|
מדריך למורה להוראת הספר" צער בעלי חיים" |
|---|
פרק :10סוגיית "צער בעלי-חיים"
|
היגוסה לע הסוגיה שלפנינו עוסקת בשאלה, אם צער בעלי-חיים הוא דאורייתא או לא. אם צער בעלי חיים הוא דאורייתא, תהיינה החובות המוטלות על האדם רחבות יותר, וגם בסיכום הסוגיה נביא מקורות נוספים, המראים, כיצד יש לבעיה זו השלכות על תחומי הלכה מסוגיה זו יוצא, כי אכן צער בעלי-חיים היא דאורייתא, שכן כל הניסיונות להפריך את קביעת
בסוגייתנו ילמדו צורות אופייניות ושכיחות בתלמוד, כגון הוכחת טענות האמוראים בסוגיה, כפי שהיא נתונה בחוברת לתלמיד, ישנן חמש ראיות: שלוש – כדי להוכיח שצער בהוראת הסוגיה נשים לב לאופי הראיות והדחיות: מתי ההוכחה מתקבלת וניסיונות דחייתה לפעמים גם ההוכחה מנוסחת בדרך של "אפשר": בשלב 4מסיקה הגמרא, כי ת"ק סבור, שיש אנו מציעים ללמד את הסוגיה כך, שנקודת המוצא ללימוד תהיה המשנה בדף לב, א. כיוון קטעי המשנה השייכים לענייננו, הם אלה: |
| 'ג החכוה – |
א. הלך וישב לו ואמר: הואיל ועליך מצווה, אם רצונך לפרוק – פרוק. פטור, שנאמר: ."ומע" |
| 'א החכוה – | ב. מצווה מן התורה לפרוק, אבל לא לטעון. רבי שמעון אומר, אף לטעון. |
| 'ב החכוה – |
ג. ר' יוסי הגלילי אומר: אם היה עליו יתר על משאו, אין זקוק לו, שנאמר "תחת .ול יוארה אשמ – "ואשמ |
|
בניתוח הקטעים האלה אפשר להביא את התלמידים להבנת ההוכחות האלה: אם צער בעלי-חיים הוא מן התורה, הרי זוהי חובה קבועה, שיש לה תוקף בכל מקרה, בלי קטע ב' נלמד בסוגיה הקודמת, ולכן אפשר להעמיק בו יותר:
במקום זה יקראו בכיתה את הסוגיה.
הוכחה א (שלבים )3-1
(5-4 בלש) 'ב החכוה היופי של ההוכחה הזו הוא בכך, שהיא בנויה כולה על הנחות לא כתובות: – אם חכמים אומרים "זקוק לו" – בוודאי הם אומרים זאת, משום שצער בעלי-חיים
(7-6) 'ג החכוה גם כאן נבחין, כי הדחייה (שלב )7איננה מוחלטת, אלא בבחינת פירוש אפשרי נוסף:
(11-8) 'ד החכוה " .1איבה" – חכמים התירו כמה איסורים מדרבנן, וכן הטילו כמה חובות כדי למנוע איבה בין " .2יין אסור" – יין נסך, האסור על ישראל, אנו מבחינים בין יין שנתנסך לעבודה זרה, והוא יש להבחין, כי מן הסוגיה שלנו עולה, כי איבה מצד הנכרי יכולה להיות רק אם הישראלי נמנע נדון גם כאן בעצמתה של הראיה (המספרים מציינים את שלב הדיון שבגמרא):
(16-12) 'ה החכוה .ילילגה יסוי 'ר תטיש וז – "ואשמ לע רתי אלו ואשמ תחת" אם מצא התלמיד את שני אלה – יילמדו ההוכחה והדחייה בנקל.
|
הכלהה קספ :11 קרפ
|
11.1 הלאשל "כסף משנה" בהלכה ט' (לפני ד"ה "כתב הטור") מוכיח כי "על כרחך לומר, שהוא פוסק כרבנן, דצער בעלי-חיים דאורייתא". אחת מהוכחותיו היא מהלכה א', שבה פוסק הרמב"ם שחייב לפרוק גם ביתר על משאו ("דילמא בתחת משאו פליגי" נאמר בגמרא דרך דחייה בלבד, אך לפי המסקנה – מחלוקתם ב"צער בעלי-חיים"). ישנה לכאורה סתירה מסוף הלכה ט', שבה פוסק הרמב"ם שבהמת גוי ומשאו כשגם המחמר שאלה 11.3עוסקת בהוכחה מסוגייתנו שצער בעלי-חיים דאורייתא. הציור הסכימטי של מבנה הסוגיה (בחוברת לתלמיד פרק )10יבהיר לתלמיד, כי הראיות לכאן המיועדת למתקדמים בלבד, נדרש התלמיד לעקוב אחרי דברי ה"כסף משנה", המציע את שאלה 11.5מחזקת את פסק-ההלכה שצער בעלי חיים דאורייתא ע"י ההפניה אל סוגיית על שאלות 11.11-11.6ישיבו התלמידים בעבודה עצמית, באמצעות עיון בדברי הרמב"ם. |
|
חזרה לתחילת המדריך |
