשטן: צמר צבוע בצבע ארגמן ומסורק בצורת לשון. לשונות של ארגמן: כי אין בהם סימן, ולכן בעל האבדה מתייאש מהם. :ולש ולא ירה ."הלבד ילוגיע" לש רואיבב האר :לוגיע |
|
(ו) לא תראה את שור אחיך או את שיו נידחים והתעלמת מהם. השב תשיבם לאחיך (דברים כב,א). |
|
מצוות "השבת אבדה" מחייבת את המוצא לפעול, כדי שהיא תוחזר לבעליה. אך מצווה זו .האיצמ לכב הלח הניא |
תולאש
|
|
עיין במשנה ה' שבפרקנו, וציין, באילו תנאים חלה חובת ההשבה. .1 כאשר לחפץ האבוד אין סימן מובהק, הבעלים מתייאשים ממנו. בכך החפץ יוצא מבעלותם, .לוכל רתומ אוהו נסכם עתה במחברת את מה שלמדנו: .2 |
| ןידה |
האם החפץ מותר ואצומל |
יש או אין ייאוש | האיצמה בצמ |
|---|---|---|---|
|
– |
רוסא | ןיא | יש בה סימן |
| ולש * |
– |
– |
אין בה סימן |
|
* בסייגים שנלמד להלן: |
|
;(הטמל גשומה רואיב האר) תעדמ אלש שואיי :רמתא (ז) אביי אמר: לא הווי ייאוש (וחייב להחזיר, אף אם הבעלים התייאשו אחר כך). ושאייתישכ ,ומצעל הדבאב תוכזל יאשר אצומהו) שואיי יווה :רמא אברו הבעלים) … והלכתא כוותיה דאביי (בב"מ כא-כב). |
|
לאור הלכה זו עלינו לבדוק בכל מציאה, אם היה ייאוש בעלים לפני שהמוצא הגביה אותה, כתנאי הכרחי לזכייתו בה. בהעדר תנאי זה לא יזכה בה המוצא לעולם, אף אם אין בה סימנים ואף אם אחר כך התייאשו הבעלים. |
תולאש
|
| נבדוק עתה דוגמאות אחדות ממשנתנו על רקע תנאי זה, בעזרת מקור ח' שלהלן: .3 |
| ןידה | החכוה |
האם היה ייאוש ?התאיצמ ינפל |
האם יש בה סימן? |
האיצמה |
|---|---|---|---|---|
|
– |
…התשנכמב" "איהו תעדמ הדבאד |
ןכ | ןיא | .1פירות מפוזרין |
|
– |
– |
– |
– |
תורזופמ תועמ .2 |
|
– |
– |
– |
– |
הלבד ילוגיע .3 |
|
– |
– |
– |
– |
.4כיכרות של נחתום |
|
– |
– |
– |
– |
.5לשונות של ארגמן |
|
(ח) (א) "פירות מפוזרין": … הא לא ידע דנפל מיניה (ממנו)! במכנשתא דבי דרי (בשעת איסוף הגרנות) עסקין, דאבדה מדעת (בכוונה) היא (שהתעצל לכנסם, והפקירם). !הינימ לפנד עדי אל אה … :"תורזופמ תועמ" (ב) אדם עשוי למשמש בכיסו (בארנקו) בכל שעה (מדאגה לממונו, והבחין אם כן מיד, .(שאייתהו (ג) "עיגולי דבלה וכיכרות של נחתום": … הא לא ידע דנפל מיניה! אגב דיקירי (שכבדים) מידע ידע בהו (מבחין מהר באבדנם ומתייאש). (ד) "ולשונות של ארגמן": … אגב דחשיבי (שחשובים) ממשמש בהו (כמו בארנק, .(א,גכ מ"בב) (ההיבגמ אצומהש ינפל שאייתמו |
|
עיין במקור כ' שלהלן, והעתק ממנו את הקטע המתייחס ל"ייאוש שלא מדעת". .4
ב"כריכות" קיימת הבחנה בין מציאתן ברשות הרבים לבין מציאתן ברשות היחיד. .5 במקור הבא תמצא את הטעם להבחנה זו: |
|
(ט) "ברשות הרבים, הרי אלו שלו": דמנשתפא (רגלי אדם ובהמה מזיזים אותה ממקומה הראשון, ולכן אין מקום המציאה סימן). ברשות היחיד חייב .(א,גכ מ"בב) אפתשנימ אלד ,זירכהל |
|
ייאוש שלא מדעת: דבר אבוד, שמן הסתם יתייאשו הבעלים ממנו כאשר יתגלה להם שהוא נפל ואבד, אך הם עדיין לא הבחינו בכך, וכאשר המוצא הגביה את האבדה, לא היה עדיין ייאוש בעלים. אגב הבחנה זו אנו מתוודעים לעובדה שציון מקום האבדה הוא סימן (אף אם אין סימן |
|
(י) … ומקום נמי (גם) הווי סימן (הרי"ף). |
|
נסכם: עד כה למדנו שגם כאשר אין סימן בגוף האבדה אין האבדה שייכת למוצאה במקרים אלו: .___________________________ :תעדמ אלש שואיי .א ב. מקום הווי סימן: ____________________________. גלה אמצעי סימן נוספים במקור הבא: |
|
(יא) "ומחרוזות של דגים": אמאי (למה "הרי אלו שלו")? להווי קשר (אופן קשירת הדגים) סימן! בקטרא דציידי (במשנתנו מדובר שנמצאו קשורים בקשר הדייגים), דכולי עלמא הכי מקטרי (שהכול קושרים כך, ולכן אינו סימן). ולהווי מניין (ציון כמות הדגים) !ןמיס במניינא דשווין (משנתנו עוסקת במחרוזת סטנדרטית, ולכן אין במספר הדגים .(ןמיס … תניתוה: מצא כלי כסף… לא יחזיר עד שייתן אות (סימן), או עד שיכוון משקלותו (שהבעלים יציינו משקלם המדויק). ומדמשקל הווי סימן, מידה ומניין נמי הווי סימן (בב"מ כג,ב). |
| השלם את הטבלה: .6 |
| ורואיב | םעטה | הכלהה |
הסימן האפשרי הרואכל |
האיצמה |
|---|---|---|---|---|
|
– |
– |
ירה ולא ולש |
רשקה .א |
תוזורחמ לש םיגד |
|
– |
אניינמ ןיוושד |
.ב | ||
|
– |
– |
.ג |
|
במשנתנו נחלקו רבי מאיר* ורבי יהודה בדין "סימן הבא מאליו", כגון עיגול דבלה שבתוכו .ב"ויכו סרח הצע סברה (נימוק) לכל אחד מן החולקים. .7 :ולא תורוקמב רזעיה ?הכלהה יהמ .8 |
|
(יב) אמר רבי יוחנן: רבי מאיר ורבי יהודה, הלכה כרבי יהודה (עירובין מו,ב). ,הכותיחב הנושמ רשב תכיתח ,תוטמ וכותבו רכיכ ,סרח וכותבו לוגיע אצמ (גי) |
|
בסיפא של משנתנו יש מחלוקת בדין "אנפוריא", שהם "כלים חדשים שלא שבעתן העין", שאין בהם סימן, והבעלים לא הספיקו להתרגל בראייתם ובתשמישם. מחלוקת זו קשורה למעמדם המיוחד של "תלמידי החכמים" בדין השבת אבדה: להם יש |
| סכם בטבלה הבאה את המחלוקת הזו: .9 |
| הכלהה | אירופנא | כלים ששבעתן העין | םיאנתה | ||
|---|---|---|---|---|---|
| םעטה | ןידה | םעטה | ןידה | ||
| א"בשרכ |
– |
– |
ח"ת רובע | זירכי | אמק אנת |
|
אף לת"ח אין בהם טביעת עין |
ולש |
– |
– |
א"בשר | |
|
(יד) תניא: מודה רבי שמעון בן אלעזר בכלים חדשים ששבעתן העין, שחייב להכריז. ואלו הן כלים חדשים שלא שבעתן העין? כגון בדי מחטין וצינוריות ומחרוזות של קרדומות… בזמן שמצאן אחד אחד, אבל מצאן שניים שניים, .(א,דכ מ"בב) .זירכהל בייח |
| .וזה אתיירבה לש "אפיס"בש הכלהה תא קמנ .10 |
|
(טו) המוצא דבר שאין בו סימן, אינו חייב להכריז. ואם הוא דבר שאפשר שיכירנו בעליו בטביעת עין, כגון שהוא ישן, ונשתמש בו כבר, אם המובעו תלמיד חכם, ואומר שמכירו בטביעות עיין שזהו הכלי .וריזחהל בייח ,ול דבאנש לפיכך, המוצא במקום שתלמידי חכמים מצויים שם, כגון בבית המדרש, חייב .זירכהל … במה דברים אמורים? בתלמיד חכם שאינו משנה בדיבורו (שתמיד מדבר אמת). המוצאו במקום שאין תלמידי חכמים מצויין שם, או שהכלי עדיין חדש ולא נשתמש בו בעניין שיכירנו, אינו חייב להכריז (טור חושן משפט רסב). |
|
השלם את החסר להלן בעזרת דברי הטור שלמעלה: .11 ההלכה בדין אנפוריא היא כדעת _________. רק ______ זכאי לקבל את אבדתו ללא הצגת סימנים, ודי לו ב ______ _______. בתואר "תלמיד חכם" לענייננו זכאי רק מי ש ____________, .__________________ יכ חובת ההכרזה בכלי שאין בו סימן קיימת רק אם הוא נמצא במקום ש ._________________ ממשנתנו עולה, שגם אם מצאנו חפץ ללא כל סימן מובהק בגופו, עדיין מותנית זכאותנו בו בבדיקות וב"סימנים" אלה: .1ייאוש שלא מדעת .2מקום .3קשר .4מניין .5משקל .6סימן הבא מאליו .7טביעת עין של תלמיד חכם. |
"אנפוריא" – נוטריקון של אין פה ראיה.
|
|---|
|
עיין במקור כ"ד, ולקט ממנו את כל מקרי החיוב המפורטים בו. .12
עיין ב"שולחן ערוך", חושן משפט סימן רס"ב, סעיפים י"ט-כ, ומצא בו מקרה נוסף של .13 |
|
(טז) הסימנים המובהקים סומכין עליהם, ודנים על פיהם בכל מקום, דין תורה וה"מידה" וה"משקל" או ה"מניין" או מקום האבדה, סימנים מובהקים הם (הרמב"ם, הלכות אבדה יג,ה). |
'ב הנשמ
|
|
:זירכהל בייח ולאו ,אוהש תומכ ילכ וא ,ילכב תוריפ אצמ ,הז בג לע הז תועבטמ השולש ,תועמ ירוביצ ,תוריפ ירוביצ כריכות ברשות היחיד וכיכרות של בעל הבית וגיזי צמר הלקוחין מבית האומן, כדי יין וכדי שמן – הרי אלו חייב להכריז. |
רואיב
|
|
כי יש בהם סימן, וממילא אין ייאוש בעלים. :זירכהל בייח הסימן בכלי. :ילכב תוריפ .קיר ילכ :אוהש תומכ ילכ הסימן הוא במקומם או במניינם. :תוריפ ירוביצ הסימן הוא במקומם או במניינם. :תועמ ירוביצ .רתוי וא :תועבטמ השולש ראה במקור שלפניך: :הז בג לע הז |
|
(יז) שעשויין כמגדלין … רויחא תתאה (המטבע הרחבה יותר תחתונה), ,(הילע תחנומ תינוניבה) היוליע אעיצמו .(א,הכ מ"בב) (הילע תחנומ הנטקהו) היוליע אטוזו |
רואיב
|
|
במקום שמעטים הולכים בו, כגון שדה של הפקר. :דיחיה תושרב שנאפו על ידי איש פרטי, ויש בהן סימן. :תיבה לעב לש תורכיכ להבדיל מ"ממדינתן", באלו יש לכל גיזה סימן. גיזי… מבית האומן: בכדים יש סימן. כדי יין וכדי שמן: |
תולאש
|
| השלם את הטבלה הבאה בעזרת המשניות א-ב: .1 |
| זירכהל בייח וליאו | ולש תואיצמ וליא | ||
|---|---|---|---|
| טעם הדין | האיצמה | טעם הדין | האיצמה |
|
סימנם במניין או במקום |
תוריפ ירוביצ | אין סימן | 1פירות מפוזרין |
|
– |
תועמ ירוביצ |
– |
תורזופמ תועמ 2 |
|
– |
___ ב תוכירכ | "אפתשנמ" | ____ ב תוכירכ 3 |
|
– |
____ לש תורכיכ |
– |
___ לש תורכיכ 4 |
|
– |
_____ מ … יזיג |
– |
____ מ … יזיג 5 |
|
ממשנתנו עולה בבירור הדין המחייב להשיב אבדה כאשר יש לה סימנים מובהקים, אך כמו בסייגים שלמדנו בזכאות באבדה שאין לה סימן, כך גם כאן יש סייגים בחיוב להשיב גם, כשיש באבדה סימן, כגון המובא במקורות הבא אלו: |
|
(יח) וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר: המציל מן הארי ומן הדוב ומן הנמר ומן הברדלס ומן זוטו של ים (נסיגת הים בשעת השפל) ינפמ ,ולש ולא ירה … (ויתודג לע הלועה רהנ לש הפצה) רהנ לש ותילולשמו שהבעלים מתייאשין מהן (בב"מ כד,א). (יט) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: |
|
עיין במשנה תורה לרמב"ם, הלכות גזלה ואבדה פרק י"א, ולקט ממנו דוגמאות נוספות .2 לזכייה באבדה, אף שיש לה סימנים (התרכז בסעיפים ג', ז' – ט'-י). |
|
(כ) הרוצה לילך בדרך הטוב והישר, ועושה לפנים משורת הדין, מחזיר את האבדה לישראל כשייתן את סימניה (הרמב"ם, אבדה יא,ז) |
|
עיין ב"דברים" ו, יח עם פירוש רש"י, ומצא קשר בין הפסוק לבין דברי הרמב"ם .3 .הלעמלש כתוב דוגמה מחיי היום-יום למעשה על פי "שורת הדין" ולמעשה "לפנים משורת הדין". .4 העתק ממקור ל"ד דוגמה נוספת להתנהגות "לפנים משורת הדין" .5 מדוע, לדעתך, המקום והמניין הם סימן ב"ציבורי פירות", אך לא ב"מעות מפוזרים"? .6 |
'ה הנשמ
|
|
אף ה"שמלה" הייתה בכלל כל אלה. למה יצאת? להקיש אליה. לומר לך: מה שמלה מיוחדת, שיש לה סימנים ויש לה תובעים, אף כל דבר שיש לו סימנים ויש לו תובעים חייב להכריז. |
רואיב
|
|
מלת "לשמלתו" שב"דברים" כב,ג: "וכן תעשה לשמלתו" וגו', בו :הלמשה .התבשהב לפטל אצומה שרדנ במלה "לכל" שבפסוק "וכן תעשה לכל אבדת אחיך…" :ולא לכ ללכב כלולה גם השמלה. ?דרפנב הלמשה תא הרותה הריכזה ,ללכה תורמל ,המל :תאצי המלו להשוות אליה את דין כלל האבדות. :הילא שיקהל ?תנייפואמ הלמש המב :הלמש המ לבגד יש בדרך כלל סימנים מובהקים וגם שיש … סימנים … תובעים: בעלים התובעים אותו אם הוא אבד. כך מוטלת חובת ההכרזה על כל המוצא אבדה אף כל … חייב להכריז: שיש בה תנאים אלה. |
תולאש
|
|
אחת מ- 13המידות שהתורה נדרשת בהן היא: .1 כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, .אצי ולוכ ללכה לע דמלל אלא .ונתנשמ תרזעב וז הדימ שרפ |
|
(כא) איבעיא להו: סימנין דאורייתא או דרבנן? … אמר רבא: סימנין דאורייתא, דכתיב "והיה (החפץ שמצאת) עמך עד דרוש אחיך אותו". וכי תעלה על דעתך שייתננו קודם שידרשנו?! אלא דרשהו (המוצא את הטוען) אם רמאי הוא (על ידי סימנים). (בב"מ, כז-כח). |
|
הצע בעזרת המקורות כב-כג מקרים שבהם חסר אחד מ -2התנאים, סימנים ותובעים .2 (ומשום כך המוצא זוכה בהם). השלם את הטבלה: .3 |
| ןידה |
האם יש לה בדרך כלל תובעים? |
האם יש לה בדרך כלל סימנים? |
האיצמה |
|---|---|---|---|
|
– |
– |
– |
תורזופמ תועמ .1 |
|
– |
– |
– |
.2זוטו של ים |
|
– |
– |
– |
רקפה .3 |
|
– |
– |
– |
רב תייח .4 |
|
– |
– |
– |
הצלוח .5 |
|
(כב) כללא דאבדתא: כיוון דאמר (בעל החפץ האבוד) "ויי לחסרון כיס", מייאש (מתייאש) ליה מיניה (וכיוון שהתייאש רשאי המוצאו לזכות בו). (כג) תנו רבנן: המוצא סלע (שם מטבע) בשוק, ומצאו חברו ואמר לו "שלי הוא", |
| .הלעמלש וז הכלה קמנל הסנ .4 |
|
(כד) אין המוצא מציאה חייב להכריז אלא בדבר שיש בו סימן בגופו, או שראוי ליתן סימן במקומו או בקשריו או במניינו או במידתו או במשקלו. אבל אם אין בו סימן… אם יש לתלות שבעליו הרגישו בו מיד כשנפל ממנו או ירה ,לפונשכ שיגרמו וב שמשממ היה דימתו ,ותובישח תמחמ וא ודבוכ תמחמ הוא של מוצאו, שהרי נתייאש מיד כשידע שנפל, כיוון שאין בו סימן, ובא לידו בהיתר, כיוון שנתייאשו בעליו. ואם לא, צריך להחזיר, אף על פי שנתייאש (בעליו) אחר כך, כיוון שבא לידו קודם ייאוש (שולחן ערוך, חושן משפט, .(ג,ב"סר |
'ו הנשמ
|
|
.ריאמ יבר ירבד .וינכש וב ועדיש ידכ דע ?זירכהל בייח יתמ דעו רבי יהודה אומר: שלושה רגלים, ואחר הרגל האחרון שבעה ימים, כדי שילך לביתו שלושה, ויחזור שלושה, ויכריז יום אחד. |
רואיב
|
| :הזה רוקמב האר :וינכש וב ועדיש |
|
.הדבא ינכש :אנת (הכ) מאי "שכני אבדה"? אילימא שכנים דבעל אבדה, אי ידע ביה (אם מכירו), ליזול והדריה ניהליה (שילך ויחזירנו לו)! אלא שכני מקום .(א,חכ מ"בב) .הדבאה וב תאצמנש |
רואיב
|
|
שבהם, בזמן הבית, התכנסו עולי הרגלים בירושלים. שלושה רגלים: .ישילשה :ןורחאה .אצומה תזרכה תא עמושה שילך לביתו: ימים, זמן הליכתו מירושלים לביתו, לבדוק אם אבד לו דבר זה. :השולש מביתו לירושלים, אל המכריז. :השולש רוזחיו ויודיע למוצא שהחפץ שייך לו. :זירכיו |
תולאש
|
| השלם את הטבלה: .1 |
| ?זירכהל בייח יתמ דע | אנתה |
|---|---|
|
– |
ריאמ יבר |
|
– |
הדוהי יבר |
|
חכמינו דחו את "שאלת הגשמים" ("ברך עלינו…" ו"ותן טל ומטר…") משמיני עצרת .2 ל-ז' במר חשוון, כדי שיספיקו עולי רגלים לשוב מירושלים לבתיהם לפני הגשמים, ואילו במשנתנו הוענקו 3ימים בלבד להגעה הביתה… מצא הסבר לכך בגמרא, בבא-מציעא דף כ"ח, עמוד א'. |
|
(כו) תנו רבנן: בראשונה כל מי שמצא אבדה היה מכריז עליה שלושה רגלים… משחרב בית המקדש, שייבנה במהרה בימינו, התקינו שיהו מכריזים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ומשרבו האנסין (הכוונה לגזרת הפרסים שכל אבדה למלך), התקינו שיהו מודיעין לשכניו ולמיועדיו, ודיו (בב"מ כח,ב). |
|
הכן טבלה על אופן ההכרזה בשלוש התקופות, שכותרותיה יהיו אלה: .3 א. התקופה ב. אופן ההכרזה .3הטעם. |
|
(כז) תנו רבנן: אבן טוען הייתה בירושלים. כל מי שאבדה לו אבדה נפנה לשם, וכל מי שמוצא אבדה נפנה לשם. זה עומד ומכריז, וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה (בב"מ כח,ב). |
| בדוק וכתוב, מהו נוהל הטיפול באבדה כיום בבית הספר, בשכונה ובכלל היישוב. .4 |
| המשך הפרק | חזרה לתוכן בבא מציעא |
