תמוז תשכ"ח
בית מקרא )לד(
למלחמת אהוד' :השעירתה' ר"מעברות-הירדן*
מאת
י .ברסלבי
להארת מלחמתו של אהודבן גרא לשחרור בני-ישראלמידעגלון מלך מואב נוסף
בשנת 1962ביאורו הנרחב של יחזקאל קויפמן ז"ל לספר שופטים .1כדרכו בכל
הספר מקיף החוקר גם את פרשת אהוד מכל צדדיה ,וכל הנזקק לה מן הסתם
שחרבהעליולפנדתגם אלפירוש נכבדזה.
עם פירושו שלי
.קויפמן יש לציין את ה"אטלס כרתא לתקופת המקרא" ליוחנן
אהרוני יבדל"א ,משנת ,2 1964המסכם את השקפתו על "מלחמת אהוד" במפה
(מספר ,)74ובה קוים,כיוונים וחצים ,בלויית "כותרות" ,המסמנים" .1:אהודיורד
עם נושאי המנחה למלך מואב ביריחו"; " .2אהוד חוזר לבדו מן הגלגל ליריחו";
" .3אהוד נמלטומזעיק את ישראל לאחר שרצח את מלך מואב";" .4חסימתומעברות
הירדן".
ברם ,כדי לבחון את דעותיהם של שני החוקרים ,שפירושיהם צמחו על אדמת
ישראל בזמננו ,עלינו לשאול :א.היכן היתה "השעירה" ,אליה נמלט אהוד;
ב .מדוע תקע אהוד ,בן שבטבנימין ,בשופר,כדי להזעיק את העם נגד מואב ,בהר-
אפרים דווקא;ג.כיצד הקדימו בני-ישראל את המואבים ,שנמלטו אל ארצם בעבר-
הירדן ,להגיע אל הירדן ,ללכוד את מעברותיו ,לא לתת לאיש מהם לעברןולהכריע
במלחמתו עמהם כעשרתאלפיםלוחם.
במבוא לשופטים ,פרק ג' ,בשם "מלחמת הדירות השניה ,אהוד" ,אומר קויפמן:
"איזאנויודעים אתמקוםהשעירהולמהנמלטאהוד
שמה"ר;" ,הואנמלט'השעירתה' -
למקום לא ידוע .לנו נראה שמקום זה היה קרוב לה ומשם יכול 'היה לפעול".
"השעירה" לא נזכרה במקור אחר -מוסיף החוקר בגוף ביאורו לפסוק כו
ובכל אופן אין זו שעיר ,אלא ישוב ישראלי בערבה סמוך להר .במקום זה היה,
כנראה ,מרכז לקושרים .כאן היו לאהוד בעלי ברית .כאן היה נשק ,היו בהמות
רכב (למהר אל ההר) ,שופרות ,אנשים תוקעים בשופרות -ואולי יש לגרוס במקום
השעירתה "הנערתה" ,לנערת ,והיאעיר בערבה ,בגבול אפרים -בנימין ,סמוכה
ליריהו" (יהו
ש' ט"ז,ז; דבה"א ז' ,כח); בהסברו זה נשען קויפמן,לפי דבריו ,עלטויבלר ,שספרו "סטודיות ביבליות ,תקופת השופטים" הופיע ארבע שנים לפני
הופעתפיהושו של קויפמן לספר שופטים.8
יימוקאלקויממן,עם מבוא,ירושלים.1962 ,
1ספר שופטים ,מבוארביד
ג יוחנןאהרוני ,אטלס כרבא לתקופת המקרא,ירושלים.1964,
, Biblische Studien, Die Epoche der Richter 1958 3ןט61ח.']2
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תמוז תשכ"ח
בית מקרא )לד(
38
י .ברסלבי
טויבלר סבור -אומר קויפמן -כי "השעירה" היא איזור הנמוך ביותר של
שקע הירדן ,שהיה שומם ללא ישוב ,ונחשב משכן לשעירים" .שעירה" היא ארץ
השעירים .אהוד (שביצע לפי טויבלר את הרצה בארץ מואב) נמלט אל השעירים,
ו"בארץ השעירים" הוא'מרגיש עצמו ניצל מן הסכנה .אבל כל זה מעיר חוקרנו
אינו מתקבל על הדעת .טויבלואינו מביא דוגמה לשימוש זה של לשון נקבה -לסמן מקום משכן" .שעירה" (בצירוף "שעירת עזים") אינה אלא עה ולא משכן
שעירי עזים .מלבד זה אין המוטיב הדמונולוגי מתאים לסיגנון הריאליסטי של
הסיפור,וגם לאיתכף שהרצחבוצע בארץמואב".4
י
.אהרוני ב"אטלס כרתא לתקופת המקרא" קובע את יהשעירתה" לאורך מעלות
ההרים בין נערן ,צפונית מערבית מיריחו ,ובין אפרים .לפי מפתו בורח אהוד
מיריחולנערן שלרגלי ההרים ממש ,ומשם הוא מטפטועולה לאורך "השעירתה" (כך
נקוב השם במפה) ,והואמגיע להר אפרים מזרחית-צפוני'ת מבית-אלבקירוב .כלומר,
"השעירתה"היא חלק מהראפרים ממש.
=השעירה" אינה "שעיר" ,אומר קויפמה אלא ישוב ישראלי בערבה ,סמוך להר,
אךאין הוא מנסה לבארמניין לישוב בערבה השוממה שם כגון "שעירה" ,שלדברי
עצמו הואמזכיר את"שעיר".
,
"
ר
י
ע
ש
"
ל
ה
ד
י
ע
מ
ה
מבחינה פילולוגית קרוב
"
ה
ר
י
ע
ש
"
ן
כ
"
ר
י
ע
ש
"
כ
ו
"שעירה"
ת
ו
ר
ע
י
ב
ו
:
עלאיזור,אוסביבה,עשירים בצומח
,
במאמרי עוהיה כערער בערבה"
,
ו
"
כ
ש
ת
,
א
ר
ק
מ
ת
י
ב
'תמוז
הבאתי קטע מתוך
יומן-מסעות בארץ אדום ,בשנת ,1924שהועתק מן "הידעת את הארץ" ,כרך ו',
בשם "אל אילת ואל ים-סוף" ,ובו תיאור אותנטי על עושר הצומח והיערות
במורדות הרי אדום ,הפונים אל עבר הגשמים והרוחות הבאים מןהים ,וברמותיהם
עדהיום" :כל שרידי היערות האלה -נאמר שם -הוכיחו עד כמה ברוכה היא
ארץ אדום הנישאה …יתכןכי השם "שעיר" לאניתן לה אלא על שום יערותיה
הגדולים .כל מקום במקרא בשם "שעיר" קשור ביערות" .5כאן ניתן להוסיף,כי
השם "שעיר" ,המופיע על גבול נחלת-יהודה ,ממערב לירושלים,היה קשור אף הוא
כיערות גדולים ,שהשתרעו על מדרושת הפונים אל עבר הגשמים והרוחות הבאים
מן הים ,ככתוב
הגבול בעלה ,היא קרי,תיערים; ונסב הגבו'ל מבעלה אל הר
י
א
ת
ו
"
.
,
ו
"
ט
שעיר ועבר אל כתף הריערים ..וירדבית שמש"(יהוש' ט-י).
"השעירה" ,בה' הידיעה ,היא ,איפוא ,איזור "שעיר" ,עשיר בצומה וביערות,
ועל-כן לא ייתכן כי היתה "ישוב ישראלי בערבה השוממה ,בסמוך להר ,ומרכז
לקושרים" ,כדעת קויפמן; "השעירה" לא הותהיכולה גם'להשתרע במעלות ההרים
מן הערבה אל הרי אפרים ,כרשום בואטלס בוטא לתקופת המקרא" ,בי מורדות
אלוט הנתונים ב"צל הגשמ
י,ם והרוחות מן הים" ,כמורדות מדבר-היעהרובדהה ,אל ים-
ם
י
המלח ,הם קרחים ושוממ
ת
ו
י
א
י
ג
ה
מהם
ם
י
ד
ר
ו
י
ה
ף
א
ו
כגאיות
אל
,
ב
ג
א
ך
ר
ד
.
ח
מ
ו
צ
ב
במדבר-יהודה ,דלים יחסית
קויפמן קורא למקום זה פעם
"השעירתה" (אין אנו יודעים את מקום "השעירתה" ,כנ"ל) ,ופעם "השעירהע
י
4י
.קויפמן ,שם ,עמ' ,110הערה.27
,
א
ר
ק
מ
ת
י
.ברסלבי,והיהכערער ברהבה ,ב
,
)
ח
כ
(
,
א
"
י
,
ו
"
כ
ש
ת
5י
ה
נ
ש
ד
עמ'.64
תמוז
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )לד(
תמוז תשכ"ח
למלחמת אהוד" :שעירתה" "1מעבר1ת-הירדן"
39
("וימלט השעירתה …אל השעירה …ואולי ישיגרוס במקום "השעירתה" -
"הנערתה" ,לנערת ,והיא עיר בערבה" ,וכו') ,אך שם המקום "בגבול אפרים-
בנימין ,הסמוך ליריחו" ,ביהושע ט" 4ז ,לא היה "נערת",כי אם "נערה" ,ואילו
לפי דבה"א ז' ,כה "נערן" ,כמו בספרות התלמודית" .נערתה" בספר יהושע
("וירד הגבול עטרות-ונערתה") משמעה "אל נערה" ,כמו "הרמתה" (שמו"א ב',
ד',
כי שם
יא),
"המצפתה"רה(שאםהוזד' ,,הה)י,הו""שהעשילרכהת"נהאוהה"רהמשועניהר"ה"(עומלואס "השעג)י;רתכהן",ברכופי
י שנוקב
המקום,אליו ב
פעםקויפמןוכפישמצייןאהרוני במפתוהנ"ל.
בריחתו של אהוד צפונה-מערבה מיריחו ,דרך נערן ,אל הר-אפרים ,לא תיתכן
גם מבחינה בטחונית :המואבים ,ששלטו לפחות בבנימין ובאפרים ,ואף בחלקים
הצפוניים של יהודה ,ודאי היו נטושים בבקעת-יריחו ובהרים שמעליה; לולא כן
לא היה אהוד מזעיק את בני-ישראל למלחמה בעגלון מלך מואב בהר-אפרים,ודאי
בצפונו של הר-אפרים ,בריחוקימקום יחסי ממוצבי המואבים ,הקרובים יותר
ליריחו .אילו היה אהוד בורח מיריחו לנערן ,ומשם אל הר-אפרים ,היה נופלבידי
המואבים,מוצביהם ומשמרותיהם.
יתר עלכן כיצד ברח אהודמיריחו ,דרך נערן,והרי דרך מנוסתו היתה במפורש
על-פני הפסיי
לים (שופ' ג' ,כו) "אשר את הגלגל" (שופי ג' ,יט) ,ו"הגלגל" עצמו
היה "בקצה מזרח יריחו" (יהחם' ד' ,יט) ,היינו ,בקצה ערבות-יריחו ,הגובלות
בירדן ,הנקרא "יודן יריחו" (שם י"ג ,לב ,ועוד) ,אף-על-פי שהמרחק בינו לבין
יריחו הוא תשעה ק"מ ,המקום הקרוב ביותר להימלט אליועל-פני "הפסילים אשר
את הגלגל"" ,בקצה מזרח יריחו" ,היה ,איפוא ,הירדן וגאון-הירדן" .גאון הירדן",
כידוע ,עשיר מאוד בעצים גם כיום ,והוא מהווה לארכו מעין "ג'ונגל"" .ג'ונגל"
כגון זה ,או קטע גדול ממנו יכול היה להיקרא בתקופת המקרא =השעירה" ,בה'
הידיעה .דרך "השעירה" יכול היה אהוד לברוח על נפשו ,באין רואה ,צפונה,
להגיע אל מול הר-אפרים ,לעקוף את מוצבי המואבים בבקעת -יריחו ובהרים
ממערב לה ,להגיע אל הר-אפרים ולהזעיק שם את בני-ישראל נגדמואב .מכאן,
ממילא ,התשובה על השאלה הנ"ל" :מדוע מזעיק אהוד את
בני ישראל בהו-אפרים ,והוא עצמו משבט בנימין".
אשר ל"וילכדו את מעברות הירדן למואב ולא נתנו איש לעבור" (שופ' ג',
כח-
כט) סבור קויפמן,כי "אהוד ואנשיוירדו מהר אפרים אל הערבה והתקרבו אל מקום
המערכה"" .אהוד מסביר להם ,שהטיל מהומה במחנה האויב ושצריך לפעול מהר;
עליהם לרוון אחריו אל מקום המערכה והמעשה הראשון אשר עליהם לעשות הוא
ללכוד את מעברות-הירדן; זה ישלים את המהומה ויבטיח את הנצחון; מן הלשון
הקצרה "רדפו אחרי …וילכדו את מעבר'ות הירדן" ,יש ללמוד,כי הדברים נאמרו
אחרי הירידה מן ההר בשדה הקרב עצמו" .על "ויכו את מואב בעת ההיא כעשרת
אלפים איש ,ולא נמלט איש -אומר קויפמן -כי המספר השמיט פרטים"" .יש
לשער שאחרי גדוד-המחץ של אהוד זרמו עוד לוחמים מן ההר אל מקום המערכה.
המואבים לאהספיקו להתאושש ולהתארגן"וכו'.
ברם ,כאןיש 'לשאול בפשטות את השאלה :אם אהוד כבר הטיל מהומה במהנה
רבבות המואבים בבקעת-יריחועל-ידי רצה עגלון ,כיצד לא מיהרו המואבים לבקש
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תמוז תשכ"ח
בית מקרא )לד(
40
י .ברסלבי
מפלט בארצם שבעבר הירדן והרי עד שהגיע אהוד להר-אפרים ,עד שהזעיק את
בגי-ישראל ,עד שארגן את צבאו ,ועד שירד עמו אל שדה-המערכה עבר זמן
ממושך למדי ,והרי למראה צבאו של אהוד היורד מן ההר בלבד צריכים היו
המואבים להחיש את מנוסתם ,לפני השתערות גני-ישראל ,אם ,אמנם ,היו
המומים ,כדעתקויפמן .כיצד ,איפוא ,הקדימובני-ישראללהגיע אל מעברות-הירדן,
ללכדם ,לחסום את דרך המנוסה בפני עשרת'אלפים לוחמים ולהשמידם עד אחד.
י
.אהרוני במפתו מצייר ,את דרך ירידתם של אהוד ובני-ישראל מהר-אפרים
.
ו
ח
י
ר
י
(מסביבת המצפה ומכמש בקירוב) ישר אל
הם רודפים את המואביםבכיוון
אל הירדן .לפי החיצים במפה נפוצים המואבים משני צדי הדרך יריחו-ירדן,
וכיוון שישראל לכדו את מעברות-הירדן מראים החיצים במפה על מנוסת המואבים
ממערב לירדן ,ובמקביל לו ,דרומה וצפונה ,כלומר ,גם הוא סבור ,כי אהוד
ובני-ישראל ,תוך כדי רדיפתם .את המואבים ,הקדימו אותם אצל מעברות-הירדן,
ועל-כןהספיקו ללכוד אותם ולחסוםבפניהנרדפים את דרךמנוסתם.
למעשהאין בכל פרשת אהוד רמז כלשהו על שדה-מערכהבין בני-ישראלובין
המואבים לפני לכידת מעברות-הירדן על-ידי אהוד ואנשיו ,ועלינו להעיר :כשם
שיש להימנע מהשמטות ,בתירוץ מקובל על החוקרים ,שבטכסט המקראי הלה
"תוספת מאוחרת של העורך" ,כן יש להימנע ,ככל-האפשר ,מהשערות על פרטים,
שלכתחילה היו בטכסט ,והם חסרים ,משום "שהמספר השמיטם" .הנה ,סבורים
החוקרים -אומר קויפמן -כי הקטע בשופטים ,פרק ג' ,המדבר על שיתוףבני
עמון ועמלק במלחמת מואב בישראל ובכיבוש עיר-התמרים ,היא יריחו ,הוא
"תוספת מאוחרת של עורך ספר שופטים" .הוא עצמו שולל דעהזו ,לאמור; "אמנם,
עמון ועמלק אינם נזכרים יותר בסיפור ,אך הואיל והללוהיו רק צבא-עור למואב,
על-כן לא מצא המספר לנחוץ להזכירם עוד .זה גם מתאים לסיגנון האליפטי של
הסיפור במקרא"; אך עם זאת אינו נמנע מלהביע השערה,כי על "ויכו את מואב
טאיש" "-השמיט המספר פרטים",
בעתההיא כעשרתאלפיםאיש …ולאנמי
אהוד אינו אומר לאנשיו "רדפו אחרי המואבים",כי אם "רדפו אחרי" ,וטעמו
ונימוקו עמו ,כי אילו היו בני-ישראל יורדים מהר-אפרים אל שדה-המערכה
בסביבתיריחו ופותחים אחר-כך בהדיפהאחרי המואביםהיו הללו מקדימיםלהגיע
י
'
אל הירדן ומנסים לעבור אל ארץ מואב .גם מן הלשון "רדפו אחרי" מסתבר שאהוד
בחר בדרך שהמואבים לא ירגישו ברדתו עם בני-ישראל מן ההר ,והוא יוכל
להפתיעם בלכידת מעברות-הירדן ,בטרם הספיקו הםלעברן .ואכן ,לכידת מעברות-
הירדן במפתיע היתה אפשרית רק אם בחר אהוד לרדת מהר-אפרים תהילה אל
גאון-הירדן ,בדרך בה עלה ממנו בברחו לאחר רצח עגלון .בהגיעם אל גאון-
הירדן יכולים היו ,הוא ובני-ישראל ,להתקדם ,בהסוואת "השעירה" ,דרומה ,להגיע
אל מעברות-הירדן מול בקעת-יריחו ,מבלי שהמואבים ירגישו בהם ,ללכוד
אותן ולחסום בפני עשרת אלפי הלוחמים של צבא מואב את דרך המנוסה לארצם.
קויפמן מבאר "וילכדו את מעברות הירדן למואב" ,כאילו הכוונה היתה "בפני
מואב" ,היינו" ,נגד המואבים" ,והוא מביא לשם חיזוק דבריו את תרגום יונתן
בן-עוזיאל ,הגורס תחת "למואב" " -על מואב" ,אך הכוונה ב"מעברות הירדן
למואב" היא ,וודאי ,ל"מעברות הירדן של מואב" ,או ל"מעברות-הירדן לבוא בהן
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תמוז תשכ"ח
בית מקרא )לד(
41
למלחמת אהוד" :שעירתה" ו"מעב,רות-הירדן"
אל ארץ מואב" ,כשם ש"מעברות הירדן לאפרים" (שופי י"ב ,ה) ,הן מעברות של
אפרים ,או מעברות לבוא לאפרים ,ו"המעברות לארנון"(ישעי' ט"ז ,רב) ,המעברות
עלגבי נהל-ארנון.
,
ן
ה
'
,
ן
מ
צ
ע
ל
,
ע
ו
ד
י
כ
מקומות-מעבר בתוךמי הירדן עצמם.
מעברות-הירדן ,כשהן
בקיץ ,בהיות מי הירדן רדודים ,או לא-עמוקים ,מגיע מספר המעברותבין גשר-
אלנבי ובין בקעת בית-שאן ל 70-מעברה .מהן מעברות אחדות בקטע אחד ,על-כן
מדבר המקראעל "מעברות" בלשוןרבים .גשריםעלהירדן לאהיו בתקופת המקרא,
ואף לא בכל ימי בית שני .זאת אנו למדים מיוסף בן מתתיהו פלויוס ,המעיר
בדבריו על נס כריתתהירדןבימי יהושע,כי "צבא ישראלהיה מפחדמפני המעבר,
י לא נגשר מעולם(!),
משום שזרם הנהרהיה גדולואי אפשרהיה לעברו בגשרים,כ
ואילו רצו להקים עליו גשר לא היה האויב ,כפי שהניחו ,נותן להם את השהות
לכך ,וגם סירות-מעבר לאהיו להם" (קדמי היה'ח.א.ג ;).ואבן ,המקרא חסר את
המלה "גשר" בכלל .מדברי יוסיפוס אף משתמע ,כי גם כימי בית שני לא היו
גשרים על הירדן .ראיה בעקיפין לכך נביא בזה מיונתן ושמעון החשמונאים,
בשובם ממעשה הנקמה שלהם בבני-מידבא'על רצח אחיהם יהוחנן בדרכו אל
הנבטים ,להפקיד בידיהם את רכושם ,הם נתקפים על-ידי בקכידס וצבאו הרב
על שפת הירדן 'המזרחית ביום שבת ,מתוך הנחה כי היהודים לא יעברו את
הירדן באותו יום ,המקודש עליהם= :אז אמר יוגען לאנשים אשר אתו :עתה נקום
ונלחם על נפשותינו,כי לא כתמול שלשום היום הזה.כי הנה המלחמה מ,לפנינו
ומאחרינו,ומי הירדן מזה וביצותויער מזה ,ומקום 'לנטותאין …ויונתן והאנשים
אשר אתו קפצו אל הירדן וישחו אל העבר השני והאויבים לא עברו אחריהם את
הירדן" (חשמונאים א ,ט ,מ"ג–מ"ח) .0לגשרים אין בכל המערכה הזאת כל זכר.
בסוףימי בית שני מתכנסיםיהודי עבר-הירדן שמרדו באספסינוס בערבות מואב.
אספסינוס שולח את פלצידוס בראש צבא של חמש מאות רוכבים ושלושת אלפים
רגלים לרדוף אחרי המורדים" …הם הקיפו את היהודים וירו בהם ,הרוכבים
סגרו עליהם את הדרך והרוכבים נלחמו בהם מקרוב והכו בהם.והיהודים חרפו א'ת
נפשם במלחמה ונפלו חללים ושבר לאהיה לגבורתם …רבים ברחו בדרךיריחו,
כי רק בעיר הזאת אמרו למצוא רווח והצלה ,בבטחם במשגב חומותיה ובהמון
יושביה .ופלצידוס רדף אחרי הפליטים עד היודן והמית את הטפלים בידו כפעם
בפעם ,ולאחרונה לחץ את כל ההמון אל שפת הנהר ,ושם נעצרוהיהודים ולאיכלו
לעבור ,כי גאו מי הנהר (הירדן) מפני הגשמים …,ו'ההמון אשר נלחץ בחזקה
היד אל הירדן היה לאין-מספר …ומעבר-הירדן נסגר מכובד הפגרים ,ואף ים-
המלח מלא גויות אדם ,אשר סחפו אליומי הנהר בהמון" (מלח' היה' ד.ז .ד-ו).
גם בפרשהזואיןזכרלגשרים ,אף משתמעבודאותכי לאהיו.
בתקופת המקרא ,וכן ודאי בתקופת בית שני ,עברו את הירדן בעזרת סירות ,או
"עברה"; כאשר חזר דוד מגלותו בעבר-הירדן "עברה העברה 'לעביר (להעביר)
את בית המלך" (שמו"ב י"ס ,ט); "עברות" כאלה מצוירות במפת-מידבא מן המאה
מתורגם ומפורש על-ידי א.ש.הרטום ,תל-אביב ;1967 ,והורווה
י"
אב6רהםראכההנא,חשהמסופנראייםםהח4
צוניים ,כרךשני ,ספר
מקביםא ,תל-אביב ,תרצ"4
ראשוני
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )לד(
42
י .ברסלבי
תמוז תשכ"ח
.בתלמוד ,אמנם ,נזכר גשר על הירדן ,אך גם "עריבת הירדן";
הששית למנינםי
שהיתה ,כנראה" ,עברה" (מעין רפסודה) להעביר פירות ואנשים מגדה לגדה.8
סירות ועברות ,או "עריבות" ,בירדן היו עוד בסוף המאה הי=ט ובתחילת המאה
הנוכחית .אף הקיבוץ נאות-מרדכי השתמשבימיו הראשונים ב"עברה",כדי לעבור
אתהירדן בעמק-החולה,לפניהיבנותעליוהגשר.
מנוסת המואבים באלפיהם דרך מעברות-הירדן היתה קשה ביותר .גם אם היו
שם אילו "עברות" להעביר בהן אנשים מגדה לגדה ספק אם יכלו להציל רבים,
לליחת הירדןעל-ידי שחיה בעונת החורף ,עת הירדן עולה על כל גדותיו ,ומימיו
סוחפים ,ודאי שלא היתה אפשרית; ואם ראו אהוד ובני-ישראל ללבוד את מעברות
הירדן ,כדי לחסום בפני המואבים את הדרך למנוסתם אל עבר-הירדן ,הרי היה
זה ודאי בימות הקיץ המאוחרים ,9עת רדודיםמי הירדן ובלתי-עמוקים ,והמואבים
היויכולים להתפזר לאורך הנהר ולבקש מקומות חציה ברגל או בשחיה .דומהכי
רק מתוך הנחהזו תס'תברלנולכידתמעברות-הירדןעל-ידיבני-ישראל.
ז יאה מ.אני-ענה ,מפת מיובא ,תרגום ופירוש ,ארץ-ישראל ,מחקרים בידיעת
ועתיקותיה,ירושלים ,תשי"ג,לוח מדףא' ,ועמ' .139
.שבת ,פ"ד,ה"ב.
8ראהיר
9
הארץ
על ימות הקיץ מרמז" :והוא (עגלון) יושב כעלית המקרה אשר לו לבדו" (שופ' ג' ,כ).
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il