שיחות בספר תהלים

כ׳ באב תשפ״ו · תנ"ך

גרבנזור עשוהי

"לארשי לוק"ב ורדושש תוחיש רחבמ
במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

תהלים ב: ה' אמר אלי:
בני אתה, אני היום ילדתיך


פרק ב' הוא שיר מזמור לכבוד מלך, משיח ה', הגובר על כל אויביו בעזרת ה' התומך בו. הגויים
מבקשים לפרוק מעליהם את עול המלך ואת עול ה'. ה' מסייע למלך לגבור על האויבים
ולהכניעם. בפרק לא נזכר מיהו המלך עליו מדובר ומי הם העמים המורדים בו. האם מדובר
במאורע מסוים, שניתן לזהותו, או בתיאור כללי.
במדרשי חז"ל נדרש מזמור זה על אחרית הימים. המלך הנזכר בפסוק ו':

"ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי"
:'ב קוספב 'ה חישמ הנוכמהו

"יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד, על ה' ועל משיחו",
הוא המלך המשיח. המלך מצאצאי דוד שיוכתר בעת הגאולה האחרונה. מרד העמים הוא
המלחמה המתוארת אצל יחזקאל, מלחמת גוג ומגוג העולים על ירושלים למלחמה, ומובסים על
הריה. המשורר מתאר את אחרית הימים כאילו היא כבר מתרחשת בהווה.
יש המפרשים שאין מדובר כאן על אחרית הימים אלא על אחת ממלחמות דוד, או מלך
מצאצאיו, נגד הגויים שמרדו בו. המלך מכונה "משיח" כיוון שנמשח בשמן המשחה. כך למשל
אומר דוד לאנשיו על שאול מלך ישראל:

"ויאמר לאנשיו: חלילה לי מה' אם אעשה את הדבר הזה לאדוני למשיח ה', לשלוח ידי
."אוה 'ה חישמ יכ ,וב
:רמוא 'א קוספל ושוריפב י"שר

"רבותינו דרשו את העניין על מלך המשיח, ולפי משמעו יהיה נכון לפותרו על דוד עצמו,
כעין שנאמר: 'וישמעו פלשתים כי משחו ישראל את דוד למלך עליהם ויקבצו פלשתים
את מחניהם, ונפלו בידו' ועליהם אמר: 'למה רגשו גויים ונקבצו כולם'."
:רמוא ע"באר

"הנכון בעיני כי זה המזמור חברו אחד מהמשוררים על דוד ביום הימשחו על כן כתוב:
'אני היום ילדתיך',
."חישמה לע וא
גם רד"ק מבאר:

"וזה המזמור חיברו ואמרו דוד בתחילת מלכותו שנקבצו עליו הגויים, כמו: 'וישמעו
פלשתים כי משחו ישראל את דוד למלך על ישראל, ויעלו כל פלשתים לבקש את דוד'
(ש"ב, ה), וזהו שנאמר: 'למה רגשו גויים' שכל הפלשתים עלו. ורגשו עניין קיבוץ והמון
".בר
הגויים מבקשים לפרוק עול. מערכת החוקים והמגבלות שמטיל המלך נחשבת בעיניהם
למוסרות ועבותות, הם החבלים הרותמים את הבהמה לעגלה, והם מבקשים לנתק את
.תותובעה תא ריסהלו תורסומה
הפרק מתחלק לארבעה חלקים.
מתואר, כאמור, מרד הגויים במשיח ה'. בחלקו הראשון

תגובת ה' ותשובתו לגויים: "יושב בשמים ישחק, ה' ילעג למו". ה' בכעסו אומר ינשה קלחב

לגויים: "ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי". אני נסכתי עליו את שמן המשחה, כדי שימלוך
.םילשוריב
מדבר המלך עצמו: "ה' אמר אלי בני אתה, אני היום ילידתיך". ה' מבטיח למלך: ישילשה קלחב

"שאל ממני ואתנה גויים נחלתך". אם יקבלו מלכותך-מלכותי מוטב, ואם לאו – יהיה עליך
לשברם: "תרועם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם".
הוא אזהרה למלכי הגויים לקבל את עול ה' ואת מלכות משיחו: כנגד חלקו האחרון של הפרק

"ננתקה את מוסרותימו" אומר להם המשורר: "הוסרו שופטי ארץ. עבדו את ה' ביראה וגילו
ברעדה". עליכם לעבוד את ה' מתוך יראה ולשמוח ביראה זו.
הביטוי "נשקו-בר" הוא סתום. יש המבארים אותו על דרך הארמית: בר = בן. ה' אמר למלך:
"בני אתה אני היום ילידתיך" ועתה הוא אומר לגויים: נשקו את הבן הזה, את המלך שמשחתי.
יש המבארים שבר היינו נקי וזך. נקי כפים ובר לבב. פירוש יפה פירש המורה נח חכם ז"ל, אביו
של פרשן המקרא עמוס חכם. נשקו, לפי פירושו אינו מלשון נשיקה אלא מלשון משק. ובר היינו
תבואה. "נשקו-בר" משמעו: הכינו תבואה מנחה למלך ישראל לאות כניעתכם. את פירושו סמך
על פירושו של רש"י לפסוק בבראשית מ"א, מ: "ועל פיך ישק כל עמי".


"ישק – יתזן, יתפרנס, כל צרכי עמי יהיו נעשים על ידך, כמו 'ובן משק ביתי', וכמו 'נשקו
".'רב
לעו ."שיאה ירשא" :רמא קידצה לע .עשרה לומ לא דיחיה קידצה תא ררושמה דימעה 'א קרפב
הרשע אמר: "ודרך רשעים תאבד". בסיום פרק ב' משתמש המשורר באותם ביטויים למלכי
.םייוגה

"פן יאנף ותאבדו דרך",
אם יחרה אף ה' בכם תאבד דרככם. אבל:

".וב יסוח לכ ירשא"
אם תחסו תחת כנפי מלכותו של המשיח – אשריכם.
:דיחיה לע ררושמה רבד 'א קרפ תליחתב

"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים"
את פרק ב' הוא מסיים בכלל:

."וב יסוח לכ ירשא"


תהלים ג: ה' מה רבו צרי, רבים קמים עלי