פרשת ויקהל

פרשה מט: המשכן כסמל אהבת ה'

ויעשו כל חכם לב, הה"ד (שיר ח): מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה.

מים רבים, אלו העובדי כוכבים, שנאמר (ישעיה טז): כהמות ימים יהמיון. ואם היו מתכנסין כל העובדי כוכבים לבטל את האהבה שבין הקב"ה לישראל לא היו יכולים.

הוי, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, שנאמר (מלאכי א): ואוהב את יעקב.



ונהרות לא ישטפוה, אלו הכשדים, שנאמר (ישעיה ח): את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור.

אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו, אבל בני, עשו לי מקדש של יריעות, וירדתי ושכנתי בתוכם, שנאמר (שמות מ): ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן:

דבר אחר:

כל חכם לב, הה"ד (שיר א): שחורה אני ונאוה.

אם שחורה, למה נאוה, וכי יש שחורה נאוה?!

אלא, אמרה כנסת ישראל:

שחורה אני במעשי.

ונאוה אני במעשה אבותי.

שחורה אני במצרים.

ונאוה אני באמרי בסיני (שמות כד): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

שחורה אני על הים שנאמר (תהלים קו) וימרו על ים בים סוף.

ונאוה אני באמרי (שמות טז): זה אלי ואנוהו.

שחורה אני במעשה העגל.

ונאוה אני במעשה המשכן.

שחורה אני בשור, שנאמר (תהלים קו): וימירו את כבודם בתבנית שור.

ונאוה אני בשור (ויקרא טז): שור או כשב או עז.

שחורה אני במשכן, שנאמר (יחזקאל כג): טמאו את מקדשי.

ונאוה אני במשכן.



ויעשו כל חכם לב.

מה מלאכה היו עושין?

אלא, ראה מה כתיב (שמות כה): וזאת התרומה אשר תקחו מאתם, זו כנסת ישראל, שהיא תרומה, שנאמר (ירמיה ב): קדש ישראל לה' ראשית תבואתה.

זהב וכסף, זו כנסת ישראל, שנאמר (תהלים סח): כנפי יונה נחפה בכסף.

ונחשת, זו א"י, שנאמר (דברים ח): ומהרריה תחצב נחשת.

תכלת, זו כנסת ישראל, שנאמר (במדבר טו): ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת.

וארגמן, ותולעת שני, זו כנסת ישראל, שנאמר (ישעיה מא): אל תיראי תולעת יעקב וכן כחוט השני שפתותיך ואומר (תהלים סח): שרי יהודה רגמתם.



דבר אחר:

זהב, זה אברהם, שנבחן בכבשן האש כזהב.

וכסף, זה יצחק, שנצרף ככסף ע"ג המזבח.

ונחשת, זה יעקב, שנאמר (בראשית לב): נחשתי ויברכני ה' בגללך: