גישה חדשה אל קהלת ג (pdf)

יוני 4, 2012 · מאת יהודה ת. רדאי · מאמרים לפי סדר הפרקים

‫תמוז תשכ"ט‬

‫בית מקרא )לח(‬

‫גישה חדשה אל קהלתג'‬
‫מאת‬

‫יהודה ת' רדאי‬
‫‪ .1‬בעמודים הבאים אנסה לפתור קושי מקשיי מגילת קהלת‪ .‬אניח מראש‪,‬‬
‫שידועים לקורא גם הקשיים‪ ,‬גם התירוצים שהוצעו ולכן לא אכביד במובאות מן‬
‫הספרות המקצועית‪ .‬אולם כבר עתה אכריז בפה מלא‪ ,‬שאין הדברים הבאים אלא‬
‫משום הרחבה לדברי הרב 'ר' גורדיס במהדורה האחרונה של פירושו" אחת‬
‫מתרומותיו המקוריות הרבות היא‪ ,‬שלא גרס כחדשים "גלוסותק של מהדירים‬
‫"חרדים" בבל אותם מקומות‪ ,‬שקהלת סותר את עצמו‪ ,‬אלא פתר אותם כמובאות‬
‫מספרות החכמה הקונוונציונאלית או כ"משלים קדמומים"‪ ,‬שקהלת מצטט אותם‬
‫ומתווכת עמהם‪.2‬‬
‫אטען‪ ,‬שכל פרק ג' יחידה אחת היא ושלא יחולק' בניגוד לרוב‬
‫‪.2‬‬
‫רדיס‪ ,‬לשני קטעים פם' )‪–4‬סו‪ ,‬טז‪–‬כב‪ .‬מלבד נימוקים אחרים‬
‫קודם‪~-‬‬
‫ובניגוד לג‪1‬‬
‫יעיד 'הפסוקיז"כי עת לכל חפץועל כל מעשה שם"‪ ,‬שהנהו חזרהמילולית כמעט‬
‫על פסוק א ""לכלזמן ועת לכל חפץ"ועל פסוקיא "את הכל עשהיפהבעתו"‪.‬‬
‫שנית אטען‪ ,‬שמלבד חציטאטות‪ ,‬שהכיר גם גורדים בפסייזו‪-‬יה ואף בפס' א‬
‫)"‪ accepted datum of experience‬ת‪ ,)"%‬אנוסים אנו להניח כהשקפה דתית‬
‫הנוגדת אתדעתו של קהלתגם "אתהכלעשהיפהבעתו"(פמ'יא)‪.‬‬
‫‪ 3‬המרבאותבירברת והסתירותשבין פסוק לפסוק מעלות על הדעת לקרוא את‬
‫כל פרק ג' כוויכוח בין קהלת ובר‪-‬פלוגתא‪ ,‬מעין "חכם" בן אסכולת המוסכמות‬
‫המקובלות‪ .‬תפיסה זאת טעונה הוכחה‪ ,‬שיש במקרא דו‪-‬שיח ללא מלות‪-‬פתיחה‬
‫"ויאמר"וכיו"ב‪ ,‬ואמנםאיןדו‪-‬שיחים כאלהנדירים כללוכלל‪.‬בישעיהו נ"ב‪,‬יגעד‬
‫‪'s~a‬יבמתחלפים בלאמלות‪-‬פתיחהדברי ה'ודברימלכיהאומות‪,‬בירמיהוי"מ‪–1 ,‬ו‬
‫מתחלפים כך דברי הנביא ודברי ה'‪ ,‬בירמיהו כוו‪ ,‬יח‪–‬כ דברי הספגניה‬
‫והקטיגוריה‪ ,‬במיכה ו'‪ ,‬ג‪-‬הדברי ה'‪,‬דב'רי העםודברי ה'‪ ,‬בחבקוק א'‪ ,‬ב‪-‬יזדברי‬
‫הנביא ודברי ה'‪ ,‬ועוד‪ .‬כמובן‪ ,‬מצינו דבר ותשובתובלי מלת‪-‬הכרעביניהם בשיר‪-‬‬
‫השיהם לרוב ‪1‬ט‪1‬ר‪-‬סיני הציע שגם מזער יט וערה תשולמי הטת‬
‫ק‬
‫י‬
‫עתה יש עוד להביא ראיה‪ ,‬שזזתכן במקרא חילוף דברי המדברים לא בע‬
‫פסוק לפסוק‪ ,‬אלא גם בתוך הפסוק עצמו‪ ,‬אפילו ידבר המדבר רק מלה אחת‪.‬‬
‫והנה בישעיוו כ"ז‪ ,‬ד פותח הכרם ומסיים האויב‪ ,‬בשופטים כ"א‪ ,‬ח פותח השטפל‬
‫ומסייםהמשיב‪ ,‬ובשמואלא' ט'‪,‬יב‪-‬יגעונות חמשבנות‪-‬העיר חמש תשובותסותרות‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬

‫‪, 1968‬ואץ‪%. Gordis, ILoheleth, the Man and his World 8, Schocken, New-‬‬
‫ראה גם ‪ Biblical, Rabbinic and‬הו ‪ literary usage‬ש ‪1). Gordis, "Quotations as‬‬
‫(‪.Oriental Literature", HUCA, VOI. 22 )1949‬‬
‫‪67‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )לח(‬

‫תמוז תשכ"ט‬

‫‪68‬‬
‫יהודה ת' רדאי‬
‫זו את זו לשאלה קטנה אחת‪ .‬שיסוע דברים על‪-‬ידי קריאות‪-‬ביניים קצרות‬
‫("והנביאים?!") נמצאבזכריה א'‪,‬הובדומהבמיכהב'‪,‬ו‪.‬‬
‫ואם בסיפור הפורמאלי בנביאים ראשונים ובריתוריקה של נביאים אחרונים‬
‫מותר כך‪ ,‬בקהלת הבלחי‪-‬פורמאלי לא כל שכן? ויכוח דרמאט‬
‫י‪,,‬בעמיני דת ‪-‬‬
‫ע‬
‫י‬
‫ח‬
‫ו‬
‫כ‬
‫י‬
‫ו‬
‫דיספוטאציה בלע"ז לא רק שלא יפתיע בקהלת‪ ,‬אלא יפת אילו‬
‫זה‬
‫סאלי ‪1‬ה‪.‬‬‫חסר בספרון קונרטאבר‬
‫‪ .4‬בקשיים רבים נתקשו מפרשים בפרק ג' ‪,‬וכאמוראין כאן המקום להזכירם‬
‫כולם על הצעות פתרוניהם‪ ,‬ויעוין בספרים‪ .‬להלן ארשום 'רק אלה הנמצאים‬
‫מיושבים‪ ,‬אם נפתור פרקזהעל דו‪-‬שיח‪,‬‬
‫פס' א‪ :‬מאמר פוזוטיביסטי‪ ,‬שאינו מתיישב עם עמדתו הנגאטיבית של קהלת‪.‬‬
‫פמ' ב‪-‬ח‪:‬הממינות המוסקות מן המאמר הנ"ל חורגות בהרבה מך התועלתיות‬
‫המעשית של האמרההקודמת‪.‬‬
‫פס'יא‪ :‬ראש הפסוק מחטב "את הכל" וסופו מסייג את הנאמר' מסתייג ממנו‬

‫פס'י‬
‫ז‪:‬‬

‫ושולל אותו‪,‬‬
‫כיוון שהנחמה‪ ,‬שיש בית‪-‬דין של מעלה‪ ,‬סותרת את השקפת קהלת‪,‬‬

‫מוחקים אותה ההדשים כ"גלוסומ" ועוד‪ :‬המלה שם יוצאת דופן הן‬
‫מבחינת התחביר‪ ,‬הן מבהינת משקל התקבולת‪ .‬מציעים לנקדה בש'‬
‫שמאלית או לפרשה מלשון שמאי‪ ,‬שומה‪ ,‬אך לא הועילו כלום‪.‬‬
‫פס' כא‪ :‬את המבנה המודוי מתקנים "לא ברם האלהיסע או "לבר מהאלהים"‪.‬‬
‫פס'יט ? יש גורסים ‪1‬לרא‪ 1‬ת בל' פתוחה (הפעיל)‪ .‬השאר עישה ונמאק‬
‫כדיטוגראפיהאוכשיבוש‪,‬שאיןלו תקנהלעולם‪.‬‬
‫פס' יחב‪ :‬הכול שפיר ו"טיפוסי לקהלת"‪ ,‬חוץ מהניקוד הסוטה של מקרה‬
‫(פעמיים) בסגול תחתציריכדיןהנסמך‪.‬‬
‫פס' יחא‪ :‬המלים ה‪,‬עלה‪ ,‬הירדת מנוקדות בה' הידיעה‪ ,‬בעוד שההקשר‬
‫והתחביר תובעים את ה' השאלה‪ .‬רבים רואים כאן מאמץ של קורא‬
‫"אורתודוכסי" להמתיק אתדברי קהלתהמרים‪.‬‬
‫‪ .5‬מפליא אולי‪ ,‬ונמצאתי קושי רב באותו פסוק‪ ,‬דווקא המשביע את רצון‬
‫הפרשנים‪ ,‬הלא היא פס' יח‪ .‬הללו אומרים‪ ,‬שפשוטו כמשמעו‪ ,‬כלומר‪ ,‬שבחלקו‬
‫הראשון הוא משווה (ש' פתוחה) את חייהם (ננ קורותיהם) של האדם והבהמה‪,‬כי‬
‫שניהם אך גורל שרירותי (בב מקרדם הם‪ ,‬ושבחלקו האהרון משמיע קהלת את‬
‫האמת הבנאלית למראי‪ ,‬ששניהם ימותו בסופם‪ .‬אולם מן הנמנע לפרש כך "בי‬
‫מקרה בני‪-‬האדם ומקרה הבהמה"‪ .‬שוויון מוחלט יובע לפי משפט הלשון העברית‬
‫לעולם בהישבות השירושת ב' לפני שני ה‪ comparanda'-‬או‪ ,‬לצורך נהץ‪ ,‬בבוא‬
‫כן תחתכ'השוויון'השנייה‪.‬לפיכךיאמר הכתוב‪:‬‬
‫;‬
‫כסוס בפרד (תהי ל"ב‪ ,‬ט); ‪ -‬כמוך כפרעה (בראי‬
‫מ"ד' יח) ‪-‬‬
‫כמוך כמוהם (שופ‪ /‬ח'‪ ,‬יה); ‪ -‬כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי‬
‫כסוסיך (מל"א כ"ב‪ ,‬ד ועוד); כעם ככהן כעבד כאדוניו כשפחה‬
‫כגברתהכקונה כמוכר כמלוהכלוה כנשה כאשר נשאבו(ית‬
‫' כ"ד‪,‬ב)‪1‬‬
‫כארכןבןרהבן(יח' מ"ב‪,‬יוק;ועוד‪.‬‬‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )לח(‬

‫גישה‬

‫תמוז תשכ"ט‬

‫ש‬

‫חדשה‪.‬אל‪-‬קהלת ג'‬

‫כךגם בעבתת‬
‫המקהם לק ~רש"י ברא'ל"ד'א‪ .‬כמתא‪,‬ודעגם קהלת‬
‫י‬
‫ח‬
‫א‬
‫ל‬
‫ש‬
‫‪,‬‬
‫)‬
‫ב‬
‫‪,‬‬
‫'‬
‫ט‬
‫(‬
‫עברית טובה ועל‪-‬כן ינתוב אףי הוא "כטובכחוטאיי‬
‫"כקול הסיר וכו' כן‬
‫ולחוק הכסיל וגו'"(ז'‪ )1 ,‬ובפרט כמו פסוקנו "כמות זהכן מות‪.‬זה"‪ .‬זכרת? ולא‬
‫מצאתי במקרא מבנה לשוויון מוחלט כגון "מקרה בני‪-‬האדם ומקרה הבהמה ומקהה‬
‫אחד להסע הצורם את האוזן העברית בזרותו ‪-‬ל"אם אמנם עלשוויון מוחלט הוא‬
‫י ס ‪%‬ם רובקודמינו ‪"160 fate of rnen and‬‬
‫מורה! לכן לא נאה תרגם גווד‬
‫‪,‬‬
‫ג‬
‫ק‬
‫ד‬
‫צ‬
‫"‪ ~the fate ofbeasts 25110 same‬אלא‬
‫המדרש בקהלתיבתי כד ואיע‬
‫אפולוגטי באמרו "ורבי יצחק אמר‪..‬‬
‫‪ .‬לא כשם שמקרה אדם כך מקרה'הבהמה'‪.‬‬
‫מאידך‪" ,‬ומקרה אחד להם" מה יהיהלעליו? אלאמי שאמר רישא לא אמר סיפא‬
‫ומי שאמר סיפא ‪,‬לא אמר רישא‪ ,‬והרי לך דודשיח‪ .‬אין ספק‪- ,‬עקד‪,‬לת הוא שאמר‬
‫"ומקרה אחד להם"‪ ,‬כי‪,‬אמר כך‪,‬פעמיים במקומותאחרים (ט'‪ ,‬ב‪.,‬ג)י מכאן( שרישא‬
‫דקרא נאמר (מפי‪ ..‬בר‪-‬פלוגתא שלו; הזרה על שם לצורה פילוג‪,‬‬
‫בדרך‬
‫י‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫י‬
‫ה‬
‫דיסטריבוטיב‪4‬ת‪ ,‬אינהי‬
‫ק מותרת‪ ,‬אלא דרושה בלשון העברית‪ ,‬למשל ‪ -‬אחד‬
‫"איש אחד איש אחד" (במד'_י"ג‪ ,‬ב) ובפרט גם‪ ,‬מפני ‪wawn‬‬
‫מני רבים ‪-‬‬
‫‪" separativum‬זאת אומרתבני וגף וזאת אומרת לאכי בנך וגו' ל (מלגא ג'‪,‬כג)‪.‬‬
‫עכשיו יסתבר גם הניקוד המוזר של מ קרה בסגול; "מקרהבני האדם ומקרה‬
‫ה‪6‬ה‪6‬ה" אינם שתי סמיכויות‪ ,‬אלא פעמיים‪,-‬נוורא ונשואן לשווא טורח 'אפוא‬
‫גורדים להביא שלוש דוגמות לניקוד חריג של שם‪-‬עצם משורשי ל"ה בנסמך‬
‫בסגול‪ .‬אגב‪ ,‬דוגמותיואינן דוגמות‪ :‬בקהלת ב'‪',‬ז מנקדים כתבי‪4‬ידאאדיםבצירי‪,‬‬
‫בירמיהו י‪-‬ז‪ ,‬יהייתכן מ ש נה כנפרד בשימוש אדוורביאלי וגמנם‪,‬אין אחריה‬
‫מקף‪ ,‬ובבראשית מ"ג‪ ,‬סו השפיעו כנראה שיקוליםאיופיניץם‪,‬כי ‪4‬םכ‪–‬של כסף‬
‫דגושה‪.‬שם ~‪Ws‬קל שלאכדין‪.‬‬
‫כאשר אמרתי לעיל‪ ,‬שפרק ג' זה דו‪-‬שיח הוא‪ ,‬כמובן דורשיה פניקי‪.‬אף הוא‬
‫במשמע‪ .‬כלומר‪,‬אין הכרח להניה שתי דמויות מדברות ממש‪,‬בי בתור הוא‪,‬שיוכל‬
‫דו‪-‬שיח להתנהל כלק אדם ב‪-‬נולבין עצמוי אדרבה‪,‬הביטויים "אמרתיאני בלבי"‪,‬‬
‫מוסי‬
‫"האיתי"‬
‫םבכץווןזו‪4‬דרמטיזציהמעין זאת תחבולה ספרותיתנפוצה‬
‫היא ודיינויהזכיר את הדיאלוגים של אפלטון‪ ,‬את הכתרי ובספרות הגרמנית‬
‫"!‪6!410‬אי)‬
‫ההדשה ו"‬
‫את‬
‫יו‬
‫תו‬
‫ידעה‬
‫יכוחים העקבים בין ה"אופטימיסט" הנבון והד‬‫הסיקאסטי ב‪6! Mirischheit-‬ם ‪6 'Letzte Taie‬את‪ .‬קארל‪~-‬ראו‪.6-‬‬
‫‪ .6‬לאור כל אלה ארשום להלן את פרק ג כלשונו‪ ,‬אך מפורס לשתי ‪dramath-‬‬
‫‪ ,personae‬ובצדו פראפראזה בלשוןימינו‬
‫החכם‪:‬‬
‫זמן ועת לכל חפץ תחת ראה‪ ,‬ידידי‪ ,‬מה נאה ?ולם זוב שהכול‬
‫ייעורהבו דברבמועדר‬
‫הש‪46‬ם‪.‬‬
‫דבי‬
‫קהלת‪ ,‬עת ללדתועתלמותעת לטעת נאה אמרת? אתמהה! הרי כל מעשים‬
‫וגו‪ /‬מה יתרון העושה באשר מבטלים זה את זה! מה בצעבעשייה‪ ,‬אם‬
‫'הוא עמל‪ .‬ראיתי את העמין סכומם‪-‬הוא אפס? מבשרי חזיתי‪ ,‬שהן‬
‫אשר נתן אלהים לבני האדם המעשה ההב‪ ,‬הן המסקנה הזאת עינויים‬
‫לענותבו‪.‬‬
‫הם‪,‬השהטיל אלהים על‪ .‬האדם להתענות‬
‫ולהתלבט בהם‪.‬‬

‫יא‬

‫יכל‬

‫י‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז תשכ"ט‬

‫בית מקרא )לח(‬

‫‪70‬‬
‫יהודה ת' רדאי‬
‫י אתהכל עשהיפהבעתו‪.‬‬
‫ואני בשלי‪ :‬הכול מסודה ומתוקןעל‪-‬ויו‬
‫החכם‬

‫בני טוב‪..‬‬

‫םנונן כלבם מבלי שווע אפוא נטעאלהים בלבנו את תחושת‬
‫קהלת‪:‬גם אתהי‬
‫אשר לא ימצא האדם את הבעלםשבעולםואת הסקרנותלדעתלהבין‬
‫המעשה אשר עשה האלהים את מעשהו‪ ,‬בעוד שלאנוכל לנעתכי אם‬
‫מראש ועדסוף‪.‬‬
‫אפס קצהו של המעשה‪ ,‬אשר הוא עהחה?‬
‫ידעתיכיאין טוב בםכי אם מכאן אני למד‪ ,‬שאין טובה בהם‪,‬בחיים‬
‫לשמוח רלעשות טוב בחייה אלה‪ ,‬אלא להשתדל להיות מאושר כבל‬
‫שאפשר' כלעוד אדםחי על האדמההזאת‪.‬‬
‫החכם‬
‫י וגם כל האדם שיאכל ושתה נכון‪ ,‬אך כלום לא תודה גם אתוס שאף‬
‫וראה טוב בכל עמלו מתת עצתך ואת לפיטמת בחינת ‪carpe diem‬‬
‫אלהיםהיא‪.‬ידעתיכי כל אשר עשויה להתקיים רק‪ ,‬אם אלהים נתן בך‬
‫יעשההאלהיםהואיהיהלעולם אתהיכולתלהיהנות‪ 1‬אמנםעליי להודות‪,‬‬
‫עליו אין להוסיף וממנו אין שחוקים נצחיים שליטים‪ ,‬שאין בידינו‬
‫לגרעו‬
‫לשנותם לעולמים‪…‬‬
‫קהלת‪ :‬רהאלהים ‪nms‬שיראו מלפניה ‪.‬‬
‫‪..‬כן‪ ,‬ואחד מהם הוא‪ ,‬שיחיה האדם לא‬
‫באהבת הבורא‪ ,‬אלא ביראת‪-‬תמיד מפניה‬
‫החכם‪ :‬מהשהיהכברהואואשרלהיות הדברים יגעים‪ ,‬אבל‪ ,‬כאמור‪,‬אין לשעת‬
‫*‬

‫כברהיה‪.‬‬

‫אותם‪,‬כיכךהיומאז‪…‬‬

‫קהלת‪ :‬והאלהים יבקש את הנרדף‪ .‬פיךענהבך איןטעםגםבמעשיהאלהים‪,‬‬
‫ועודראיתי תחת השמש מקום שכן אף הואאךחוזרעלעצמו‪ .‬אגב‪,‬כיצד‬
‫ממשפט שמה הרשע ומקום תסעף שהבול נאה עש‪ 21‬בשעה ש‪-‬‬
‫‪?Summum lus sumrna iniuria‬‬
‫הצדק שמההרוצע‪.‬‬
‫ק‬
‫ד‬
‫צ‬
‫ן‬
‫י‬
‫א‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ו‬
‫ק‬
‫ל‬
‫למשפט‬
‫ם‬
‫ד‬
‫א‬
‫ל‬
‫ו‬
‫כ‬
‫י‬
‫עלי‬
‫אדמות‪ ,‬אלא נהפוך ההן‪ :‬מרבה במנפט‪,‬‬
‫מרבהעוול‪.‬‬
‫החכם‪ :‬אמרתי אם בלבי את הצדיק "תכן‪ ,‬אבל יש לנו נחמה‪ :‬יש בית‪-‬דין‪-‬‬
‫ואת הרשע ישפט האלהיםכי של‪-‬מעלה נבו יאוזן העוול‪ .‬הוא שאמרתי‬
‫עת לכל חפץ ועל כל מעשה לך‪ :‬גםאיזון זהיבואאי‪-‬פעם‪…‬‬
‫קהלת שם‪.‬‬
‫‪..‬‬
‫‪.‬אבלבאיחור ‪-‬אחרי העול!‬
‫החכם‪ :‬אמרתיאניעל דברתבני האדם דעתי טהרת‪ :‬דווקא בשאיפה זאת לצדק‬
‫לברם האלהים‪.‬‬
‫המענהכל‪-‬כך אתהנפשהבדילמאלהים את‬
‫‪,‬‬
‫ת‬
‫ו‬
‫י‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ה‬
‫כדישיחושו‪…‬‬
‫בני האדם משאר‬
‫קהלת‪ ,‬ולראות שהמה בהמה המה ובדי שיראו שהם שווים לבהמה כאשר‬
‫להם‪.‬‬
‫לטבעםובעיני עצמם‪.‬‬
‫החבם בי מקרה בני האדם ומקרה טעות! מקרה נפרד הוא האדם ומקרה‬
‫הבהמה‪.‬‬
‫נפרדהיאהבהמה‪…‬‬

‫י‬

‫י‬

‫י‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )לח(‬

‫גישה‬

‫תמוז תשכ"ט‬
‫הדשה אל קהלת ג'‬

‫ת‬

‫קהלת ומקרה אחד להם‪ ,‬כסות זה ‪.‬אך מקראה אהד יקרה את‬
‫דםכבעל‪-‬חייםימ'ות‪.‬‬‫א‬
‫בן מותזה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ת‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ל‬
‫כישניהם‬
‫מובןמאליו‪,‬שסוףשניהם‬
‫החכם ורוח אהדלכל‪.‬‬
‫שמהם‪:‬‬

‫נפש חיה ככתוב בפרשת גן‪-‬עדן‪ .‬הרי‬
‫באמרי‪ ,‬שמקרה נפרד לשניהם‪ ,‬לא‬
‫התכוונתי לומר‪17 ,‬האדם יחלהלעך‪.‬‬
‫קהלת‪ :‬ומותר אדם מן הבהמה אין בכל זאת אין יתרון לאדם על הבהמה‬
‫כי הכל ‪,‬הב‪ 5‬הכל הולך אל ולפיכך כל שכמפותיו הבל הןי קץ אחד‬
‫מקום אחד הכל ה"ה מן העפר להם‪6 ,‬מש בפי שכתוב באותה פרשה‬
‫"עפראתהחשלעפרתשובי‪.‬‬
‫והכל שבאלהעפר‪.‬‬
‫ק‬
‫ר‬
‫‪ %‬הגוף‬
‫החכם‪,‬מי"ודע רותבני האדם העלה ממין לך ודאות זאת‪ 1‬ועודי‬
‫היא למעלה ורוח הבהמה דיברתיי כלום תכחיש‪ ,‬שיש באדם שאר‪-‬‬
‫רוח ויכולת להתעלות על עצמו‪ ,‬מהשאין‬
‫הירדת היא למטה לארץ‪.‬‬
‫כך בבהמה?‬
‫קהלת ראיתיכיאיןטובוכמברישמח לשווא כל וכשרוטרים‪1‬ניסיוני המר לימד‬
‫האדם במעשיוכי שוא חלקו אותי‪ ,‬שרק אחמר אישי הבמי על היש‬
‫כי ‪6‬י יביאנו לראות במה המציאותי היא המטרה הנבונה היחידה‬
‫לאדם‪,‬כי ממילא לעולם לא יביא עצמו‬
‫שיהיה אחריו?‬
‫לדעת מה מעבר לשעתמיתתו‪.‬‬
‫אכן' דברי קהלת "סותרים זה את זה" מלבת יג)‪ ,‬אך לא קהלת האיש סותר‬
‫את עצתו‬

‫י‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)