מה אומר ירמיהו בנושא זה?
וּמֵאתות הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּויִם מֵהֵמָּה:
(פרק יב).
בזמן שהחמה לוקה סימן רע לאומות העולם, ובזמן שהלבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שמונין ללבנה ואומות העולם לחמה,,, ואם למערב סימן רע ליושבי מערב, ואם לקתה באמצע סימן רע לכל העולם כולו.
פניו דומין לדם, חרב בא לעולם, דומין לשק, רעב בא לעולם, …לקה בכניסתו – פורענות שוהא לבא, וביציאתו – פורענות ממהרת לבא.
..ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין מתיראין, שנאמר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו, ומאותות השמים אל תחתו, כי יחתו הגוים מהמה (ירמיה י, ב) גוים יחתו, והם לא יחתו.
מה מסתתר מאחרי אמונות אלה? מדוע כה גדול כחן שהם נמצאות גם היום, בין אנשים כה רבים, שאינם יודעים מה מקור אמונות אלה, ומה מידת האמת בהן.
האמונה בכוחם של גרמי השמים לקבוע את גורלו של אדם היא חלק מתפיסת עולם כוללת, הרואה את האדם כחלק מן העולם כולו וכפוף לחוקיו. מי שמסתכל בעולם, ורואה בו סדר קבוע, מצפה כי סדר זה יחול גם על האדם. לא הגיוני שכל דבר נתון לחוקים קשוחים, ורק האדם עושה מה שבלבו. כל מערכת פיזית וביולוגית כפופה לחוקים, ואין לה כל יכולת להחליט החלטות. והאדם בן חורין? והתשובה לשאלה היא זו: גם האדם אינו מחליט החלטות, גם גורלו של האדם נקבע על ידי חוקים חיצוניים. ומהם? בעולם העתיק היו אלה גרמי השמים הראשיים: השמש והירח. כאשר יש ליקוי חמה – זה סימן לכך שאלה שהלוח שלהם לפי החמה יסבלו. הלוח הנוצרי, לוח אומות העולם הוא לפי חשבון השמש. (זהו הלוח שאנו קוראים לו "לוח אזרחי"). בזמן שיש ליקוי ירח – יסבלו אלה שהלוח שלהם לפי הירח – ואלה הם היהודים. (גם המוסלמים חיים לפי לוח הירח, אבל המדרש לא עסק בהם).
מעט מעט התפתחה תורה מפורטת על השפעתם של גרמי השמים על גורלו של האדם ועל תכונותיו ואישיותו. השמים חולקו לשנים עשר "מזלות". כל מזל מבטא תכונה. רגע הולדת האדם ביחס לזריחת הכוכבים המתאימים קובעת את תכונותיו, וצרופים של מזלות קובעים את היכולת של בעלי מזלות שונים להתאים זה לזה.
אבל כל זה, הוא כמובן, הבל ורעות רוח. ירמיהו הנביא קבע עמדה ביחס לאמונות אלה: "כה אמר ה' אל דרך הגויים אל תלמדו, ומאותות השמים אל תחתו, כי יחתו הגוים מהמה". ירמיהו אינו דן באמת של אמונות אלה. הוא רק מזהיר: אל דרך הגויים את תלמדו. הגויים פוחדים מאותות אלה. אבל לא אתם.
ומדוע? כאן מודגשת גדולתו של האדם, גדולתו של היהודי: היהודי האמיתי הוא זה שנוטל את גורלו בידיו. לא הכוכבים ולא המזלות ולא ההורוסקופ קובעים את מעשיו, אלא החלטתו שלו ואמונתו שלו. וירמיהו יכול להכריז בגאווה:
(ו) מֵאֵין כָּמוךָ ה' גָּדול אַתָּה וְגָדול שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה: