שיחות בספר תהלים

כ׳ באב תשפ״ו · תנ"ך

גרבנזור עשוהי

"לארשי לוק"ב ורדושש תוחיש רחבמ
במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

תהלים ו: חנני ה', כי אומלל אני


:איה 'ו רומזמ לש תרתוכה

."דודל רומזמ תינימשה לע תוניגנב חצנמל"
כותרת דומה מופיעה רק פעם אחת נוספת בספר תהילים, בראש מזמור י"ב:

."דודל רומזמ תינימשה לע חצנמל"
המילה: "למנצח" פותחת חמישים וחמישה ממזמורי התהלים. המשמעות המדויקת של המילה
לא ברורה. רבים מפרשים אותה בדומה לשימושה בלשון ימינו: ראש חבורת השרים והמנגנים.
יתכן שאת המזמורים האלה שרו במקהלה ומנגן, או מנגנים, ליוו את השירה. גם הצירוף:
"למנצח בנגינות", המצוי עוד שש פעמים בתהילים, יכול ללמד על כך. שהרי נגינה במקרא היא
תמיד על כלי ולא בשירה. אך מהו "על השמינית"? בברייתא בתלמוד הבבלי מסכת ערכין דף י"ג
:רמאנ ב"ע

:רמוא הדוהי יבר"
כנור של מקדש של שבעת נימין היה, שנאמר: (תהלים ט"ז) 'שובע שמחות [את] פניך', אל
;עבש אלא עבוש ירקית
ושל ימות המשיח שמונה, שנאמר: (תהילים י"ב) 'למנצח על השמינית', על נימא שמינית;
של עולם הבא עשר, שנאמר: (תהילים צ"ב) 'עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור', ואומר:
(תהילים ל"ג) 'הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו שירו לו שיר חדש'!
על פי דברים אלה יכולים אנו לשער ששמינית הוא כלי נגינה, כינור או נבל, בעל שמונה מיתרים.
המזמור הוא תפילתו של חולה המתייסר בכאביו. המתפלל הנתון במצוקה קשה סובל גם ייסורי
נפש בגלל אויביו המציקים לו, וחושש לחייו. הוא מנסה לצאת ולעלות מתוך מצב של אפס
תקווה. אך דווקא מתוך חוסר תקווה לעזרה מידי אדם, הוא מגיע לביטחון בה', ולתקווה שה'
.ועישוי
חלקו הראשון של המזמור הוא פנייה ישירה של המשורר אל ה', בלשון נוכח. חמש פעמים מזכיר
המתפלל את שם ה' בפניה אליו:

"ה', אל באפך תוכיחני."
,"'ה יננח"
,"'ה ינאפר"
"?יתמ דע 'ה התאו"
."ישפנ הצלח 'ה הבוש"
לאחר מכן, בפסוקים ז-ח מתאר המשורר את סבלו בלי לציין אל מי הוא פונה. יתכן והמשורר
:ורעצו ותחנא תא עיבמו ומצע לא וליאכ רבדמ

.הסמא ישרע יתעמדב ,יתטימ הליל לכב החשא ,יתחנאב יתעגי"
."יררוצ לכב הקתע ,יניע סעכמ הששע
ואז פונה הוא אל אויביו ואומר להם בביטחון:

"סורו ממני כל פועלי און, כי שמע ה' קול בכיי.
".חקי יתליפת 'ה ,יתניחת 'ה עמש
הרב קוק בסידורו "עולת ראיה" מבאר את הכתוב כמשאלת הלב של המשורר לבכות. האויבים
אינם אויבים פיזיים אלא כוחות הרע המשפיעים על נפשו. וזו לשונו:

"באה הבכיה מתוך טהרת הלב ורכות עדינותו,
…רע ומר לו למבקש לפרוש מהרע, ומתאנח הוא על רעתו, ואם היה בוכה בדמעות כפי
מרירות לבבו היה טוב לו בזה. אבל כל זמן שהרע דבק באדם, אוחז הוא את הלב
ומקשיחו, ואינו נותן לו לבכות, ואף על פי שהלב יודע מרת נפשו, בכ"ז העיניים כאילו
מוקשות, ואינן יכולות להזיל דמעה. יגעתי באנחתי לבד, בלא דמעות, ומי ייתן שהייתה
,הששע יניע לבא .הסמא ישרע יתעמדב ,יתטמ הליל לכב החשא זא ,החנאה יפל הייכבה
,הקזח
…אכן, הקב"ה לפניו נגלו כל תעלומות, ויקבל את הקול של בכי, אף על פי שהוא בלא
דמעות, שאין מניעת הדמעות מפני שהרצון אינו שלם, ח"ו, למאוס ברע בבחירה, אלא
שהקשחת הלב מצד הסיטרא אחרא היא מעכבת. על כן סורו ממני, כוחות פועלי און, כי
הקב"ה שמע גם קול הבכי, אף על פי שאתם מונעים את הדמעה, וה' תפילתי ייקח כיוון
".בלה תרהטמ האב איהש
רוב המפרשים בארו שמצוקתו של המשורר נובעת ממחלה קשה, שהמתפלל מתיירא שימות
:וירבד ,הז שוריפ יפל .הנממ

,"ימצע ולהבנ יכ 'ה ינאפר"
פשוטם כמשמעם. לפי זה האויבים הם השונאים השמחים לחוליו ומצפים למותו. לעומת זאת
יש המבארים את הדברים כמטאפורה. התשועה מאויבים הזוממים רע נקראת בלשון השירה:
רפואה. כך למשל מתפלל ירמיהו נרדף על ידי אויביו:

."עשואו ינעישוה ,אפראו 'ה ינאפר"
שני הפירושים האלה באים לידי ביטוי בשימושים שעושים במזמור נוסחי תפילה שונים. יש
הנוהגים לומר את המזמור כתפילה על החולה, והם מבארים את כוונת המשורר כתפילה
לרפואה ממחלה ממש. לפי נוסח אשכנז נאמר המזמור בתחנון, לנפילת אפיים, ואזי הפירוש
הוא לא מחלה ממש אלא מצוקת נפש. ואכן פירושו של הרב קוק הוא לנפילת אפיים.
יש הרואים במזמור מזמור של העם כולו, המדבר בלשון יחיד. העם הנמצא בגלות ושעבוד, הוא
כחולה אנוש הנוטה למות, והגויים שונאי ישראל חפצים במותו של העם. המשורר מסיים
:ןוחטיבב

."עגר ושובי ובושי ,יבייוא לכ דאמ ולהביו ושובי"


תהלים ז: שפטני ה' כצדקי וכתומי עלי