שיחות בספר תהלים

כ׳ באב תשפ״ו · תנ"ך

גרבנזיא הדוהי

"לארשי לוק"ב ורדושש תוחיש רחבמ
במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

תהילים לב: דמותו של בעל-תשובה

:האטח יוסכ עשפ יושנ ירשא .ליכשמ דודל
אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון, ואין ברוחו רמיה:
כי החרשתי בלו עצמי, בשאגתי כל היום:
כי יומם ולילה תכבד עלי ידך נהפך לשדי, בחרבוני קיץ סלה:
חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי לה'
ואתה נשאת עון חטאתי סלה:
על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא, רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו:
:הלס ינבבוסת טלפ ינר ינרצת רצמ יל רתס התא
אשכילך ואורך בדרך זו תלך, איעצה עליך עיני:
אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום בל קרוב אליך:
רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו:
שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב:


(א)
(ב)
(ג)
(ד)
(ה)
.
(ו)
(ז)
(ח)
(ט)
(י)
(אי)
במזמור ל"ב מתאר המשורר את דמותו של האדם ששב בתשובה. המזמור מלווה את השב
בדרך תשובתו, למן הרגע שחש כי מעשיו רעים, ועד לרגע בו הוא בטוח בעצמו כל כך, עד כי
יכול הוא להורות לאחרים את דרך חייהם.

:תויומד שולש רואיתב חתופ רומזמה
במזמורנו – זה אדם שפשע, אבל שב בתשובה, ונסלח לו. "נשוי" – "עשפ יושנ ירשא" (א)

במשמעות נקי, סלוח. "נשוי פשע" – אדם שפשע, ונסלח לו.
– זה אדם שחטאיו מכוסים ברוב מעשיו הטובים. הוא אמנם חוטא, אבל "האטח יוסכ" (ב)

מעטים ודלים חטאיו.
תומד ,קידצה תומד איה וז תומד (ג) "אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עוון, ואין ברוחו רמייה".

המופת: אדם שגם ה' לא מוצא לו עוון, כי לא עלתה על רוחו רמייה. השב בתשובה רוצה
להדמות לאדם זה, אך אינו יכול.

החוזר בתשובה מתאר את סבלותיו: הוא מתאר את חוסר האונים שלו, את אי יכולתו
,רסייתמו קתוש ינא רשאכ – "ימצע ולב יתשרחה יכ" :גוהנל דציכו תושעל המ טילחהל
עצמותיי כאילו בלות, נרקבות. "בשאגתי כל היום" – ואם אני שואג, צועק ונאנק על מעשי,
גם אז אין לי מנוחה. החוטא המתייסר פעמים שואג ופעמים שותק, אבל מנוחה אין לנפשו.

"כי יומם ולילה תכבד עלי ידך, נהפך לשדי בחרבוני קיץ".
האיש מתאר את החרדה האוחזת בו יום ולילה. בכל פעולה שאני פועל, אני חש את כובד ידך.
קידצל החטבהה תא רכוז ומכ ללפתמהו .שבויל ,ברוחל תכפהנ ,יבש תיחולחלה ,ידשל
בתהילים א': "והיה כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו ייתן בעתו, ועלהו לא יבול". הצדיק
הוא כעץ שתול על פלגי מים . ואילו אני – נהפך לשדי בחרבוני קיץ.

מן הסבל והחרדה עובר השב אל המעשה. התשובה אינה רק החרטה והרגשת אוזלת היד,
אלא גם הוידוי. השלב בו השב בתשובה מכריז על חטאו, ובכך משתחרר ממנו.


"חטאתי אודיעך, ועווני לא כיסיתי.
אמרתי: אודה עלי פשעי לה', ואתה נשאת עוון חטאתי."
דימ – יעשפ לע הדומ ינאש עגרב ,ינווע תא ריתסמ יניאש עגרב ,יתאטח לע עידומ ינאש עגרב
:החילסה העיגמ זא קר .הרפכה הלח

"אתה נשאת עוון חטאתי".
אוהו ,וישעמ תואצותל דרח אוה ,ויאטחל סחייתמ אוה :ונינפל הכורע הבושתב בשה לש וכרד
מתוודה על פשעיו. אנו מכירים שלושה שלבים בחזרה בתשובה: חרטה, וידוי, וקבלה לעתיד.
השב בתשובה במזמורנו עבר כבר שני שלבים: הוא התחרט על מעשיו והתוודה עליהם. אנו
מחפשים עכשיו את ההתחייבות שלו לעתיד. והיא נמצאת במזמור. נקרא:

"על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא,
רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו."
השב בתשובה כבר רואה עצמו חסיד. והוא מתפלל את תפילת החסיד: לשטף מים רבים אליו
לא יגיעו. גם כאן מונח ברקע דבריו התיאור של הצדיק בתהילים א'. שם שוכן הוא כעץ שתול
על פלגי מים. והחסיד מתפלל ומבקש שיוכל לעמוד בפני הפיתוי הסוחף כמים רבים.

ומשסיים את תפילתו, הוא חש משוחרר ובוטח.


"רבים מכאובים לרשע, והבוטח בה' חסד יסובבנו".
מיהו הבוטח בה'? זאת אנו יודעים: המתפלל, ששב בתשובה, שקיבל על עצמו מרות אלוהים.
הוא כבר בוטח בה'. והוא קורא לאחרים:

"שימחו בה' וגילו צדיקים, והרנינו כל ישרי לב".
הוא חש עצמו כאחד מן הצדיקים, והוא שמח עמם בשמחתם.

"שימחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב".

חזרה לתוכן תהלים