קריאת שם במגילת רות
קריאת שם במגילת רות
גבריאל חיים כהן
| מתוך: עיוני מקרא ופרשנות ב', בר אילן תשמ"ו |
| :ריצקת |
|
במאמר מתן משמעות חדשה למושג "קריאת שם", בדרך זו מוסברת קריאת השם על ידי השכנות, ומובן מדוע אין קשר בין ההסבר לקריאת השם, לבין השם עצמו.   |
| העלילה במגילת רות מסתיימת בפסוק המתאר קריאת שם לילד שנולד: |
|
"ותקראנה לו השכנות שם לאמר: ילד בן לנעמי (17 ,'ד) ".דוד יבא ישי יבא אוה ,דבוע ומש הנארקתו |
|
פסוק זה מעורר קשיים אחדים: מדוע קוראות השכנות את שמו של הילד? מדוע הן קובעות ש"ילד בן לנעמי" (והרי לרות נולד)? ומדוע אין קשר בין ההסבר לשם ("ילד בן לנעמי") לבין השם עצמו? ננסה לפתור את הקושי האחרון וליישב אגב פתרונו גם את שתי הבעיות הראשונות.
|
|
לפי דרך המקרא היינו מניחים שדברי השכנות יהוו רמז לשם שינתן (כמו השמות שניתנו לשנים-עשר בני יעקב). לפיכך היינו מצפים כאן לשם כמו 'בן-נועם'. נראה שבחלק מהתרגומים העתיקים יש התיחסות לקושי הזה. הפשיטתא מתרגמת: "ואמרי שבבתה אתילד ברא לנעמי". לפי תרגום זה השכנות רק אמרו שלנעמי נולד בן ואחר כך, ללא קשר ישיר לאמירה זו, נקרא שמו של הילד עובד. גם התרגום הלטיני, הוולגטה, מתרגם – כנראה על בסיס הפשיטתא – בדרך דומה. יש המציעים לתקן את הכתוב בעקבות תרגום הפשיטתא, וגורסים 'ותאמרנה השכנות ילד בן לנעמי ותקרא שמו עובד', כלומר בעוד שהשכנות רק מספרות על העובדה שלנעמי נולד בן, נעמי היא שנותנת את השם. אולם קשה לראות בדברי הפשיטתא את הנוסח המקורי של הפסוק, שכן תרגום השבעים (והתרגום הארמי) מתרגמים את הפסוק כלשונו בהתאם לנוסח המסורה. יתירה מזו: אם הנוסח המקורי גרס "ותאמרנה", מה גרם לשיבושו של הטקסט? הצעה אחרת לפתרון הקושי: בתחילה היה כתוב כאן שם אחר (כפי שהזכרנו לעיל בן-נועם ננסה, אפוא, לחפש פתרון לקושי שבפסוקנו במסגרת ההקשר הלשוני והרעיוני של כתוב.
|
| הצירוף 'קרא שם' חוזר שלש פעמים בפרק האחרון של מגילת רות: |
|
וקרא שם בבית לחם (ד' )11 (14 ,'ד) לארשיב ומש ארקיו ותקראנה לו השכנות שם לאמר… ותקראנה שמו עובד (ד', )17 |
|
בירור המשמעות של "קרא שם" שבשני הפסוקים הראשונים יסייע בידינו לעמוד על משמעותו בפסוק השלישי. נפתח בפסוק הראשון: |
|
"ואמרו כל העם אשר בשער והזקנים: עדים! יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל! ועשה חיל באפרתה, וקרא שם בבית לחם!" (ד', )11 |
|
תרגום השבעים (כ"י )ABאינו מתרגם את הפעל "וקרא" אלא כותב תחתיו "יהיה". מסתבר, שהמתרגם התקשה בהבנתו, ועל כן תרגמו באופן נייטרלי – "יהיה שם בבית לחם". הואיל ובנוסחאות אחרות של תרגום השבעים ניתן כאן תרגום מילולי, אין לראות את גירסת "יהיה" כמקורית. בדומה לכך התקשה גם המתרגם בפשיטתא שכן תרגם את הכתוב: "ועבד הילא באפרתה וקרי שמה בית לחם". לפי זה מתיחס רק החלק הראשון של הפסוק לבועז, והשני – לעיר אפרת. את העיר הזאת יש לקרא בשם בית לחם! תרגום זה נראה דחוק, שהרי עוד מן התורה ידוע, שאפרת היא בית לחם (בר' ל"ה, )19וגם במגילתנו נקרא המקום תמיד בית לחם. מחמת הקושי הזה ניסו רבים לתקן את הכתוב. ב'ביבליקה הבראיקה' מוצע לגרוס 'ונקרא הפירוש הפשוט ביותר של הביטוי "קרא שם" (ד', )11הוא כהקבלה של "עשה חיל", רוצה
|
| נעיין עתה בכתוב הבא בו מופיע הצירוף 'קרא שם': |
|
"ותאמרנה הנשים אל נעמי: ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל היום ויקרא שמו בישראל" (ד', )14 |
|
ושוב יש לשאול: מה פירוש הצירוף 'קרא שם' כאן? ומי הוא המושא של קריאת השם: ה', מחלון, בועז או שמא הילד שיולד? השבעים מתרגמים "ויקרא שמך בישראל", והכוונה כנראה לשמה של נעמי. גונקל (עמ' )29 לדעתנו, יש לפרש כתוב זה לאור קודמו שבפסוק י"א, שכן קיימת הקבלה חלקית ביניהם ההיגד שבפי הנשים "ויקרא שמו" מוסב על הילד, והוא הגואל הנזכר בפסוק. ראיה לכך |
|
"ויקרא שמו בישראל והיה לך למשיב נפש ולכלכל שיבתך כי כלתך אשר אהבתך ילדתו…" |
|
אמנם נגד הצעתנו ניתן לטעון כי הילד איננו יכול להקרא 'גואל', שכן תואר זה ניתן בדרך כלל לאב, מי שנשא לאשה את האלמנה ו'גאל' את המשפחה. אולם אנו סבורים, כי השם 'גואל' איננו משמש כאן במובן הצר, אלא במשמעות רחבה יותר. הילד שנולד במקום מחלון נחשב כאן כגואל. שכן הוא יקבל על עצמו את האחריות וההתחיבות המשפחתית במקום אביו המת, כפי שמודגש בהמשך הכתוב. ניתן לטעון נגד הצעתנו גם, שתמוה שהנשים מיחסות את הגאולה לנעמי, בעוד שלאמיתו
|
|
לאחר שהצענו כי הצירוף 'קרא שם' משמעו זכיה בהוקרה ובכבוד, ננסה לפרשו כך גם בכתוב השלישי (ד', " :)17ותקראנה לו השכנות שם לאמר…". השכנות מפרסמות את הארוע באמרן: "ילד בן לנעמי" והן מדגישות את העובדה, שביתה של נעמי זכה להמשך ולתקומה. אכן מה שאירע לנעמי ראוי להשתאות. אותה נעמי, שעמלה כה רבות לשכנע את כלותיה שאין כל תקוה לבנייה מחודשת של המשפחה ("העוד בנים במעי והיו לכם לאנשים" – א', ,)12-11 מוצאת את עצמה אם למשפחה. ועל כן מכריזות השכנות – "ילד בן לנעמי" (א', .)17 יש, אפוא, הבדל בין שלשת הכתובים שנידונו בזה; אשר בהם 'יקרא שם' משמעו נתינת בדומה לצירוף 'קרא שם' המשמש כביטוי מנחה בחלק המסיים של מגילת רות, מצוי היגד |
|
"להקים שם המת על נחלתו" (ד', )5 "להקים שם המת על נחלתו" (ד', )10 "ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו" (ד', )10 |
|
שמירת שם המת היא מטרתה של מצות היבום (דב' כ"ה, ,)10-5מצוה זו מתקיימת ע"י היבם (אחי הנפטר). במגילת רות אין יבום, שהרי בועז הלוקח את רות לאשה איננו אלא קרוב משפחה רחוק. על כן לא בא בפרק ד' שבמגילה הפועל 'יבם' אלא לשון 'גאל' בלבד. ברם, גם כאן לא ימחה שמו של המת בזכות הגואל, ועל כן בא במגילה צירוף לשון חדש וייחודי: "להקים שם המת על נחלתו". לאחר שנאמר שלוש פעמים שיש להקים את 'שם המת' על נחלתו, על מנת שלא יכרת מעם בהתאם לכך מפורש שמו של הגואל, בועז, ואילו שמו של הגואל השני, שאיננו מוכן משמעות מיוחדת יש לראות גם בעובדה, שדוקא הנשים הן "הקוראות שם" לילד. יש בכך, ותלכנה שתיהם עד בואנה, בית לחם ויהי כבאנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה:
גם בפסוקים אלה חוזר ענין קריאת השם שלש פעמים. השכנות מתבקשות לקרא לנעמי בשם
|
| תוכן עיונים ופרשנות לתנ"ך |
