(כו) עַד מָתַי הֲיֵשׁ בְּלֵב הַנְּבִאִים נִבְּאֵי הַשָּׁקֶר וּנְבִיאֵי תַּרְמִת לִבָּם:
(כז) הַחשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ אֶת עַמִּי שְׁמִי בַּחֲלומתָם אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ
כַּאֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֲבותָם אֶת שְׁמִי בַּבָּעַל:
(כח) הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּו חֲלום יְסַפֵּר חֲלום
וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּו יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר נְאֻם ה':
(כט) הֲלוא כה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפצֵץ סָלַע:
1. יש בלב הנבאים נבאי השקר ונביאי תרמית לבם:
2. חשבים להשכיח את עמי שמי בחלומתם אשר יספרו איש לרעהו.
כיצד הם עושים זאת? וכאן טוען ירמיהו טענה נגד הנביאים: הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאם ה':
מטענה זו ניתן להבין כי אפשר להבחין בין נבואת אמת לנבואת שקר. אפשר להבחין בין התבן לבין הבר. וכיצד הדבר?
בהלכות יסודי התורה עוסק רמב"ם בנושא הנבואה. הוא מגדיר את תפקיד הנביא ואת הדרך לזהותו. והוא נותן דרך להבחין בין נביא האמת לנביא השקר. ואלה דבריו, בהלכות יסודי התורה פרק י הלכה ג:
(ח) הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ מִן הָעולָם
וַיִּנָּבְאוּ אֶל אֲרָצות רַבּות וְעַל מַמְלָכות גְּדלות לְמִלְחָמָה וּלְרָעָה וּלְדָבֶר:
(ט) הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלום,
בְּבא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחו ה' בֶּאֱמֶת:
וכך נוצר מצב משונה: ירמיהו המנבא נבואות חורבן, יכולים דבריו שלא להתאמת, והוא יישאר נביא אמת, ואילו נביאי השקר, המנבאים על הטוב המצפה לעם, הם המסכנים את עצמם ומעמידים עצמם למבחן בכל דבריהם.
כדי להעמיד במבחן ולאמת את נבואת ירמיהו עצמו, צריך היה להוכיח באופן גלוי את אמת נבואתו. וזאת נעשה בהמשך הנבואה בפרק כח. ירמיהו אומר לחנניה: כה אמר ה' הנני משלחך מעל פני האדמה, השנה אתה מת, כי סרה דברת אל ה'. וימת חנניה הנביא בשנה ההיא, בחודש השביעי.
האימות של ירמיהו כנביא היה דווקא בנבואת פורענות, אבל נושא הפורענות היה נביא שקר.