תלהק רפסב תוחיש
גרבנזיא הדוהי
מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל "במסגרת" פרקי היום בתנ"ך"
|
ותישארמ רבד תירחא בוט :ז 'ספ ,ח קרפ |
|---|
|
פרק ז בספר קהלת פותח בסדרה של דברים "טובים" – דברים שטוב לעשותם, או שטובים הם מעצם ברייתם: |
טוב שם משמן טוב התשמ תיב לא תכלמ – לבא תיב לא תכלל בוט קוחשמ – סעכ בוט טוב לשמוע גערת חכם – מאיש שומע שיר כסילים… ותישארמ – רבד תירחא בוט טוב ארך רוח – מגבה רוח |
|
בקריאה ראשונה, ששת המשפטים האלה דומים במבנם: דבר אחד טוב מאשר הדבר האחר. השם הטוב עדיף על השמן הטוב. השהות בבית האבל עדיפה על השהות בבית המשתה. מוטב להראות לתלמיד פנים כעוסות מאשר לשבח אותו על מעשים מגונים שעשה. וכך .האלה אם נמשיך בדרך זו, הרי שהביטוי "טוב אחרית דבר – מראשיתו" – זהה לשאר המשפטים |
מגיד מראשית אחרית, ומקדם אשר לא-נעשו. אומר עצתי תקום, וכל חפצי אעשה. |
|
לפי פסוק זה, ה' אומר מראשית את אשר יקרה באחרית. אם נלביש את תבנית פסוק זה על רבכ – רבד תירחא בוט – "ותישארמ – רבד תירחא בוט" שוריפה היהי ,תלהק רפסב ונקוספ מראשיתו. לשון אחר: האחרית היא טובה, אם נקבע כך מראשיתה. מה ההבדל בין שני פירושים אלה? האם יש כאן דיקדוקי עניות של אנשי לשון, או שמא בפירוש הפסוק נחלקו שני חכמים במאה השנייה לספירה הנוצרית: רבי מאיר, ואלישע בן |
סוס לע בוכר ,ובר עשילא רבע .הירבטב שרדמה תיבב שרודו בשוי היה ריאמ יבר ביום השבת, באו אמרו לו: רבך בחוץ. פסק מן הדרשה ויצא אליו. אמר לו: מה היית דורש היום?… ."ותישארמ רבד תירחא בוט" :ול רמא ?וב תחתפ המו :ול רמא אמר לו: לאדם שהוליד בנים בנערותו ומתו, ובזקנותו ונתקיימו. הרי "טוב אחרית דבר מראשיתו". לאדם שעשה סחורה בילדותו והפסיד, ובזקנותו ונשתכר. הרי "טוב אחרית דבר מראשיתו". לאדם שלמד תורה בנערותו ושכחה, ובזקנותו וקיימה. הרי ."ותישארמ רבד תירחא בוט" אמר: חבל על האובדים ואינם נמצאים. עקיבא רבך לא היה דורש כן, אלא "טוב אחרית דבר מראשיתו" – בזמן שהוא טוב מראשיתו. |
|
כלפי חוץ הוויכוח נראה כוויכוח פרשני: מה פירוש המלה "מראשיתו", או ביתר פירוט: מה פירוש האות מ' במלה "מראשיתו"? האם הכוונה שאחרית הדבר טובה יותר מאשר ראשיתו, או שאחרית הדבר הייתה מבורכת כבר מראשיתו? אך לא זה הוויכוח האמיתי, ולא זו הבעיה. השאלה היא פילוסופית, ועניינה: האם ייתכן שדבר יהיה מבורך באחריתו, אם לא היה מבורך מראשיתו? האם ייתכן שאדם ישתנה, שגורל ישתנה? האם לאדם שליטה על ?ולרוג אלישע אינו מקבל את הדרשה של רבי מאיר. הוא מייצג תפיסת עולם דטרמיניסטית, ואלישע מוסיף דברים על הדרשה שאמר, דברים שהם פרק מתוך הביוגרפיה האישית שלו: |
ובי היה המעשה: אבויה אבי, מגדולי ירושלם היה. ביום שבא למהלני, קרא לכל גדולי ירושלם והושיבן בבית אחד, ולרבי אליעזר ולרבי יהושע בבית אחד. לאחר שאכלו ושתו, שרו טפחו ורקדו. אמר רבי ליעזר לרבי יהושע: עד שאלו עסוקין בשלהן, נעסוק אנו בשלנו. וישבו ונתעסקו בדברי תורה, מן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים, וירדה אש מן השמים והקיפה אותם. אמר להן אבויה: רבותיי, מה באתם לשרוף את ביתי עליי? אמרו לו: חס ושלום, אלא יושבין היינו וחוזרין בדברי תורה, מן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים, והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, והייתה האש מלחכת אותן כלחיכתן מסיני. ועיקר נתינתן מסיני לא ניתנו אלא באש: "וההר בוער באש עד לב השמים." אמר להם אבויה אבא: רבותיי, אם כך היא כוחה של תורה, אם נתקיים לי בן הזה, .ושירפמ ינא הרותל לפי שלא הייתה כוונתו לשם שמים, לפיכך לא נתקיימו באותו האיש. |
|
מהם מקורותיו הרוחניים של אלישע בן אבויה? התלמוד הירושלמי מספר כי ספרי מינים היו נושרים מחיקו. הנה מה שקרא אלישע בספרי מינים אלה: אלה הם דברי אריסטו: |
|
נניח שאדם חולה מרצונו, לאחר שחי בפריצות ולא שמע בעצת רופאיו. איש זה יכול היה בשעתו שלא לחלות, אך לא עוד עכשיו, לאחר שאיבד את שעתו, כמו שלא תוכל להחזיר את האבן שזרקת. (אריסטו, האתיקה הניקומאכית, תרגום ליבס, עמ' .)69 |
|
לאריסטו השקפת עולם דטרמיניסטית ברורה, ואלישע מקבל אותה בשלמותה: אדם יכול לקבוע את דרכו, אך משקבעה, שוב אינו יכול לחזור ממנה. אינך יכול להחזיר את האבן .רוזחל לוכי וניא בוש – וב דרמו ארובה חכ תא עדיש ימ .תקרזש אלישע בן אבויה עומד מול רבי מאיר. האחד טוען: לאדם אין יכולת להחליט החלטות הז קוספ .תלהק רפסבש רצקה קוספב תפקתשמ ,ונתשוחת תא חיכוהל תלוכי רסוח התואו |
|
תוכן קהלת |
