שומרים / מדריך למורה

כ׳ באב תשפ״ו · תושב"ע



מדריך למורה להוראת הספר" שומרים"

מבוא לדיני השומרים


היסודות המשפטיים של דיני השומרים

הנושא "שומרים" הוא מן החשובים שבחלק המשפטי של התורה שבעל פה ומן
האופייניים לו. הוא כולל יסודות משפטיים חשובים, ביניהם כאלה המיוחדים
לדיני השומרים, ואחרים – השייכים לדיני הממונות בכלל.

בנושא שלנו הוא החלוקה לארבעה סוגי שומרים, שדיניהם ירקיעה דוסיה

שלושה, שהרי שוכר – דינו כשומר חינם או כשומר שכר. העיקרון השולט כאן
יתוריש תתל בייחתמ אוה – רתוי הלודג האנה תבוט לבקמ רמושהש לככ :אוה
שמירה מעולים יותר. ו"שירותי שמירה מעולים" כולל שני דברים: האחד הוא –
רמת שמירה מעולה, והשני – התחייבות לפצות את הבעלים בקשת רחבה יותר
של מקרים שבעטיים אבד החפץ.

, שהנאתו מן הפיקדון היא מינימאלית מחוייב לשמור ששומר חינם ,ןאכמ
שמירה רגילה בלבד "כדרך השומרים" – והוא חייב לפצות את הבעלים רק
במקרה של "פשיעה" (כלומר, כשהפחית אף מן השמירה הסטנדרית).

המשתכר ממון מן השמירה, מתחייב תמורת זאת לשמור שמירה ,רכש רמוש
טובה יותר, והוא חייב לפצות את הבעלים גם במקרה של גניבה ואבידה.

אמצעי – שמירה רגילים אינם מספיקים לפוטרו מגניבה או אבידה. ויש אומרים,
ששומר שכר חייב לשמור על הפקדון בגופו ממש ו"אפילו הקיפו חומה של ברזל",
– אם נעדר מן המקום והדבר נגנב – הוא חייב בתשלום (ראה רא"ש ב"ק פרק ו'
סימן ה' וחושן משפט סימן ש"ג). רק אם היה נוכח במקום, והגנב התגבר עליו
ונטל את החפץ בחזקה (= "נגנב בליסטים מזויין") הוא פטור, בדומה ל"שבויה"
הנזכרת בתורה (אולם, כמה אחרונים חולקים על כך ופוסקים שבכל מקרה של
גניבה באונס – פטור שומר שכר; ראה שפתי כהן וביאורי הגר"א לשו"ע חושן
משפט שם).

אשר "כל ההנאה שלו" (הוא משתמש בחפץ הרשות הבעלים ללא ,לאושה
תשלום), מחוייב, תמורת זאת, להחזיר את החפץ או את דמיו לבעלים בכל
מקרה, כולל מקרה של אונס. אמנם, בדרך כלל תופס הכלל המשפט "אונס –
רחמנא פטריה" (אין לחייב אדם במעשה שאירע כתוצאה מהתערבות "כוח
עליון"), אבל כאן, תמורת הזכות להשתמש בפקדון ללא תשלום, מוכן השואל
להסתכן ולהתחייב לשלם את החפץ, אם יאבד בכל צורה שהיא – ואפילו באונס.

ותנעט .רוטפ לאושה – הז הרקמב ;"הכאלמ תמחמ התמ" אוה הז ללכמ אצוי
היא, שהוא שאל את הבהמה למלאכה זו ולא "לאוקמה בכילתה", וזאת מתוך
הנחה שבהמה זו כשירה לעבודה. והנה התברר כי הבהמה לא הייתה כשירה, כך
שההסכם בין המשאיל והשואל, המחייב את האחרון לשלם אפילו במקרה של
.הז הרקמ לע לח וניא ,סנוא

דינים אלה הם כעין הסכמים בלתי כתובים בין המפקיד לבין השומר. כל שני
אנשים שעושים עיסקה של שמירה ביניהם, הרי גם אם לא פירשו זאת, תנאי
העיסקה הם, מן הסתם, כפי דין התורה, אם כשומר חינם, אם כשומר שכר,
.לאושכ וא רכושכ

אחרת – הרשות בידם; וזוהי משמעות שוריפב תונתהלאולם, אם רצונם
ההלכה: "מתנה שומר חינם להיות כשואל" (ב"מ דף צ"ד ע"א, משנה וגמרא,
ואין זה נחשב "מתנה על מה שכתוב בתורה" – עיין בסוף סוגיית הגמרא וברש"י
.(םש


הקדמה: "פרשת השומרים
"ל"זח ישרדמבו הרותב


משאר הפרקים עובד הפרק "פרשת השומרים בתורה הנוש יטקדיד דוביעב
.דימלתל תרבוחבש "ל"זח ישרדמבו

פרק זה, שהוקדם כמבוא קצר לנושא כולו, עוסק בניתוחם של פסוקי התורה,
מדרשי חז"ל ופירושי רש"י לפרשת השומרים. מטרתו – לקנות לתלמידים
ינפמ תאזו ,דיקפמה קרפבש דומלתה תויגוס תנבהל תוצוחנה תויסיסב תועידי
שבסוגיות התלמודיות עצמן לא נתפרשו עניינים יסודיים אלה די צרכם. דבר זה
נובע מתוך ההנחה שעניינים אלה ברורים וידועים לכל בר בי רב, הנחה שבימינו,
.דואמ הרערעתנ ,ונידימלת יבגלו

מבנה הפרק ודרך הוראתו (באופן כללי)

ךרדלו , תכרדומ תימצע הדימלפרק מבוא זה – מוצע להעבירו בכיתה בדרך של
זו כוון גם עיבודו הדידקטי.

הפרק בנוי בצורה של קבוצת מקורות (באות גדולה) שאחריהן באה קבוצת
שאלות (באות רגילה). על ידי עיון יפה במקורות ותשובות על השאלות שניתנו,
יגיע התלמיד אל היסוד או אל העיקרון המשפטי שעולים מתוך המקורות האלה.
אמנם אין לדרוש שהתלמיד יוכל לתת לדברים ניסוח פורמלי ומדויק, אך יש
לקוות שהוא יוכל להבין את עיקר העניין.

עמוש קר וניאו ,בלש ירחא בלש אשונה תא הנובו רצוי ומצע תא שח דימלתהשכ
תכרדהב – תישאר אוה הז גוסמ תימצע הדימלב הרומה לש ודיקפת .יביסאפ
התלמידים. תמיד יימצאו תלמידים שיתקשו במקור מסוים או בשאלה מסוימת,
וכמו כן תמיד יימצאו עניינים הטעונים הבהרה, בנוסף על מה שנאמר בהדרכה
הכתובה. תפקידו של המורה הוא, אפוא, "לעבור בין השורות" להדריך ולעזור.
ותפקיד נוסף, חשוב ביותר, המוטל על המורה, הוא עניין הביקורת.

מכאן יהיה התלמיד מוכן לגשת לקבוצה נוספת של מקורות ושאלות.

כך נבנה הנושא שלב אחר שלב, נדבך אחר נדבך, עד ליצירת התמונה בשלמותה –
.דימלתה לש תימצעה ותדובע תועצמאב תאז לכ

דבר זה, ללא ספק, נודע לו ערך רב בעידוד הלמידה ובמציאת עניין בה, בשיטת
למידה כזו, על המורה להותיר לעצמו בכל שיעור זמן ניכר, עד כדי מחצית
השיעור, לבדיקת התשובות, ניתוחן, סילוק אי-הבנות וטעויות, וכל זה ייעשה
תוך דיון וויכוח בכיתה. אף זה יכול לתרום הרבה לעניין שימצאו התלמידים
.הדימלב

תשומת לבו של המורה מופנית לעובדה, שהנושא "שומרים" תוכנן ועובד גם על
ידי הצוות העוסק בתכנון הוראת המקרא. עבודתנו, גם בפרק זה העוסק
. תידומלתה הכלההבמקורות דיני השומרים בתורה, היא בעיקר מן הבחינה של
רצוי שהמורה יתכנן את עבודת ההוראה שלו בכיתה בצורה כזו, שלימוד החומר
בתורה שבעל פה בנושא זה יסתייע מן החומר המקביל שנלמד בנושא במקצוע
המקרא. תכנון מוקדם ימנע גם כן כפילויות וחזרות מיותרות.

(רתוי תוטרופמ תורעה) קרפה תארוהל

על פרשיות השומרים בתורה, ותוך כדי רוציקב רובעל – רומאכ – קרפה תרטמ
כך ללמוד בהדרגה את ההלכות העיקריות בדיני השומרים.

פרשיות השומרים (מקורות א' עד ה')

ראשונה, שניה וכו' ברור לתלמידים; "השרפ"רצוי שהמורה יוודא אם המונח
שבחומש ולמשמעותם. פ -ו ס יסב תשומת לב התלמידים לסימנים
אפשר להשתמש בשאלה הבאה לחידוד התלמידים: מדוע אנו מדברים על 3
פרשיות של השומרים בלבד ולא על 4? והרי יש 4סוגי שומרים שמדובר עליהם?

2-1 תולאשל

על המורה לבדוק אם התלמידים אכן ענו את התשובה הנכונה לשאלה – 1היינו,
שכר (אין זכויות – שימוש בפקדון), רמוש ,םניח רמוש :'א הצובק

קבוצה ב': שוכר, שואל (זכות – שימוש בחפץ), שכן אם הייתה טעון ב- – 1אין אפשרות
.2 הלאש לע הנוכנ תונעל

6-4 הלאשל

עיון קל בפרשה יגלה לתלמיד, שפרשה ראשונה מדברת על כסף או כלים ושניה –
על "חמור או שור או שה וכל בהמה". מחשבה נוספת תביא את התלמיד לרעיון
כי לשמירת כסף או כלים לא נדרש השומר למאמץ רב, ולכן סביר להניח כי
המדובר בשומר חינם, בעוד ששמירת בהמה כרוכה בטיפול והשגחה, וסביר הוא
תאצמנ וז הנחבא .הז רובע רכש לבקיו שקבי (יעוצקמ העור :בורל) רמושש
תוחוכב הילא עיגי דימלתה יכ חינהל שיו ('ו ,ב"כ קרפ) ונתשרפל ן"במרה ירבדב
עצמו. למתקשים בכך יכול המורה לרמוז ולעזור.

מכל מקום, יש להדגיש כי זהו רק סימן חיצוני בפרשה, שעל פיו ניתן להבחין
לדבהל ןיאשפרשה ראשונה מדברת בשומר חינם ושנייה בשומר שכר. אך לדינא
רמושש לכבין שמירת חפצים דוממים לשמירת בעלי חיים, שומר חינם הוא
דבר שנמסר לשמירתו. (עיין בטור לכבחינם, ושומר שכר הוא שמקבל שכר על
חושן משפט, סימן רצ"א).

התלמיד יבחין, כי בפרשה ראשונה השומר יכול לפטור עצמו בטענת גניבה או
.סנוא תנעטב קר ומצע רוטפל לוכי רמושה היינשה השרפבש דועב ,הדיבא

7 הלאשל

השווה רש"י ב"מ דף צ"ג, א ד"ה שומר חינם נשבע על הכל: "על כל המאורעות
הכתובות בשאר שומרים לחיוב, הוא נשבע שכך עלתה לו ופטור".

11 הלאשל

התלמיד יבחין כי המשפט המקביל ל"ונקרב בעל הבית אל האלו-הים", בפרשת
שומר שכר, הוא המשפט: "שבועת ה' תהיה בין שניהם". אמנם אפשר שיהיו
תלמידים שיטענו להפך: מן העובדה שבפרשת שומר שכר נזכרת השבועה
ובפרשה ראשונה נזכרת רק קריבה, סימן שאין שומר חינם נזקק להישבע.
במקרה זה יעמיד המורה את התלמידים על העובדה שבגמרא למדו דין זה
מגזירה שווה, ועל גזירה שווה שהיא מופנית אין משיבין (=מקשים). ועיין בדף
.ב"ע א"מ

12 הלאשל

בפסוק "ובבזה לא שלחו את ידם" משמעות "שליחות יד" היא נטילת ממון של
בפקדון (בלי נטילת שומישהזולת בלי רשות. מרש"י ילמדו התלמידים שגם
רשות) היא שליחות-יד. (ולהלן בסוגיית "חבית", דף מ ע"ב (שאלון )9ילמדו על
מן הפקדון). קלח תליטנ :תפסונ תועמשמ

14 הלאשל

לא ומצעב עיגי בוט דימלת לבא ,הבשחמ תבייחמו תצקמב השק הלאשה
.הבושתה

שואל חייב באונסין ושומר השולח יד ונוטל את ממונו של המפקיד להשתמש בו,
דומה לשואל המשתמש בחפץ של הבעלים (שואל – ברשות. שולח יד – בלא
רשות), וכמו שואל – חייב גם הוא באונסין.

למקורות (ט) – (י"ב) ולשאלות – 17-15מהות שבועת השומרים

:שרפמ אוה 'י קוספבו ,די הב חלש אלש העובשה תא ריכזמ 'ז קוספל י"שר
"ישבע שכן הוא כדבריו" (מקור (ט) בחוברת התלמיד). מפרשי רש"י עומדים על
הסתירה שיש, לכאורה, בין שני הפירושים (ראה בפירוש ר' אליהו מזרחי
במקום). אין צורך לעורר בעיה זו בכיתה. לפי הרמב"ם – וכן דעת רוב הפוסקים
לע הנשמ דיגמ האר) תמא איה ותנעטש רמושה תעובש איה תירקיעה העובשה –
אתר ובפרק ו' הלכה ג') ודרך אגב מגלגלים עליו גם שבועה שלא פשע ושלא שלח
.די הב

(ראה גם טור חו"מ סי' רצ"ד ובב"ח אות ד' שם וכן בהלכות הרא"ש לפרקנו
סימן ו' ובמקומות שרמוז עליהם בהגהות הב"ח שם ובשיטה מקובצת לב"מ דף
ו', בשם הרא"ש). הבאנו את דברי הרא"ש המובאים בחוברת התלמיד כיון
ש"ארהש דועב תירקיעה העובשה לש קיודמה חסונה והמ שרפמ וניא ם"במרהש
."המודכו הבנגנו יתושרב הניא" עבשנש שרפמ


ךשמה