|
(א)
:רמוא ריאמ יבר כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו. ,בוהא ,ער ארקנ אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, ,האריו הונע ותשבלמו ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה, ."הרובג יל הניב ינא הישותו הצע יל" :רמאנש ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, והוה צנוע וארך רוח, ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים.
(ב)
(ג) ,תחא תוא וליפא וא דחא רובד וא דחא קוספ וא תחא הכלה וא דחא קרפ ורבחמ דמולה (ד) כך היא דרכה של תורה: |
|
לכאת חלמב תפ |
|
אם אתה עשה כן, אשריך וטוב לך,
(ה) אל תבקש גדולה לעצמך, ואל תחמוד כבוד. |
|
ואל תתאוה לשולחנם של שרים, |
|
ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעלתך.
(ו) גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית בשלשים מעלות, והכהונה
בתלמוד, בשמיעת האזן, בעריכת שפתים, בבינת הלב, באימה, ביראה, בענוה, בשמחה,
בטהרה, בשמוש חכמים, בדקדוק חברים, בפלפול התלמידים, בישוב, במקרא, במשנה, במעוט סחורה, במעוט דרך ארץ, במעוט תענוג, במעוט שנה, במעוט שיחה, במעוט שחוק, בארך אפים, בלב טוב, באמונת חכמים, בקבלת היסורין, המכיר את מקומו, והשמח בחלקו, והעושה סיג לדבריו, ואינו מחזיק טובה לעצמו, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, אוהב את הצדקות, אוהב את המישרים, אוהב את התוכחות, ומתרחק מן הכבוד, ולא מגיס לבו בתלמודו, ואינו שמח בהוראה, נושא בעל עם חברו, ומכריעו לכף זכות, ומעמידו על האמת, ומעמידו על השלום, ומתישב לבו בתלמודו, שואל ומשיב שומע ומוסיף, הלומד על מנת ללמד והלומד על מנת לעשות, המחכים את רבו, והמכון את שמועתו, והאומר דבר בשם אומרו.
(ז)
(ח)
(ט)
(י)
בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך.
|
  
|