רושאל סחיב תודגונמ תושיג יתש – והיקזחו זחא

בספר דברי הימים נאמר שאחז שלח למלכי אשור שיעזרו לו, ובספר מלכים מובאים דברי אחז
בפניתו לתגלת פלאסר "עבדך ובנך אני, עלה והושיעני מכף מלך ארם ומכף מלך ישראל
הקומים עלי" (מ"ב ט"ז .)7הזמנה זו שהזמין אחז את תגלת פלאסר השלישי, אחד ממלכי
אשור האכזריים ביותר, מסמנת נקודת מפנה בהשתלטותה של אשור על כל האיזור הזה.
תגלת פלאסר הוא שהנהיג באופן אינטנסיבי מדיניות של הגליית התושבים והעברתם ממקום
למקום כדי שיהיו עקורים, מחוסרי שרשים ומשועבדים לגמרי לאשור בלי ניצוץ כלשהו של
רצון לעצמאות.

רושמי תולדות מלכי יהודה התיחסו בבקורת למעשהו זה של אחז שהזמין את מלך אשור
להכות את מלך ארם ומלך ישראל. ספר דברי הימים אומר על אחז שלא הצליח במעשהו זה,
כי תגלת פלאסר "יצר לו ולא חזקו" (כ"ח, " )20כי חלק אחז את בית ה' ואת בית המלך
והשרים ויתן למלך אשור ולא לעזרה לו". גם הנביא ישעיהו עודד את אחז לא להכנע לרצין
מלך ארם ולפקח מלך ישראל ודרש ממנו שיבטח באלהי ישראל לבדו ולא יסמוך על מלך
.רושא

אמנם דומה שמבחינה פוליטית ריאלית לא היתה לאחז ברירה אחרת. רצין ופקח נתחברו
יחדיו נגדו וגם האדומים והפלשתים החלו להכות ביהודה, אבל התוצאה של הקריאה למלך
אשור היתה קטסטרופלית לכל האזור. מלכות אשור הוזזה עד לגבול יהודה. נפלה ארם ואחרי
שנים אחדות נפלה גם שומרון, ויד אשור נטויה היתה על ירושלים.

אחז הציל לזמן מה את ארצו ע"י השתעבדות גמורה למלך אשור. הוא קבל מעמד של ואסל,
"עבדך אני". בתור ואסל צריך היה לשלם מס שנתי ולבצע כל פקודה של אדונו העליון. אחז
הפליג מאד בהשתעבדותו ואף הנהיג אפני פולחן של עבודה זרה בארצו. הוא ניסה להציל את
ארצו ע"י דרך של כניעה מחלטת.

חזקיהו בנו דגל בגישה מנוגדת תכלית ניגוד. הוא העז למרוד נגד סנחריב מלך אשור, הפסיק
את תשלום המס, קיים קשרים עם מרודך בלאדן הבבלי שבמזרחה של האמפריה האשורית
ועורר את כל האזור שממערב למרוד באשור. חזקיהו היה מלך היחיד בכל ההיסטוריה
הפוליטית של האימפריה האשורית שמרד במלך אשור והצליח להחזיק מעמד מבלי שחיילות
אשור יכנסו לשערי ירושלים. אמנם סנחריב עלה על יהודה ואף ניסה ללכוד את העיר בערמה,
ע"י שתי מלאכויות ששלח זו אחר זו בראשונה נדרשה הסגרת העיר תמורת ההבטחה למתן
תנאי הגליה נוחים. במלאכות השניה שנשלחה, כאשר סנחריב עמד לצאת למלחמה עם צבא
מצרים, לא נדרשה כנראה הגלית תושבי ירושלים. חזקיהו בעדודו של הנביא ישעיהו סרב
להכנע. העם אשר על החומה, מגיני העיר, תמכו במלכם, סנחריב איים לשפוך סוללה על העיר
ולהסתער עליה, אך לא הספיק לבצע את זממו, כי פרצה מגפה בצבאו. נתקיימה נבואתו של
ישעיהו שמלך אשור "לא יבוא אל העיר הזאת".

מכל מקום מיצגים אחז ובנו חזקיהו את שתי הגישות המנוגדות ביחס לאשור. מצד אחד
שיעבוד וכניעה מחלטת ומן הצד השני מאבק ומרד. הצלתו הפלאית של חזקיהו היתה למשל
בימים ההם. ונאמר עליו בספר דהי"ב: "וינשא לעיני כל הגוים מאחרי-כן" (ל"ב .)23אמנם
ביצר חזקיהו את ירושלים ואף הכניס את המים מן הגיחון לבריכת השילוח דרך מנהרה שהוא
אחד ממפעלי המים העתיקים ביותר הממשיכים להתקיים עד היום הזה. אבל הצלחתו לעמוד
נגד הכובש האשורי נתפרשה כאחד הפלאים של קדושת ירושלים והמקדש, וזה שנתן את
הרקע לדברי המקונן "לא האמינו מלכי ארץ ויושבי תבל כי יבוא צר ואויב בשערי ירושלים"
.(12 'ד הכיא)

נקודת המפתח לרקע ההיסטורי של הופעת אשור, ככח הורס ומשתלט, ניתנה בחזון ישעיהו
לאחז: "יביא ה' עליך ועל עמך ועל בית אביך ימים אשר לא באו למיום סור אפרים מעל
יהודה, את מלך אשור" (ישעיה ז' )17הטרגדיה של האזור היתה חוסר אחדותו הפוליטית. בכל
אותו אזור הביניים שבין מסופוטמיה ואשור גופא עד מצרים, נמצאו כתריסר ממלכות שונות,
חלקן מדינות חיתיות, מאלה ששרדו לאחר התפוררות הממלכה החיתית הגדולה, חלקן
לכ תא הללכ המלשו דוד לש הירפמיאה .הדוהיו לארשי תוכלממה יתשו ,תוימרא תונידמ
האזור. עם סור אפרים מעל יהודה נתפוררה האחדות הפוליטית של האזור. בינתיים הלכה
ונתחזקה אשור. מדינות האזור התאחדו רק לעתים רחוקות למאמץ משותף נגד הכובש
המאיים כפי שקרה במלחמת קרקור, שבה השתתף אחאב, מלך ישראל בכח גדול של 2000
רכב. בדרך כלל נאבקו ביניהם המלכים שבאזור והחלישו בכח זה את זה. עוזיהו, סבו של אחז,
עשה מאמץ והנהיג בשנת 738קואליציה נגד אשור במלחמה שנערכה בארץ חמת בצפון סוריה.
אך לא הצליח במלחמתו ותגלת פלאסר שטף את האזור כולו, הסיר גבולות, זעזע ממלכות
והמיר מלכים. ישעיהו שם בפי אשור הצהרה פליטית: "הלא ככרכמיש כלנו, אם לא כארפד
חמת אם לא כדמשק שומרון" (ישעיהו י' .)9הנביא מזכיר את המדינות החשובות בסוריה
ובארץ ישראל בתקופה שלפני הכבוש האשורי שהתחרו על ההגמוניה באזור והן: כרכמיש
וארם, חמת, ישראל ויהודה. כולן שועבדו והוגלו, פרט ליהודה שניצלה.

הופעת אשור באזור זה וכל הזעזועים שבאו בעקבותיהם, הביאו לידי כך שקמה תפוצה
ישראלית ויהודית בתחומי האמפריה האשורית. מתוך גלויים ארכיאולוגיים למדנו ששבויים
או שכירים מישראל ומיהודה שימשו כמשמר שומרי ראש למלכי אשור. שר אשורי, רבשקה,
אף ידע לדבר יהודית. אז הוחל במאמץ ראשון להפיץ את אמונת ישראל בין הגויים.