בימי יחזקאל, כבימינו, פעלה השיטה. ובימי יחזקאל, כבימינו, צריך איש הרוח להלחם בסיסמאות סרק קצרות, ולהציב נגדם אמרות ארוכות והגיוניות. קשה להלחם בסיסמה. וכי איזו תשובה יש להכרזה "יהיה טוב"?
אנשי ירושלים הפריחו סיסמאות מול נבואת ירמיהו ויחזקאל. הנה אחת מהן: "יארכו הימים ואבד כל חזון". [יב כב]. בעברית שלנו: כל הנבואות הרעות יתבדו. יהיה טוב.
ביטוי אחר היה נפוץ באותה תקופה. אנו מוצאים אותו בירמיהו, ביחזקאל, וגם בנבואת זכריה. הביטוי הוא "סיר" – במשמעות סמלית של התרחשות האומה כולה.
בנבואת ירמיהו הראשונה – נשאל ירמיהו מה אתה רואה. והתשובה: "סיר נפוח אני רואה, ופניו מפני צפונה". ודבר ה' לירמיהו: "מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ. כי הנני קורא לכל משפחות ממלכות צפונה, נאום ה', ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלים ועל כל חומותיה סביב ועל כל ערי יהודה" [ירמיהו א יג-טו]. הסיר מסמל את ירושלים. כוון הרתיחה – את כיוון הזעם [גם בלשוננו כעס מדומה בדימוי של רתיחה: "רותח מכעס"]. והנמשל הוא חורבן ירושלים. גם זכריה, כאשר הוא מתאר את חזון ירושלים ביום הדין הגדול והנורא, מתאר את מלחמת כל הגויים על ירושלים, את העיר הנבקעת לשנים, את המגפה שיגוף ה' את כל העמים שיעלו על ירושלים. וכיצד מתאר זכריה את האחרית הטובה: "ביום ההוא יהיה על מצילות הסוס קודש לה', והיה הסירות בבית ה' כמזרקים לפני המזבח. והיה כל סיר בירושלים וביהודה קודש לה' צבאות… [זכריה יד כ-כא]. אין הכוונה לסיר של המטבח הביתי. הסיר הוא סמל, והסיר שהוא קודש לה' – מסמל את קדושת ירושלים.הסיר כדימוי לירושלים ולעם מופיע ביחזקאל באופן מודגש. השימוש הראשון של המונח כסיסמה מופיע בפרקנו, פרק יא:
נראה כיצד מתמודד יחזקאל בסיסמה זו. פרק יא פותח בהתגלות בירושלים. השנה היא השישית לגלות, חמש שנים לפני חורבן ירושלים והמקדש. רוח נושאת את הנביא "אל שער בית ה' הקדמוני הפונה קדימה".
(ג) האמרים: לא בקרוב! בנות בתים! היא הסיר ואנחנו הבשר:
חלליכם אשר שמתם בתוכה המה הבשר והיא הסיר
ואתכם הוציא מתוכה:…
אם נשווה את הצלחתו של הקופרייטר של הממסד הירושלמי אל מול הצלחתו של הנביא יחזקאל, אין ספק כי הקופרייטר ניצח. הוא מבריק יותר, הוא קצר יותר, הוא קליט יותר. חבל שהספר לא הצליח לשמר גם את המנגינה של הג'ינגל. הבה נשווה:
הג'ינגל המקורי:
ואתכם הוציא מתוכה.
והנביא אמנם ממשיך, והפעם הוא נותן עיבוד נוסף לג'ינגל של יושבי ירושלים, הנה הוא:
אל גבול ישראל אשפט אתכם.
נחזור ונשווה את שני הג'ינגלים, ונראה כי הפעם הג'ינגל של יחזקאל הנביא מוצלח יותר, דומה יותר למקור, משכנע יותר:
הג'ינגל המקורי:
(יב) וידעתם כי אני ה' אשר בחקי לא הלכתם ומשפטי לא עשיתם
וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם עשיתם:
ותשובת ה' היא דבר נחמה. וגם בה זכר לסיסמה שהטעתה את העם:
וקבצתי אתכם מן העמים ואספתי אתכם מן הארצות אשר נפצותם בהם
ונתתי לכם את אדמת ישראל:
(יח) ובאו שמה והסירו את כל שקוציה ואת כל תועבותיה ממנה:
(יט) ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה אתן בקרבכם
והסרתי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר:
(כ) למען בחקתי ילכו ואת משפטי ישמרו ועשו אתם
והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים:
אבל הדברים לא נתקבלו על לב העם. וחמש שנים לאחר מכן, ביום בו נבוכדנצר תופס את ירושלים, מנבא יחזקאל נבואה נוספת. והפעם פתרון סופי למשל הסיר והבשר. לא סיסמה, לא פתרון שניתן לקרוא אותו בהפגנות רחוב. פתרון מכאיב ומשתק: וכך דבר הנביא בפרק כד:
סמך מלך בבל אל ירושלים, בעצם היום הזה.
(ג) ומשול אל בית המרי משל, ואמרת אליהם.
כה אמר א' אלקים, שפות הסיר שפות, וגם יצוק בו מים.
(ד) אסוף נתחיה אליה, כל נתח טוב, ירך וכתף מבחר עצמים מלא.
מבחר הצאן לקוח, וגם דוד העצמים תחתיה.
רתח רתחיה, גם בשלו עצמיה בתוכה.
(ו) לכן כה אמר ה' אלקים,
אוי עיר הדמים, סיר אשר חלאתה בה, וחלאתה לא יצאה ממנה.
לנתחה לנתחיה הוציאה, לא נפל עליה גורל. …
(י) הרבה העצים, הדלק האש, התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו…
וניתכה בתוכה טומאתה, תיתום חלאתה.