(יז) חבור עצבים אפרים הנח לו:
הנח לו – אמר כנגד הנביא: הנח מלהוכיח, כי לא יועיל. וזהו על דרך העברה, כאדם שקוצף על חברו שלא ישמע לו בהוכיח אותו, אומר לו: כיון שאין אתה שומע לי, אניח אותך מלהוכיחך לעולם. אף על פי כן חוזר ומוכיח אחר שעה:
רעיון זה, של מצב בו אדם מתנתק מאלוהיו, ונשאר בודד בעולם, זכה לטיפול מעניין על ידי הרמב"ם בשמונה פרקים, פרק ח'. הרמב"ם עוסק בשאלה בסיסית: איך יתכן שה' הקשה את לב פרעה, ואחר כך העניש אותו על חטאתו שעשה שלא מרצון. איך יתכן שה' חיזק את לב סיחון, כפי המתואר בדברים: "ולא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו, כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואימץ את לבבו" [דברים ב ל]. איך יתכן שאליהו יטען נגד האלקים: "ואתה הסיבות את לבם אחורנית" [מלכים א יח לז], ופירוש דבריו: אתה, ה', הוא זה שגרם להם שלא לשמוע בקולך. אתה הסיבות את לבם אחורנית ממך.
לכל השאלות האלה נותן רמב"ם תשובה אחת משותפת. כאשר אתה, האדם, מחליט על דרך חיים, אתה הוא הקובע אותה עד סוף. אינך יכול לסרב לדבר הנביא, ובאותה שעה להאשים אותו על כי לא מנע אותך מלעשות את הדברים שהוא כל כך ניסה לשכנע אותך שלא לעשותם. אתה פרעה, החלטת לשעבד את ישראל, וסירבת לדבר הנביא פעם ופעמיים. אל תבוא בטענות אם בשלב כל שהוא של הויכוח מניחים לך ללכת בדרכך בלא שתוכל להתחרט. אתה סיחון, החלטת לצאת למלחמה נגד ישראל, למרות הבקשה לזכות מעבר, וההתחייבות שלא לגרום לך כל נזק. לאחר שהחלטת, אינך יכול להגיד "פוס" – לא התכוונתי, ולהחזיר את הגלגל לתחילתו. אתה אחראי למעשיך ולהחלטותיך, ולאחר שהחלטת, אתה אחראי לתוצאות מעשיך. יתכן מצב, אומר רמב"ם, שאחרי שאדם החליט אין הוא יכול לסגת מהחלטתו גם מבחינה מנטאלית. הוא – בבחירתו האישית המלאה – אינו מסוגל לשנות את עמדתו, והוא מתנהג כאילו הוא חסר בחירה, חסר החלטה, כאילו הוא מריונטה שהאלהים מושך בחוטים וגורם לו לחטוא. אבל אל תבוא בטענות, אתה בחרת להיתלות על חוטי המריונטה, ומשבחרת בחירה זו – כל התוצאות עליך.
וזה פשר פסוקנו: חבור עצבים אפרים, הנח לו. אפרים התחבר לעצבים. הוא החליט מרצונו החופשי לבגוד באלהיו, להתחבר לפולחנות הנוכריים. הנח לו, אומר הקב"ה לנביא. אל תנסה להחזיר אותו למוטב. הוא עבר את נקודת ה"אין חזור", ומעתה הוא ממשיך בדרכו בלא יכולת לשוב. הוא מוסמך להחליט, הוא החליט, ומשהחליט – התוצאות עליו.