|
תוכן: סמכות הנביא רמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק ט' ספר החינוך מצוה תקט"ז – תנורו של עכנאי: חכם עדיף מנביא בבא מציעא נ"ט בבא בתרא י"ב חדושי הרמב"ן שם מהר"ל, חידושי אגדות חלק שלישי עמוד ס"ח ר' צדוק הכהן מלובלין, רסיסי לילה אות נ"ו ד"ה "וזהו" חנניה בן עזור ירמיה פרק כ"ח רש"י – רד"ק – תנחומא וירא פרק י"ג |
סמכות הנביא
|
רמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק ט' "(א) דבר ברור ומפורש בתורה, שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים, אין לה לא שינוי ולא גירעון ולא תוספת, שנאמר |
|
"את כל הדבר אשר אנוכי מצוה אתכם, אותו תשמרון לעשות – לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו" (דברים יג, א); ונאמר "והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת" (דברים כט, כח).
|
|
הא למדת שכל דברי תורה, מצווין אנו לעשותן עד עולם; וכן הוא אומר "חוקת עולם לדורותיכם" (ויקרא כג, יד), ונאמר "לא בשמיים היא" (דברים ל, יב). הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה: (ג) אם כן, למה נאמר בתורה "נביא אקים להם מקרב אחיהם" (דברים יח, יח) – לא לעשות דת הוא בא, אלא לצוות על דברי התורה, ולהזהיר העם שלא יעברו עליה, כמו שאמר האחרון שבהן "זכרו, תורת משה עבדי" (מלאכי ג, כב): (ד) וכן אם ציוונו בדברי הרשות, כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו, עשו מלחמה היום או אל תעשו, בנו חומה זו או אל תבנוה – מצוה לשמוע לו; והעובר על דבריו, חייב מיתה בידי שמיים, שנאמר |
|
"והיה האיש אשר לא ישמע אל דבריי, אשר ידבר בשמי, אנוכי, אדרוש מעימו" (דברים יח, יט):
|
|
(ו) וכן אם יאמר לנו הנביא שנודע לנו שהוא נביא, לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה או על מצוות הרבה, בין קלות בין חמורות, לפי שעה – מצוה לשמוע לו. וכן למדנו מחכמים הראשונים, מפי השמועה, בכול אם יאמר לך הנביא עבור על דברי תורה, כאליהו בהר הכרמל, שמע לו – חוץ מעבודה זרה. והוא שיהיה הדבר לפי שעה, כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב עולה בחוץ – וירושלים נבחרה, והמקריב בחוץ חייב כרת. ומפני שהוא נביא, מצוה לשמוע לו; וגם בזה נאמר "אליו, תשמעון" (דברים יח, טו): (ז) ואילו שאלו את אליהו ואמרו לו, היאך נעקור מה שכתוב בתורה "פן תעלה עולותיך בכל מקום"? (דברים יב, יג) (ח) ועל הדרך הזאת, אם ציוו כל הנביאים לעבור לפי שעה, מצוה לשמוע להן; ואם אמרו שהדבר נעקר לעולם – מיתתן בחנק, שהתורה אמרה "לנו ולבנינו עד עולם" (דברים כט, כח).
ספר החינוך מצוה תקט"ז –
ומי זה האיש ירא השם יזכה ויעלה בהר ה' ויקום במקום קדשו אחד מאלפי רבבות אנשים, הוא המשיג למעלה זו ובדור שראוי לכך. |
תנורו של עכנאי: חכם עדיף מנביא
|
בבא מציעא נ"ט "…חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא, רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין. וזה הוא תנור של עכנאי. תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי – חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה: אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה – אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מוטין ועומדין. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום?! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. – מאי לא בשמים היא? – אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטת. בבא בתרא י"ב
חדושי הרמב"ן שם
מהר"ל, חידושי אגדות חלק שלישי עמוד ס"ח
רק כאשר יודע הדבר הבלתי ידוע אל הכל, יפול על זה שם 'נביא'. ומה שאמרו חכם עדיף מנביא כי הנבואה הוא בחידה ובמראה, ואלו החכם יודע הנעלם והבלתי ידוע לאחרים, לא במראה ולא בחידות, רק שהוא משיג השגה ברורה, אשר ה' יתברך מוציא שכל האדם מן הכח אל הפעל.
ר' צדוק הכהן מלובלין, רסיסי לילה אות נ"ו ד"ה "וזהו"
וכידוע מהאריז"ל שהגיד דברים בעולמות עליונים, שכפי דעת עצמו הוא למעלה מהשגת כל הנביאים, ואפי' השגת משרע"ה, כנודע להוגי בכתבי האריז"ל. |
חנניה בן עזור
|
ירמיה פרק כ"ח |
|
(א) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַהִיא בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּשָּׁנָת {בַּשָּׁנָה} הָרְבִעִית בַּחדֶשׁ הַחֲמִישִׁי אָמַר אֵלַי חֲנַנְיָה בֶן עַזּוּר הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגִּבְעון בְּבֵית יְהוָה לְעֵינֵי הַכּהֲנִים וְכָל הָעָם לֵאמר:(ב) כּה אָמַר ה' צְבָאות אֱלקֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר שָׁבַרְתִּי אֶת על מֶלֶךְ בָּבֶל:(ג) בְּעוד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקום הַזֶּה אֶת כָּל כְּלֵי בֵּית ה' אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִן הַמָּקום הַזֶּה וַיְבִיאֵם בָּבֶל:(ד) וְאֶת יְכָנְיָה בֶן יְהויָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת כָּל גָּלוּת יְהוּדָה הַבָּאִים בָּבֶלָה אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקום הַזֶּה נְאֻם ה' כִּי אֶשְׁבּר אֶת על מֶלֶךְ בָּבֶל:(ה) וַיּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה הַנָּבִיא לְעֵינֵי הַכּהֲנִים וּלְעֵינֵי כָל הָעָם הָעמְדִים בְּבֵית ה':(ו) וַיּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה ה' יָקֵם ה' אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית ה' וְכָל הַגּולָה מִבָּבֶל אֶל הַמָּקום הַזֶּה:(ז) אַךְ שְׁמַע נָא הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנכִי דּבֵר בְּאָזְנֶיךָ וּבְאָזְנֵי כָּל הָעָם:(ח) הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ מִן הָעולָם וַיִּנָּבְאוּ אֶל אֲרָצות רַבּות וְעַל מַמְלָכות גְּדלות לְמִלְחָמָה וּלְרָעָה וּלְדָבֶר:(ט) הַנָּבִיא אֲשֶׁר אַפְּךָ תִּקָּחֵנום בְּבא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחו ה' בֶּאֱמֶת:(י) וַיִּקַּח חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת הַמּוטָה מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא וַיִּשְׁבְּרֵהוּ: |
|
רש"י – אך שמע נא וגו' עד הנביא אשר ינבא לשלום, אמר אני מתנבא פורעניות אם לא יבא איני שקרן: הקב"ה נחם על הרעה. אבל הנביא אשר ינבא לשלום וגו' בבא דבר הנביא יודע וגו' אבל אם לא יבא דברו, שקרן הוא, שנאמר לא איש אל ויכזב וגו' (במדבר כג) כך דרש רבי תנחומא. רד"ק – "אך שמע נא – הענין הזה שאמר לו כי בהבטחת הטובה יבחן הנביא. כי אם יבטיח טובה ולא תבוא, בידוע שהוא נביא שקר, כי כל דבר טוב שיבטיח האל אפילו על תנאי הוא בא. אבל באמת תסור ממנו הטובה ההיא אם יחטא, כמו שאמר ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרע בעיני ונחמתי על הטובה. אמנם על כל פנים תחול הטובה ותבוא. אבל אם יתנבא לרעה ולא תבוא כלל, לא יודע בזה שהוא נביא שקר, שהקב"ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה כשעשו תשובה, כמו שעשה באנשי נינוה.
תנחומא וירא פרק י"ג
מהו 'ההוא אמר ולא יעשה'? אם אמר בשעת כעסו להביא רעה, חוזר, שכן אמר למשה הרף ממני ואשמידם ואמחה וגו' (דברים ט), ולא עשה, א"ל הקב"ה איני כבשר ודם, שאומר לעשות רעה ומתגאה לעשותה. א"ר הונא הכהן בשם רבי אחא בא וראה, בשעה שאמר ירמיה (ירמיה כז) 'הביאו את צואריכם בעול מלך בבל ועבדו אתו ועמו', והיה עמו חנניה בן עזור הנביא השקר, והיה מתנבא טובות. כמה שנאמר (שם ח) וירפו את שבר בת עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום. אומר להם: הנה כלי בית ה' מושבים מבבל עתה מהרה. וכן אתה מוצא בשעה שאמר ליחזקאל בשעת כעסו (יחזקאל כ) 'חי אני נאם אדני ה' אם אדרש לכם' וחזר בו שנאמר (שם לו) 'עוד זאת אדרש לבית ישראל לעשות להם ארבה אתם כצאן אדם'. |
