|
המפקיד חבית אצל חבירו ונשברה (דף מ ע"ב – מא ע"א)
זוהי אחת מן הסוגיות הקשות ביותר בפרק, ועל המורה לשקול יפה יפה אם אכן
רמת הכתה מאפשרת הוראתה בצורה מניחה את הדעת, בזמן סביר. אם לאו,
מוטב ויניח לסוגיה זו ויסמוך על מה שהתלמיד למד בפרק א' של שליחות – יד
בפקדון, באופן כללי.
הקשיים בסוגיה הם משני סוגים:
א. קשיי תוכן
הנבמ יישק .ב
א. בסוגיה מופיעים מושגים רבים וקשים כגון: שליחות – יד, שליחות יד צריכה
חסרון, דעת בעלים, דיני השבת גזילה, שואל שלא מדעת וכו' וכו' – כל אלו
מושגים לא נהירים לתלמיד המחייבים הסברה מדויקת. קשה לתלמיד להבין
ונשברה מתוך הרימשל הרסמנשאת הקשר בין משנתנו המדברת על חבית
.ומוקמל וריזחה בנגהו עלס וא הלטשטלטלה השומר, ובין הברייתא של גונב
בהבנת היסוד העקרוני המשותף לשניהם מחייבת כושר ניכר של הפשטה.
ביחס לקושי העניינים – הסברי הגמרא הם קצרים ביותר וכמעט לא ניתן לעמוד
עליהם ממילות הגמרא הקצרות. כך למשל, התרוץ הקצר "הניחה – במקום
.הבחר הרבסה בייחמ "המוקמ וניאש
ב. מבחינת המבנה, הקשיים חמורים עוד יותר. כבר המשנה עצמה הינה בעלת
מבנה מורכב למדי, יש בה חלוקה על פי גורמים רבים שכל אחד מהם משנה את
ההלכה: יחדו / לא יחדו מקום, מתוך ידו / משהניחה נשברה, טלטלה לצורכה /
לצרכה. וכל אלה מרכיבים את התמונה של המשנה בהצטרפם יחד.
האוקימתא "רישא ר' ישמעאל וסיפא ר' עקיבא" קשה בכל מקום ובמקומנו
קשה עוד יותר. זאת מכיון שאנו תופסים כאן תרתי דסתרי, סברה והפוכה
הגמור. או שיש צורך בדעת בעלים או שאין צורך, אבל אין להבין שרבי ברישא
תופס כך ובסיפא את ההיפך. והרי הגמרא זה עתה אמרה שהן לפי ר' ישמעאל
והן לפי ר' עקיבא אין הבדל בין יחדו מקום ולא יחדו, שהרי לשניהם "לא
מיבעיא קאמר". זאת ועוד, תירוץ הגמרא להעמיד את משנתנו כחד תנא (כר'
ישמעאל) מסובך ביותר להבנה אפילו ללומד המבוגר והמנוסה.
שהרי באיזו דרך הולכת הגמרא כשתרצה את התרוץ? בתחילה הם עומדים על
שאלה שלא נשאלה כלל במשנה, והיא: לשם מה טלטל השומר את החבית?
.די הב חולשל תנמ לע :הנוע ינש .הלזוגל תנמ לע :דחא ארומא הנוע הז לע
הגמרא שואלת במה הם חולקים? ועונה שהם חולקים בשאלה אם שליחות יד
צריכה חסרון. וכל זה אינו שייך בעצם לעיקר הבעיה שעוררנו (מתניתין מני) אלא
הוא עניין די צדדי. ללומד כלל לא ברור מהו הקשר לענייננו. לאחר מכן הגמרא
,ולשמ הבושת גיצמו תומדוקה תועדה יתש תא החודה ישילש ארומא האיבמ
מדוע טלטל השומר את החבית: "טלטלה על מנת להביא עליה גוזלות" וכן נותן
טעם לדבריו מפני ששואל שלא מדעת גזלן הוי. ורק לאחר כל השלב הזה – שהוא
מסובך ביותר כשלעצמו – אנו חוזרים לעיקר ענייננו: כולה ר' ישמעאל היא
וסיפא שהניחה במקום שאינה מקומה. זהו בוודאי מבנה מסובך ביותר של
.היגוס
דרך ההוראה
אנו מציעים שהמורה יפתח את השיעור בבקשה מאת התלמידים שיקראו את
המבוא לנושא, (בתחילת שאלון .)9ממבוא זה יקבלו התלמידים מושג ראשון
יבחינו בין שומר המשתמש בפקדון לצורך עצמו, (= שולח שולח – יד בפקדון והמ
יד בפקדון), לבין שומר המשתמש בפקדון לצורך החפץ, שזוהי חובתו.
לאחר מכן על המורה לפתח שיחה ודיון בכתה, שיהיו בו גם סיכום מה שנאמר
במבוא, וגם העלאת נקודות חדשות.
הדיון כדאי לכוונו כך, שניתן יהיה לסכמו בנקודות אלו:
.1טלטול החבית לצרכה ולתועלתה מותר ואף מחובתו של השומר לעשות זאת.
.2טלטול החבית לצורכו אסור. מהו האיסור? את זאת מבררת הגמרא. לפעמים
השומר יקרא גזלן. לפעמים הוא יקרא שולח יד בפקדון (שאף הוא דינו כגזלן).
ולפעמים הוא יקרא שואל שלא מדעת (שלפי דעה אחת גם הוא נחשב כגזלן). שם
האיסור נקבע על פי נסיבות השימוש בחפץ.
.3הגזלן חייב באונסין.
.4גזלן חייב באונסין כל זמן שהחפץ הגזול ברשותו. אחרי שהחזיר את החפץ
לרשות הבעלים, לפי דעת ר' ישמעאל, שוב אין עליו כל אחריות אם קרה לחפץ
.המ רבד
.5לדעת ר' עקיבא, אם החזיר הגזלן את החפץ לרשות הבעלים אבל לא הודיעם
על כך, לא יצא החפץ מרשותו ועדיין הוא חייב באונסין.
את הידיעות הנ"ל ניתן להעביר לתלמידים כידיעות רקע בשיחה, קודם לימוד
.ארמגהו הנשמה
יהיה צורך בידיעות רקע נוספות, אבל אלו – בעקבות לימוד המשנה והגמרא ועל
אלו נעיר במקומן.
המורה יתחיל עם התלמידים בלימוד המשנה. הבנת פשט הדברים כשלעצמם
יוביר ללגב ,הנשמה לש תיללכה הנומתה תבכרהב אוה ישוקה .השק הניא
.םיביכרמה
בעיה זו ניתנת לפתרון על ידי התרשים שבשאלה .1מצד אחד יש בו משום תמונת
סיכום למשנה. כמו כן הוא מחייב את התלמיד לשוב ולעיין במשנה במקומות
הנכונים, כדי שיוכל למלא נכון את המשבצות. שאלות 2ו- 3הן שאלות הבנה
והן יבהירו לו את ההבדל בין טלטול לצורכה ולצורכו (זאת יכול לענות על סמך
המבוא הכתוב, והשיחה המקדימה) וכן את ההבדל בין מתוך ידו ומשהניחה.
רשקה ללכ רורב היהי אלבלימוד הגמרא נפגוש בבעיות קשות יותר. קודם כל,
בין משנתנו ובין הברייתא, שבה מחלוקת ר' ישמעאל ור' עקיבא. לכאורה שתיהן
עוסקות בעניינים שונים לגמרי (גניבה, החזרה ומיתה – לעומת טלטול, החזרה
.(הריבשו
דימלתה אתיירבבש בלש לכב .הזה רשקה לע דימלתה תא דימעת 4 'סמ הלאש
נדרש למצוא מהו השלב המתאים לכך במשנה.
ומעתה, מה תהיה דעת ר' ישמעאל ור' עקיבא על המקרה של משנתנו? לכך
הלטה תתימ = הרבשנ החינהשמ יכ דימלתה דמל 4 הלאשב .5 הלאש תנווכמ
אחר החזרתו. לר' ישמעאל אין חייב השומר על מיתת הטלה אחר החזרתו כיוון
.וריזחהש
אם כך, גם במשנה משהניחה – נפטר. אך לר' עקיבא החזרת הטלה לא פטרה את
השומר, כיוון שלא הודיע לבעלים. אם כך, גם במשנה משהניחה – לא פסקה
.ותוירחא
מילוי המשבצות בשאלה 5תראה לתלמיד כי הטור שמימין (דעת ר' ישמעאל)
מתאים למשנה ברישא, אך שונה מן המשנה בסיפא. ואילו הטור שמשמאל (דעת
ר' עקיבא) שווה למשנה בסיפא אך שונה מן המשנה ברישא. כך לפניו באופן
."אביקע 'ר אפיסו לאעמשי 'ר אשיר" ארמגה תעיבק ישחומ
בגלל חשיבות עניין זה, וכן בשל הקושי, אנו ממליצים שאת שתי השאלות הללו –
4ו- 5יעשו המורה והתלמידים בכתה. המורה ישרטט את התרשים על הלוח או
יקרין אותו באמצעות מטול וימלא את המשבצות לפי הצעות התלמידים, ואלו
יעתיקוהו אל מחברותיהם, תוך כדי העבודה. יש להדגיש: על העבודה להיעשות
מתוך ניתוק מן המשנה. פירושו של דבר: עלינו לעזוב לרגע את המשנה ולשאול:
מה תהיה דעת ר' ישמעאל ור' עקיבא מבחינה הגיונית האם הנחת החבית
פוטרת (ואילו אם נצמד אל המשנה נטעה שוב בחלוקה בין רישא וסיפא שאינה
נכונה הן לפי ר' ישמעאל והן לפי ר' עקיבא).
עד כה לא עסקנו בשאלה, האם משנתנו מתאימה לר' ישמעאל או לר' עקיבא.
לש היעבב קוסעל שרדנ היה וליא לאעמשי 'ר רמוא היה המ הלאשב קר ונקסע
.ונתנשמ לש היעבב קוסעל שרדנ היה וליאמשנתנו. וכן, מה היה ר' עקיבא אומר
עתה אנו נדרשים לעסוק בגוף הבעיה: מתניתין מני? וכאן אנו מגלים את הקושי
של העמדת המשנה: התלמיד כבר גילה כי החלוקה בין "יחדו" ו"לא יחדו" אינה
נכונה לפי שני התנאים. אין מקום לכאורה מבחינה הגיונית לחלוקה כזאת, ולא
מובן לנו בשלב זה מה חשיבות יש בדבר אם יחדו או לא יחדו. ואילו עיון במשנה
הרזחה) לאעמשי 'ר לש ונורקע תא הנשמה הספת ("ודחי אל"ב) אשירבש הלגמ
בלי ידיעת הבעלים מועילה) ובסיפא את עקרונו של ר' עקיבא (החזרה בלא ידיעה
ןיב) הרקמ לכב הליעומ הרזחהש רבוס ומצע לאעמשי 'ר וליאו .(הליעומ הניא
יחדו ובין לא יחדו) גם בלי ידיעת הבעלים. ור' עקיבא סובר שהחזרה אינה
(בין יחדו ובין לא יחדו) בשום מקרה הליעומ
כעת כשאנו שואלים, מתניתין מני? מתקבל הניתוח הבא:
החלוקה בין יחדו ולא יחדו במשנה אינה מתאימה לדעת אף אחד משני התנאים.
אם משנתנו כר' ישמעאל, מתעוררים שני קשיים:
א) סיפא אומרת ההיפך מדעתו (החזרה אינה מועילה);
ב) גם הרישא המתאימה לדעתו (התרשים בשאלה 5!) אומרת זאת רק ב"לא
יחדו" והרי לר' ישמעאל כך הדין גם ב"יחדו".
לניתוח זה מכוונות שאלות ,9-6ואז גם מתברר המשפט "רישא ר' ישמעאל
."אביקע 'ר אפיסו
שאלה 10מיועדת למתקדמים:
טלה – הוא דוגמה לדבר שאין לו מקום מיוחד שהרי הוא הולך ממרעה למרעה.
סלע – יש לו מקום מיוחד בכיס של מעות. והכיס בתוכה. (ועיין תוספות מא, א
ד"ה "אי") בשאלה זו יש למורה הזדמנות נאותה לבסס את העקרון שלנו בלימוד
התלמוד שאין בגמרא דבר מיותר. וכאשר מדגימים דבר מה, יש לשאול לשם מה
באה הדוגמה? ואם יש יותר מדוגמה אחת: מה בין דוגמה לחברתה? לאחר
הבהרה זו תבוא אולי השאלה מצד התלמידים מדוע גם טלה וגם סלע ואז יתקבל
יותר תרוץ התוספות.
לשאלה 11עיין בהגהות מהר"ץ חיות המקשר בין דברי ר' יוחנן כאן ובין הגמרא
במסכת קידושין. אנו ממליצים שבמידת האפשר רצוי שהמורה יפנה התלמידים
ירבע דבע לע הרסאנש "דבע תדובע"ש שיגדמה ט"ל ,ה"כ ארקיול י"שר ירבדל
היא "שלא יוליך כליו אחריו לבית המרחץ".
ומכאן – לשלב הבא בסוגיה: כיצד ניתן להעמיד את המשנה שתהיה "כולה ר'
."איה לאעמשי
כאן, שוב, לדעתנו צריך המורה להקדים דיון ושיחה לפני שניגשים אל גוף
.דומילה
דיון זה צריך שיביא לסיכום הזה (שהמורה יעלה נקודה לדיון, ומשסוכמה נקודה
:(חולה לע התוא בותכי תחא
המוקמב תיבחה תא חינהש הז בלשב תשרפתמ הנשמבש "החינהשמ" הלמה .א
הראשון.(לדבר זה יכולים התלמידים להגיע מעצמם, שהרי אם נטל את החבית
ועתה הניחה, סביר הוא שהניחה במקומה הראשון).
ב. "טלטלה לצורכו" שבמשנה – לשם איזו מטרה?
(אפשר להציג שאלה זו לפני התלמידים ולמיין את תשובותיהם).
:תויורשפא המכ שי
)1הוא טלטלה על מנת לקחת לעצמו את כל היין שבחבית.
)2הוא טלטלה על מנת לקחת לעצמו חלק מן היין שבחבית.
)3הוא טלטלה על מנת להשתמש בחבית (דוגמאות לשימושים שונים!).
:ולא תולועפמ תחא לכל תומש דימצנ התע
."הליזג" תארקנ תאז הלועפ (1
."די תוחילש" תארקנ תאז הלועפ (2
."תעדמ אלש הליאש" תארקנ וז הלועפ (3
|
