תולין

שבת פרק 20

אָמַר רַב: עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כח) "וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ", "הַפְלָאָה" זוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ מָה הִיא, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (ישעיה כט) "לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה
הַפְלֵא וָפֶלֶא, וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר". הֱוֵי אוֹמֵר: "הַפְלָאָה", זוֹ תּוֹרָה. תָּנוּ רַבָּנָן: כְּשֶׁנִּכְנְסוּ רַבּוֹתֵינוּ לְכֶרֶם בְּיַבְנֶה, אָמְרוּ: עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (עמוס ח) "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' [אֱלֹהִים], וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ, לֹא רָעָב לַלֶּחֶם, וְלֹא צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'". וּכְתִיב: (שם) "וְנָעוּ מִיָּם עַד יָם (ממזרח וממערב) [וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח], יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה', וְלֹא יִמְצָאוּ". "דְּבַר ה'" זוֹ הֲלָכָה. "דְּבַר ה'" זֶה הַקֵּץ. "דְּבַר ה'" זוֹ נְבוּאָה. וּמַאי "יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה'"? אָמְרוּ: עֲתִידָה אִשָּׁה שֶׁתִּטֹּל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, וְתַחֲזֹר בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת לֵידַע אִם טְמֵאָה הִיא אִם טְהוֹרָה הִיא, וְאֵין מֵבִין. אִם טְמֵאָה הִיא וְאִם טְהוֹרָה הִיא? בְּהֶדְיָא כְּתִיב בֵּיהּ: (ויקרא יא) "מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל". אֶלָּא, לֵידַע אִם רִאשׁוֹנָה הִיא וְאִם שְׁנִיָּה הִיא. "וְאֵין מֵבִין"? הָא נַמִּי, מַתְנִיתִין הִיא וְכוּ': תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: חַס וְשָׁלוֹם שֶׁתִּשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לא) "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ". אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּם: "יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה' וְלֹא יִמְצָאוּ"? שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ הֲלָכָה בְּרוּרָה וּמִשְׁנָה בְּרוּרָה בְּמָקוֹם אֶחָד.

תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בֶּן אֱלִישָׁע אוֹמֵר: אִם רָאִיתָ דּוֹר שֶׁצָּרוֹת רַבּוֹת בָּאוֹת עָלָיו, צֵא וּבְדֹק בְּדַיָּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל פֻּרְעָנוּת שֶׁבָּאָה לָעוֹלָם, לֹא בָּאָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (מיכה ג) "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב, וּקְצִינֵי בֵית יִשְׂרָאֵל הַמְתַעֲבִים מִשְׁפָּט, וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ". וּכְתִיב: (שם) "בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וְגוֹ', רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ, וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ, וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ, [וְעַל ה' יִשָּׁעֵנוּ" וְגוֹ']. רְשָׁעִים הֵם, אֶלָּא שֶׁתָּלוּ בִּטְחוֹנָם בְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, לְפִיכָךְ מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם שָׁלֹשׁ פֻּרְעָנִיּוֹת, כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדָם. שֶׁנֶּאֱמַר: (מיכה ג) "לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ, וִירוּשָׁלַיִם עִיִּין תִּהְיֶה, וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר". וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁיִּכְלוּ שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים רָעִים מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה א) "וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ, וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ, [וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ], וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה, וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה" וְגוֹ'. אָמַר עוּלָא: אֵין יְרוּשָׁלַיִם נִפְדֵּית, אֶלָּא בִּצְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה". אָמַר רַב פָּפָּא: אִי בָּטְלֵי יְהִירֵי, בָּטְלֵי אַמְגּוּשֵׁי. [אִי בָּטְלֵי דַּיָּנֵי, בָּטְלֵי גְּזִירְפַּטֵי. אִי בָּטְלֵי יְהִירֵי, בָּטְלֵי אַמְגּוּשֵׁי], דִּכְתִיב: (שם) "וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ" וְגוֹ'. אִי בָּטְלֵי דַּיָּנֵי, בָּטְלֵי גְּזִירְפַּטֵי, דִּכְתִיב: (צפניה ג) "הֵסִיר ה' מִשְׁפָּטַיִךְ, פִּנָּה אֹיְבֵךְ".

אָמַר רַבִּי מַלָּאִי מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: מַאי דִּכְתִיב: (ישעיה יד) "שָׁבַר ה' מַטֵּה רְשָׁעִים שֵׁבֶט מֹשְׁלִים", "שָׁבַר ה' מַטֵּה רְשָׁעִים", אֵלּוּ הַדַּיָּנִים, שֶׁנַּעֲשׂוּ מַקֵּל לְחַזָּנֵיהֶם. "שֵׁבֶט מֹשְׁלִים", אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּמִשְׁפְּחוֹת הַדַּיָּנִים. מַר זוּטְרָא אָמַר: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמְּלַמְּדִים הִלְכוֹת צִבּוּר לְדַיָּנֵי בּוּר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן מַלָּאִי מִשּׁוּם רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב: (שם נט) "כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶם בֶּעָוֹן, שִׂפְתוֹתֵיכֶם דִּבְּרוּ שֶׁקֶר, לְשׁוֹנְכֶם עַוְלָה תֶהְגֶּה". "כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם", אֵלּוּ הַדַּיָּנִים. "וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶם בֶּעָוֹן", אֵלּוּ סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין. "שִׂפְתוֹתֵיכֶם דִּבְּרוּ שֶׁקֶר", אֵלּוּ עוֹרְכֵי הַדַּיָנִין. "לְשׁוֹנְכֶם עַוְלָה תֶהְגֶּה", אֵלּוּ בַּעֲלֵי דִּינִין.

וְאָמַר רַבִּי מַלָּאִי מִשּׁוּם רַבִּי יִצְחָק מִגְדְּלָאָה: מִיּוֹם שֶׁפֵּרַשׁ יוֹסֵף מֵאֶחָיו, לֹא טָעַם טַעַם יַיִן, דִּכְתִיב: (בראשית מט) "וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו". רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אוֹמֵר: אַף הֵם לֹא טָעֲמוּ טַעַם יַיִן, דִּכְתִיב: (שם מג) "וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ", מִכְּלַל, דְּעַד הָאִידְנָא לָא הֲוָה שִׁכְרוּת. וְאִידָךְ? שִׁכְרוּת הוּא דְּלָא הֲוָה, שְׁתִיָּה מִיהָא הֲוָה. וְאָמַר רַבִּי מַלָּאִי: בִּשְׂכַר (שמות ד) "וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ", זָכָה לְחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ.

[וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּזָבִין יַרְקָא, לִיזְבִּין אֲרִיכָא, כִּישָׁא כִּי כִּישָׁא, וְאוּרְכָּא מִמֵּילָא. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּזָבִין קַנְיָא, לִיזְבִּין אֲרִיכָא, טוּנָא כִּי טוּנָא, וְאוּרְכָּא מִמֵּילָא]. אָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב, לָא לֵיכוּל יַרְקָא, מִשּׁוּם דְּגָרִיר [לִבָּא]. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: אֲנָא, לָא בַּעֲנִיּוּתִי אַכְלִי יַרְקָא, וְלָא בַּעֲתִירוּתִי אַכְלִי יַרְקָא. בַּעֲנִיּוּתִי, מִשּׁוּם דְּגָרִיר. בַּעֲתִירוּתִי, דַּאֲמִינָא: הֵיכָא דְּעַיִיל יַרְקָא, לֵיעוּל בִּשְׂרָא וְכַוְּרֵי. [וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּלָא נְפִישָׁא לֵיהּ רִיפְתָּא, לָא לִיבְצַע בִּיצוּעֵי. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּלָא נְפִישָׁא לֵיהּ רִיפְתָּא, לָא לִיבְצַע, מַאי טַעְמָא? דְּלָא עָבִיד בְּ'עַיִן־יָפָה'. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: אֲנָא מֵעִיקָרָא לָא הֲוָאִי בָּצַעְנָא, עַד דְּשָׁדָאִי יָדִי בְּכוּלֵי מָנָא, וְאַשְׁכְּחִי [בֵּיהּ כָּל צָרְכִּי]. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: הַאי מַאן דְּאֶפְשָׁר לֵיהּ לְמֵיכַל נַהֲמָא דְּשַׂעֲרֵי, וְאָכַל דְּחִיטֵי, קָעָבַר מִשּׁוּם: "בַּל תַּשְׁחִית". וְאָמַר רַב פָּפָּא: הַאי מַאן דְּאֶפְשָׁר לְמִשְׁתִּי שִׁיכְרָא, וְשָׁתִי חַמְרָא, עוֹבֵר מִשּׁוּם: "בַּל תַּשְׁחִית". וְלָאו מִלְּתָא הִיא, "בַּל תַּשְׁחִית" דְּגוּפָא עָדִיף. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּלֵית לֵיהּ מִשְׁחָא, נִימְשִׁי בְּמַיָּא דַּחֲרִיצֵי. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּזָבִין אוּמְצָא, לִיזְבִּין אוּנְקָא, דְּאִית בֵּיה תְּלָתָא מִינֵי בִּשְׂרָא. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּזָבִין כִּיתוֹנִיתָא, לִיזְבִּין מִדִּנְהַר אַבָּא, וְנִיחַוְּורֵיהּ כָּל תְּלָתִין יוֹמִין, דְּמִפַּטְיָא לֵיהּ תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, וַאֲנָא עַרְבָא. מַאי "כִּיתוֹנִיתָא"? כִּתָּא נָאָה. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב, לָא לֵיתִיב אַצִּיפְתָא חַדְתָּא, דִּמְכַלְיָא מָאנֵיהּ. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב, לָא לִישְׁדַר מָאנֵיהּ לְאוּשְׁפִּיזֵיהּ לְחַווּרֵי לֵיהּ, דְּלָאו אוֹרַח אַרְעָא, דִּילְמָא חָזִי בֵּיהּ מִידִי, וְאַתִּי לְמִגַנְיָא]. אָמַר לְהוּ רַב חִסְדָּא לְבַנְתֵּיהּ: תִּיהֲווּ צְנִיעַן בְּאַפֵּי גַּבְרַיְכוּ, לָא תֵּיכְלוּן נַהֲמָא בַּהֲדֵי גַּבְרַיְכוּ, לָא תֵּיכְלוּן יַרְקָא בְּלֵילְיָא, לָא תֵּיכְלוּן תַּמְרֵי בְּלֵילְיָא, וְלָא תִּשְׁתּוּן שִׁכְרָא בְּלֵילְיָא, וְלָא תִּפְנוּן הֵיכָא דְּמִפְנוּ גַּבְרַיְכוּ, וְכִי קָא קָרִי אַבָּבָא אִינִישׁ, לָא תֵּימְרוּן: מַנוּ? אֶלָּא: מַנִּי? נְקוֹט מַרְגָּנִיתָא וְכוּ'.

גנזי המלך

דף קלח

"והפלא ה' את מכותיך" (דברים כח, נט) – [כאשר באים לאדם יסורין עליו לפשפש במעשיו (ברכות ה.) אבל אם יהיה "פלא" בעיניו ולא ידע על מה באו לו יסורין אלו, סימן הוא ששכח את התורה ולכן לא ידע. כמו שדרשו כאן "עתידה תורה שתשתכח מישראל"] – עיון מנחם, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

"הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא" (ישעיה כט, יד) – [לשון כפולה כי יאבדו גם חכמתם בנגלות התורה וגם בסתרי תורה, וזהו "חכמה" וגם "בינה"] – מהרש"א

עתידה תורה שתשתכח – [ביאור כל הסוגיא] – תפארת ישראל, 166 (נו); דרשה על התורה 36

עתידה תורה שתשתכח – [שכחה זו היא מפני שהצדיקים נפטרים לעולמם] – דברי שאול

דבר ה' זו הלכה, הקץ, נבואה – [ג' מקורות, תורה, נביאים, כתובים] – אגדות א' 72; [מצד הנמצאים (ישראל) זו הקץ; מצד אמצעי, זו התורה; מצד הקב"ה ע"י הנבואה]- תפארת 167-168 (נו)

עתידה אשה – [למה אמרו "אשה" ולא סתם "אדם"? אלא שהאשה עלולה יותר לטמא הככר, מחמת דם נדותה, ומחמת שהיא מצויה בבית יותר] – בן יהוידע

דף קלט

אם ראית דור שצרות רבות באות עליו, צא ובדוק בדייני ישראל – [מפני חוסר דין, באה פורענות] – נתיב א' 192 (דין, ב); אגדות א' 72

רשעים הן אלא שתלו בטחונם במי שאמר והיה העולם – [היה ראוי שייענשו ע"י אש המכלה הכל, אבל מפני שבטחו בה' המקיים את העולם, די להם בשלוש פורעניות בלי כליון גמור] – מהרש"א

לפיכך מביא ג' פורעניות – [דין, תורה ונבואה נגד הר הבית, היכל הקודש, וארון הקודש] – אגדות א' 72

ואין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים רעים מישראל – [כי השכינה שורה כשעושים דין כראוי] – אגדות א' 72

אין ירושלים נפדית אלא בצדקה – [ע"י צדקה יש התחברות, היפך ריחוק והבדלה] – אגדות א' 72; [ע"י צדקה יש עילוי קרנם] – נתיב א' 180 (צדקה, ו)

אי בטלי יהירי, בטלי אמגושי – [או מכשפים, או גוים מגדפים] – רש"י, על סנהדרין צח ע"א

אי בטלי יהירי בטלי אמגושי – [גסות רוח היא דומה לעריות, טומאה שהיא מול הכישוף, רק זה ימין וזה שמאל] – אגדות א' 73

אי בטלי יהירי בטלי אמגושי – [איש יהיר עושה את עצמו ככשר, אבל הוא מזויף מתוכו ואינו כברו (כמ"ש בסוטה מז ע"ב "התחילו בנות ישראל לינשא ליהירים, שאין דורנו רואה אלא לפנים") והאמגושי הם חנופי רשעי הנכרים, דומים לבדיל המעורב בכסף, וזה עונש מדה כנגד מדה] – מהרש"א על סנהדרין צח ע"א ד"ה אי בטלי יהירי

אי בטלי יהירי בטלי אמגושי – [יש קשר ביניהם, כי גס רוח כאילו עובד ע"ז (סוטה ד ע"ב)] – בן יהוידע

אי בטלי דייני בטלי גזירפטי – [כלומר פרוצים בזנות] – אגדות א' 73

שבר ה' מטה רשעים שבט מושלים (ישעיה יד, ה) אלו הדיינים, ות"ח שבמשפחות הדיינים – [מה הדימוי בין דיינים ות"ח לבבל] – מהרש"א

ת"ח שמלמדים הלכות ציבור לדייני בור – [מלמדים להם אותן ההלכות השייכות למקצוע, אלא שאינם יודעים בשאר חלקי התורה] – אגדות א' 73

כפיכם נגואלו בדם, ואצבעותיכם בעון וכו' –

שפתותיכם דברו שקר, אלו עורכי הדיינין –

ולשונכם עוולה תהגה, אלו בעלי דינין –

מיום שפרש יוסף מאחיו לא טעם טעם יין דכתיב "ולקדקד נזיר אחיו" (בראשית מט, כו) אף הם לא טעמו טעם יין – [הקשה מהרש"א כיון שגם הם לא שתו יין, מדוע רק הוא נקרא "נזיר" ולא הם? אלא הבדל יש. הם שתו מחמת צערם על מכירת יוסף והוא מחמת סיגוף לכפרה. אבל יוסף נמנע מחמת פרישות ונזירות] – איי הים

מיום שפרש יוסף מאחיו לא טעם טעם יין – ["תנו שכר לאובד ויין למרי הנפש" (משלי לא, ו) ובמצבו של יוסף כשבוי במצרים, ודאי ראוי היה לו לשתות כדי להפיג יגונו. אבל באמת לא היה מר נפש כי קבל יסוריון באהבה. או שלא שתה כדי שלא יכשל ויגלה סוד מכירתו וקלון אחיו. או מפני שכל שעה ושעה היה מתפלל, ולא רצה להיות שתוי יין] – בן יהוידע

מיום שפרש יוסף מאחיו – דברי שאול

ולקדקד נזיר אחיו – [טעם שהאחים פרשו מהיין, כי הקלקול של מכירת יוסף בא להם מתוך אכילה ושתיה] – מהרש"א

וראך ושמח בלבו – [כי מי שאינו מקנא בגדולתו של השני, ואפילו שמח בזה, יש לו שלימות הלב] – אגדות א' 73

בשכר "וראך ושמח בלבו" זכה לחושן המשפט על לבו – [דרשו כך חז"ל מפני מלת "בלבו" שהיא כמיותרת] – מהרש"א

דף קמ ע"ב

דזבין ירקא ליזבן אריכא, כישא כי כישא וכו' – [דברים אלו הם משל על משהו אחר] – אגדות א' 74, 76

לא בעניותי אכלי ירקא – אריז"ל (שער המצוות, עקב, דף ק"א)

לא בעניותי אכלי ירקא – יערות דבש (ח"ב עמ' רנב, דרש ט"ז)

לא בעניותי אכלי ירקא – פרי צדיק (ח"ג 119-120, תזריע, ח)

לא בעניותי אכלי ירקא ולא בעתירותי – [ירקא כאן הוא כינוי ללימודים חיצונים. ועדיף לא לעסוק בזה אפילו הוא כבר עשיר בתורה] – אורח ישרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

בר בי רב דלא נפישא ליה ריפתא, לא ליבצע בצועי – [לא יאכל עכשיו מעט פת ולאחר שעה מעט, שאין לו דרך שביעה] – רש"י

בר בי רב דלא נפישא ליה ריפתא, לא ליבצע [לאחרים] – [משום שאינו בוצע לאחרים בעין יפה, וכל מה שאמרו (ברכות מו ע"א) "בעל הבית בוצע" היה כדי שיחלק בעין יפה] – מהרש"א

מאן דאפשר ליה למיכל פת שעורין – [האוכל מאכל המזיק, אע"פ שגופו מתחזק ומתגבר על ההיזק, עושה שלא כהוגן] – אגדות א' 75

מאן דאפשר ליה למיכל פת שעורין – בינה לעתים, עת נקמה, דרוש ב' לפ' זכור (קסא)

דזבן אומצא – [הקב"ה סיפק גם לעניים מאכל המועיל להם תמורת מאכל העשירים] – אגדות א' 75-76

דלית ליה משחא – [הקב"ה סיפק גם לעניים תחליף המועיל להם תמורת שמן העשירים] – אגדות א' 75-76

דזבן כיתוניתא וכו' – [יש כאן עצות טובות שלא ינזקו בגדיו של ת"ח] – אגדות א' 75-76

אמר להורב חסדא לבנתיה, תיהוו צניען באפיגברייכו, לא תיכלון נהמא בהדי גברייכו וכו' –

וכי קא קרי אבבא אינש, לא תימרון "מנו" אלא "מני" –

נקוט מרגניתא – מאירי

נקוט מרגניתא – [ביאור המשל] – אגדות א' 76

בן יהוידע

{אם ראית שצרות רבות באות צא ובדוק בדייני ישראל. (קלט)}

כי בודאי שצרות באות, רק בעון הדור, וקלקלת הדור ודאי תלויה היא בדייניו ומנהיגיו, שאם הם מסורים והגונים, ודאי שדורם הגון.

{אין ירושלים נפדית אלא בצדקה. (קל"ט)}

צדקה; זו היא הצדק הכללי, דהינו, הצדק האישי, שכל אחו"א גומל ועושה עם עצמו, בתקון ואיזון דרכיו ומדותיו במשפט צדק, וכפי שהרמב"ם ביאר בח' פרקים למלת צדק. וכענין הכתוב "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".

{אמר ר' אמי כל האוכל מעפר של בבל כאילו אוכל מבשר אבותיו. וי"א כאילו אוכל שקצים ורמשים שנ' וימח את כל היקום. (קי"ג)}

נראה שר' אמי שהיה מארץ ישראל, רצה לגנות ולבזות ישיבתה של גולה לכן אמר שכל האוכל ממה שצומח מעפרה בבל כאילו אוכל מבשר אבותיו. ועוד לצורך חיזוק האמונה בענין המבול, דרש את הכאילו זה, ע"פ מדרשם, {שנער}; שכל מתי מבול ננערו לשם,

{כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול מג' פורעניות, מחבלו של משיח מדינה של גיהנם. וממלחמת גוג ומגוג (מג"ש יום יום) (קי"ז)}

כל הדרשה בנויה על גזירה שוה {יום יום}, כדי לזרז על מצות ג' סעודות. ולרמוז שהמכבד את השבת, חזקה עליו שמתחזק בנפשו וברוחו באופן שיוכל לעמוד, בשלש פורעניות גדולות אלו, וינצל מיסוריהם.

{לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא היה להם בושת זה מזה, ושהשוו קטן וגדול, ושלא הוכיחו את זה ושביזו בה ת"ח, (קי"ט)}

אפע"פ שאמרו שנחרבה על ג' העבירות החמורות, הזכירו את אלו שהם סבותיהם וגילוים שלהם. ואפשר שנתכוונו על חרבן בית שני אפע"פ שהמקראות שהזכירו כאסמכתא, הם מתוכחות נביאי בית ראשון, המטרה היא העיקר, להודיענו שמדות אלה הם סיבות חרבן, וממילא סיבות בנין.

{אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן, דידי ודידך מאי? אין דומה הבל שיש בו חטא, להבל שאין בו חטא (קי"ט)}

כי תלמוד תורה דגדולים אינו תמיד לשם שמים ומעורב בו רצונות אישיים, אבל של תשב"ר טהור הוא מכל כוונות ואין בו כל חטא.

{אמר רב מאי דכתיב אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן ובנביאי אל תרעו אלו ת"ח (קי"ט)}

כוונת רב לבאר אחרי שהפסוקים שקודם לזה "ויתהלכו מגוי אל גוי לא הניח אדם לעשקם" מדברים בהצלת ישראל, על מי עוד מוסב מקרא זה שאמר אל תגעו במשיחי? ועל זה פירש רב, שהכוונה לתשב"ר ולת"ח שהם משיחי ה', וכי הם תקות גאולת ישראל וקיומו לעתיד.

{גדולה הכנסת אורחים מהשכמת בית המדרש ומהקבלת פני שכינה (קכ"ז)}

הטעם; שמא יזדמן לו אורח שהוא תלמיד חכמ', וממנו ילמד בעל הבית מדות, דרך ארץ והליכות עולם מעשיות יותר מתלמוד של ביהמ"ד. ועוד זו מצוה עוברת. והקבלת פני שכינה וביהמ"ד, אינו עובר. ועוד, למודה הוא לצורך קיומה.