שיחות בספר תהלים

כ׳ באב תשפ״ו · תנ"ך

גרבנזור עשוהי

"לארשי לוק"ב ורדושש תוחיש רחבמ
במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

תהלים י: שבור זרוע רשע


פרקים רבים בספר תהלים עוסקים בצדיק וברשע. כבר בפתיחת הספר, מציב המשורר את
.הז לומ הז עשרהו קידצה

"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב…"
ובסיום המזמור:


"כי יודע ה' דרך צדיקים, ודרך רשעים תאבד".
כנגד הצדיקים, המתמידים בדרך ה', עומדים החטאים והרשעים. יש הבדל עקרוני בין
החוטאים לבין הרשעים. החטאים מחטיאים מפעם לפעם את דרך ה'. אך אין זו תכונת נפשם.
ער אוה עשרה .ער השוע אטוחה .יפואל תכייש איה .חור תנוכת איה העשרה תאז תמועל
בתכונות נפשו. הוא אינו מקבל על עצמו מלכתחילה את דרך ה'.
משוררי התהלים מרבים להזכיר את הרשעים ומעשיהם. הרשעים זוכים לכינויים רבים
במזמורים השונים: רשעים, חטאים, לצים, פועלי-און, צוררים, רע ועוד. הרשעים המצליחים
מתפארים במעשיהם והם כופרים בקיומו של האלוקים. הרשעים מגיעים לידי ברכת ה'. ירא ה',
הצדיק ההולך בדרך ה' זקוק לחסדי שמים כדי להינצל מן הרשעים. יש במזמורי תהלים
תיאורים רבים לרשעים. לעתים הם מתוארים כעשירים העושקים את העניים. לעתים הם
מתוארים כעדי שקר המבקשים להרשיע את הצדיק על ידי עדות השקר שלהם. בפרקנו הם
מתוארים כשודדים האורבים לצדיק ומבקשים לגזלו או להרגו.
מזמורים רבים פותחים בפנייה אל הקב"ה. הפנייה היא בדרך כלל בלשון נוכח:
,'ג רומזמב – "…ירצ ובר המ ,'ה"

,'ד קרפב – "יקדצ יהולא ,יננע יארקב"

,'ה רומזמב – "…'ה הניזאה ירמא"
"ה', אל באפך תוכיחני, ואל בחמתך תייסרני". :השקבב ררושמה חתפ 'ו רומזמב

"ה' אלוהי בך חסיתי, הושיעני מכל רודפי והצילני…" גם מזמור ז' נפתח בפניה אל ה':

"למה ה' תעמוד ברחוק, תעלים לעתות בצרה?". :הלאשב איה 'י קרפב היינפה
קוחרמ לכתסמ אוה וליאכ ,ונממ וינפ 'ה ריתסה וליאכ שח הקוצמבו הרצב יורשה ררושמה
ואינו מתערב כאשר הרשע דולק-רודף אחרי העני:


"…ינע קלדי עשר תואגב"
וייוואמ תא גישהל הסנמו ,רסומה יקוח תא וראווצ לעמ קרופש ימכ עשרה תא ראתמ ררושמה
לרכוש ותענוגות גם באמצעות חורבנו של הזולת. הרשע חושב שאין דין ואין דיין. הוא רואה
שאינו נענש משמים וחושב שה' אינו עונש את העושקים ואינו מושיע את העשוקים. מכאן מגיע
הרשע לכפירה במציאות ה', או בהשגחת ה' על מהלך העניינים בעולם:


"אין אלוהים, כל מזימותיו".
."חצנל האר לב ,וינפ ריתסה ,לא חכש ובלב רמא"
העני הנזכר כאן, אינו דווקא רש, חסר נכסים, אלא זה התלוי באחרים להשגת פרנסתו. הוא
חייב לבטל את רצונו מפני רצונם של אחרים. הרשע שאינו מכיר בזכויות זולתו, ואשר אינו מכיר
אף בה' כעומד מעליו. מונע על ידי גאווה ויהירות, לנצל תלות זו של החלשים לטובתו. הוא
מצפה שהם ייתפשו, יילכדו במזימותיו. הרשע המצליח לנצל את העני ולפגוע בו, רואה בכך
ניצחון לחכמתו ולכוחו. יש המפרשים שהרשעים המתוארים בפרקנו הם הגויים, המרעים
לישראל ומחרפים את אלוהי ישראל, שאינו מושיע את עמו, ומסתיר פניו ממנו. ועל כך משיב
:ררושמה

"ה' מלך עולם ועד, אבדו גויים מארצו".
:הלאשב קרפה תא ררושמה חתפ ,רומאכ

"למה ה' תעמוד ברחוק, תעלים לעתות בצרה".
והטענה היא כפולה: מדוע סובלים הענוים, ומדוע יש מקום לרשע לחרף ולגדף את ה'. המשורר
:ג"י קוספב ,ותלאש לש היינשה תועמשמה תא טרפמ

"על-מה נאץ רשע אלוהים, אמר בלבו: לא תדרוש".
:הליפתב הנופ אלא הלאשב קפתסמ וניא ררושמה

"קומה ה', אל נשא ידך, אל תשכח ענוים."
:שקבמ אוה

."אצמת לב ועשר-שורדת ערו ,עשר עורז רובש"
בבבלי מגילה י"ז ע"ב ציינו את המזמור כמזמור התשיעי בתהלים:

"ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית?
אמר ר' אלכסנדרי: כנגד מפקיעי שערים.
".הרמא תיעישתב – הרמא יכ דודו ,'עשר עורז רובש' :ביתכד
המזמור מדבר ברשעים העושים תחבולות וגוזלים את העניים. מפקיעי השערים מנצלים את
חוסר התבואה להפקעת מחירים. ועל כן אנו מתפללים לגשם ולברכת התבואה. רש"י מבאר כי
כיוון שפרקים א'-ב' הם מזמור אחד ממילא פרק י' הוא המזמור התשיעי. אפשר גם שפרק י'
קשור אל פרק ט' שקדם לו, כפי שמלמדים לשונות רבים משותפים בין הפרקים.
,"שונא זועי לא 'ה המוק" :ררושמה ארוק 'ט קרפב
"קומה ה' אל נשא ידך". :ארוק אוה 'י קרפבו
"לא שכח צעקת ענווים", :ררושמה רמא 'ט קרפב
"אל תשכח ענווים." :שקבמ אוה ונקרפבו
"ה' מלך עולם ועד, אבדו גויים מארצו", :ונקרפב ררושמה ירבד

"וה' לעולם ישב, כונן למשפט כסאו."נקשרים לדבריו בפרק ט':
.'וגו
בשני המזמורים חוזרת התיבות: אנוש, וענווים.
הפרק מסתיים בקריאה:


"תאות ענווים שמעת ה', תכין לבם תקשיב אזנך.
לשפוט יתום ודך, בל יוסיף עוד לערוץ אנוש מן הארץ".


תהלים יא: בך ה' חסיתי