שראיתי רק את דברי החיד"א בספרו דברי אחדי ש ,ונתקשיתי בדבריו ע"פ מה דאיתא בזוה"ק ]תולדות קלז ע"א[
ובלקוטי הש"ס להאר"י ]מס' ב"ק ח ע"ב מדפי הספר[ ובמעבר יבוק ]שפת אמת פ"ו[ ובספר הברית ]ח"א מאמר יא פ"י[
ובכה"ח ]סי' ש סוס"ק א[ שרק עצ הלוז שבשדרה ]שיש קורי אותו 'נסכוי' או 'בתואל'[ לא נהנה מאכילת ע הדעת
שהרי לא נהנה כלל מאכילה ]ע"ש שנחלקו א לא נהנה מכלו ,או שנהנה מסעודות שבת ,או שנהנה רק מסעודה
רביעית .ועי' כל הנידו בספרי כרע רב עמ' שס והלאה[ ,וכא מבואר דג הקנה לא נהנה מאכילת ע הדעת .וצ"ע.
וציינתי זאת ב'יוס דעת' עמ"ס נדה ]כז ע"א[ חוברת צא עמ' ,46ע"ש .אמנ אחר שראיתי כעת בס"ד את דברי החיד"א
בפתח עיניי כא ,שכתב דהאשה כ פגמה בקנה שלה כיו שדיברה בקולה לאד שיאכל ,א"כ י"ל דעדיי נשארת מעלתו
של הלוז עליונה על הקנה ,ולכ עליו לא נגזרה מיתה ויחיו ממנו לעתיד לבוא כמו שמבואר בכל הספרי ]עי' כרע רב
ש[ .וע"ע ביוס דעת ש דהבאנו בס"ד עוד סמ לדברי החיד"א הנ"ל בדברי מהרח"ו בשער רוח הקודש )לד ע"ב(
והביא* מהר"ח פלאג'י בספרו רפואה וחיי )פ"ג סוסע"י א( על עני ה'דיבוק' שכתב :כשעולה מתו הגו עד הפה לדבר,
יעלה כתבנית לוז אחד עגול דר הצואר מתו עור הצואר וכו' .עכ"ל ,ע"ש .וא"כ קחיזנ קשר בי הלוז לקנה המדבר,
וברו המבי .ואכמ"ל יותר(.
דףנד
'א ערוכה ברמ"ח אברי של משתמרת…שהיה שונה בלחש ,לאחר שלוש שני שכח תלמודו'
נתקשיתי שני כיצד היו בזמ המשנה והגמרא אנשי שלא ידעו סדר התפילות והברכות בעל פה והיו יוצאי די החז
כמש"כ בתלמוד בכמה מקומות ,וא משמע שרוב הע לא היו בקיאי .ולכאורה לאחר ששמעו כל יו מפי החז
המוציא ידי חובה ,אי זה שלא קלטו בזכרונ ,והיו אנו רואי נערי קטני שכבר מאמירת מידי יו ביומו זוכרי
בעל פה את כל התפילה והברכות! )עי' לדוגמא מעשה דינאי המל שחיפשו מי שיבר לה ,עד שנמצא רבי שמעו ב
שטח ,והרי לכאורה אכלו כל יו ,ואי לא זכרו ברהמ"ז מה שהיו ילד בגיל חינו יודע( .והלו עלה בדעתי כיו שלא
היו מוציאי בפיה ,אלא מתרגלי לשמוע ולצאת ידי חובה ,לא זכרו .משא"כ אנחנו שאומרי בפינו בקול כמה פעמי,
זוכרי בעל פה .אמנ עי' בירושלמי )ברכות פ"ד ה"א ]כט ע"ב בדפוס וילנא[( דאיתא ש :רבי יונה כד הוה מצלי
בכנישתא ,הוה מצלי בלחישה .וכד הוה מצלי גו בייתיה ,הוה מצלי בקלא ,עד דילפו בני בייתיה צלותיה מיניה .עכ"ל.
ואולי היו מוציאי בפיה בקול ביחד איתו עד שלמדו .ודו"ק.
'שהיה שונה בלחש' עי' מגדי חדשי כא אריכות בעני תלמוד תורה בלחש או בקול ,וא מוציא בשפתיו ומשמיע לאזנו מהני
או שיש בדוקא ללמוד בקול ר ממש ,ועוד בעני לימוד בהרהור שיש לחלק בי בשעת גירסא לשעת עיו ,ע"ש .ומ"מ באתי להעיר פה
בקצרה בעני זה על שני מאמרי שנכתבו בנושא זה ,בדבר מחלוקת הגר"א והגר"ז א יוצאי י"ח מצוות ת"ת בהרהור .המאמר הראשו
הוא להרמ"צ בקוב 'המעי ' )תשרי תשמ"ג ]כר כג גליו א[ עמ' (75שבו הוא טוע שאי שו הוכחה שהגר"א סובר שיוצאי י"ח
בהרהור ,והמאמר השני הוא להרמ"פ בקוב 'מבקשי תורה' )אלול תשנ"ז ]כר ד קוב כאכב[ עמ' שסג( שבו אדרבה מוכיח שדעת
הראשוני כשיטת הגר"א.
הנה ,הרמ"פ ב'מבקשי תורה' ש כתב :והגאו יעב" בספר מור וקציעה )סימ מז( כתב ג"כ שהמהרהר בד"ת צרי לבר .עכ"ל הרמ"פ.
ויש להוסי דכ"כ היעב" ג בסידורו )בבית כ"ז בית התלמוד סעי' ב ]בסידור 'בית יעקב' היש הוא בעמ' רז ,ובסידור
היעב" החדש מהד' אשכול הוא בעמ' שעט[( וז"ל :הכותב בתורה ,וג המהרהר בה יש לו לבר כמו שכתבתי בס"ד בחבורי שכ
הוא העיקר .עכ"ל .וכל זה נעל להרמ"צ ב'המעי ' ש ,דלא זו בלבד שלא הזכיר את היעב" במו"ק ובסידור הנ"ל ,עוד כתב בש
היעב" בסידורו )ש לפני"כ ,הלכות תלמוד תורה סעי' יב ]בסידור בית יעקב הוא בעמ' קפב ,ובסידור היעב" החדש
מהד' אשכול הוא בעמ' שעד[( שכתב :יזהר להוציא בשפתיו ולהשמיע לאזניו כל מה שלומד וכו' )חו מבעת עיו להבי דבר מדבר(,
וכשלומד בהרהור ויוכל בדבור אינו יוצא ידי חובת תלמוד תורה ,כמו שאינו יוצא בהרהור ידי כל מצוה התלויה בדבור ,רק כששומע
מהמדבר .עכ"ל הסידור .ונעל מהרמ"צ ב'המעי ' ש דדברי אלו אינ מהיעב" כלל ,וכמו שצוי במהד' אשכול הנ"ל באותיות
מיוחדות ,כמבואר בהקדמת .ועי' בסידור היעב" המקורי 'עמודי שמי' ]ג השמיט משפט 'חו מבעת עיו להבי דבר מדבר'
הנ"ל[.
עוד יש להעיר על הרמ"צ ב'המעיי ' ש ,שבדחותו את 'הטעות בהבנת דברי הגר"א' כלשונו ,ציי לביאור הגר"א סי' מז רק לס"ק א וס"ק
ט ,ואישתמיטיתיה לשו הגר"א בס"ק ב ,ולכ חשב ששיטת הגר"א אינה מפורשת ורק הדמשק אליעזר ש ביארה ,א ע"ש בדברי הגר"א
בס"ק ב ,ותמצא שיטתו מבוארת להדיא ,שכתב :שיש מצוה בהרהור כדכתיב "והגית בו יומ ולילה" ,ומברכי על זה .ע"ש .וה גופא
דברי הדמשק אליעזר לקמיה שהעתיק מהגר"א כא .
]אמנ יש לי לתק כמה לשונות ג בדברי הרמ"פ ב'מבקשי תורה' ש ,וה :א .מש"כ בעמ' שסג אות א 'אבל בשאר מצות דברי הכל לא יצא' ,הוא
ט"ס וצ"ל' :אבל בשאר מצות דברי הכל יצא' .ב .מש"כ ש אות ב 'הריטב"א בברכות …והעתיקו השיטה מקובצת ללא הזכרת שמו' ,צ"ע דלא ידע
שהשטמ"ק שלפנינו עמ"ס ברכות ה ה חידושי הריטב"א עמ"ס ברכות תיבה בתיבה ]וי"א חידושי הר"א מ ההר[ ועי' בפתיחה של המהדיר על
חידושי הריטב"א ברכות ]מהד' מוהר"ק[ ופתיחה של המהדיר על חידושי הר"א מ ההר ]מהד' ר"מ בלוי[ .ג .מש"כ ש עמ' שסד אות ג 'ונוסח הברכה
הוא "על דברי תורה"' ,זהו למנהג הספרדי ,ולמנהג האשכנזי הוא "לעסוק בדברי תורה" .ותליא בגי' הגמרא ]ברכות יא ע"ב[ .ד .מש"כ ש סו
אות ה 'אלא שאי לבר על ברכת התורה' ,הלשו חסרה ,וצ"ל' :אלא שאי על הרהור בלבד ברכת התורה'[.
'תלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שנתחייב בשריפה…הניחו לו' עני מאמר זה כא להראות שעזרה לו זכות
רבו ר' אליעזר להצילו מ השריפה ,משא"כ לתלמיד ששנה בלחש לא עזרה זכות רבו ר' אליעזר להצילו שלא ישכח
תלמודו )שפת אמת ,ב יהוידע ,וע"ע בניהו .ועי' מהרש"א דכתב דיתכ דזהו אותו תלמיד דלעיל ששכח תלמודו ,שכל
השוכח דבר אחד ממשנתו ה"ז מתחייב בנפשו וכו' .וע"ע עיו יעקב ,פתח עיניי ,מגדי חדשי(.
'שיננא' עי' מש"כ ב'יוס דעת' עמ"ס נדה )יג ע"א( חוברת צ עמ' ,51ומילואי בחוברת צב עמ' .44וע"ע מאור
ישראל כא ]ומ"מ אעתיק רק את לשו ענ יוס על עי יעקב כא )בש גאולת עול ]והלו ראיתי ממש כ בדרשות
הגדולי תרומה 'בינה לעתי' )עת לדרוש ,דרוש לב([( ,ואעתיקנו ,כי יש בו משמעות רבה ,וז"ל :הג כי זה דרכו של
שמואל תמיד לקרוא לרב יהודה שיננא ,מ"מ א יש איזו עילה למצוא טע באיזה מקו מדוע קראו בש שיננא ראוי
להנת .ובאר כי הזהיר אות אחר כי הוא חרי ושנו השכל וא"כ מצד הטבע הוא מיבשת המוח ,וימשו מזה שלא יזכור
הדברי כל כ ,כי יחסר לו הזכירה מטבע ,כי הקדמוני השכילו וג הנסיו הורה כי לא יקובצו לאד אחד על הרוב ב'
עניני יחד ,להיות ז השכל וחרי ופקח ,וג שיהיה לו זכירה מעולה שיזכור תמיד כל מה שלמד .כי מי שיהיה של
באחת יהיה חסר באחרת .והוא ע"פ הטבע כי הב' עניני האלו יבואו מסבות הפכיות ,אחת מלחות המוח ואחת מיבשות
המוח .על כ א הוא יראה וישלי חסרו הטבע אופ הזכירה ,שיפתח פיו תמיד בהשמעת הקול בלימודו ,ואז יתקיי
בידו .עכ"ל .וע"ע חדושי גאוני על עי יעקב בש דרש משה[.
'פתח פומי תני ,כי היכי דתתקיי בי ותורי חיי שנאמר כי חיים הם '…ומוכח מזה דהבטחת התורה
"כי הוא חיי ואור ימי" אינו אלא כשתלמודו מתקיי בידו )נהורא דאורייתא מאמר ג פרק ו בדבר השני(.
'חש בראשו יעסוק בתורה '…נאמרו בזה כמה פירושי:
א .א אד חש בראשו ,יעסוק בתלמוד תורה לש שמי ,ויכוי ג שיועיל לו זכות תלמוד תורה כדי שיתרפא מחוליו
)תורת חיי שבועות טו ע"ב ד"ה אסור ]צוי בגליו הש"ס כא[ ,ומתר בזה הא ד'אסור להתרפאות בדברי תורה',
דהת איירי שאומר פסוקי דר לחש .וממש מעי זה כתב המהרש"א כא ובשבת סז ע"א ,והפמ"ג או"ח סוס"י רלט
ע"פ הט"ז יו"ד סי' קעט ס"ק ח .וע"ע עיו יעקב ,מגדי חדשי( ,דחולי הגו תלוי בחולי הנפש" ,והיה א שמוע
תשמע בקול ה' "…דהיינו תשמור על נפש "כל המחלה…לא אשי עלי" ג לא יהיה ל חולי הגו )מהרש"א
שבת ש ,וע"ע עיו יעקב ,דברי תורה ח"ב אות ע ,מגדי חדשי(.
ב .א אד חושש שמא יבוא לידי כאב ראש ,יעסוק בתורה ותג עליו שלא יבוא לידי כאב ראש )תורת חיי ש ,ושכתב
דה"נ מסתבר דאל"כ אי נפרש להל 'חש בכל גופו יעסוק בתורה' ,והרי מי שהוא חש כבר בכל גופו כמעט דלא
אפשר ליה לעסוק בתורה .עכ"ד .וממש מעי זה כתב המהרש"א כא ,וע"ע ְשֹדי חמד במכתב לחזקיה על הד כא,
הנצי"ב בהרחב דבר ר"פ ויגש ,מגדי חדשי(.
ג .א הוא חלוש הטבע וחושש שגירסתו תכאיבהו ראשו ,אל יחוש בזה ,כי דברי תורה ה שומרי הבריאות )חידושי
המאירי בש הא"ז ר' שלמה בר משה ז"ל ]ושונה מפי' התורת חיי הקוד ,דהתו"ח לא כתב דירא שמא יבוא לידי
כאב ראש מחמת התורה ,אלא בעלמא ובכ"ז יג עליו .ולמאירי ירא שמא יבוא לידי כאב מחמת התורה .ודו"ק[ .וכתב:
אבל אי לפרש שא יש לו מיחוש הראש ממש יעסוק בתורה ,שאמרו חכמי ]שבת יא ע"א[ 'כל מיחוש ולא מיחוש
הראש' ,ואינו יכול לעסוק כלל אפי' כשירצה ,וע"ע מגדי חדשי שהפנה לדברי האוה"ח ]פר' עקב יא ח ,ובחפ ה'
שבת פח ע"ב[ ועע"ש(.
ד .העוסק בתורה ה' עמו ,דהרי אי לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד ,וכיו שה' אתו יסורי בדילי
הימנו מפני ה' ,וזהו "כי אני ה' רופא" )פמ"ג ש ,וע"ע שו"ת האל ל שלמה סי' שנח ,מגדי חדשי(.
ה .אי עת שיכול האד ליפטר מ התורה ,אפילו כשחש בראשו )שבט מוסר פכ"ב ,ודחה הפירוש הרווח שהחש בראשו
יעסוק בתורה כדי להתרפאות ,דהרי עינינו הרואות שאד החושש בראשו אע"פ שיעסוק בתורה אי כאבו עובר ממנו
וכו' .עכ"ד .אמנ סיי דבעשותו כ שג בשעת המיחוש והכאב עוסק בתורה רואה ה' בצערו ומרפא אותו .ע"כ.
ועי' מגדי חדשי(.
ו .החש בראשו יעסוק בתורה ועל ידי כ יבריא )דרשות החת סופר ח"ג עמ' לג ,שכתב :כ דרכה של תורה,
שרפואותיה הפכיי ,מה יעשה אד ויחיה ימית עצמו ,ואחז"ל חש בראשו יעסוק בתורה ,ומהידוע כי לפי הטבע
הוא מזיק למיחוש הראש .ע"כ .ועי' מגדי חדשי(.
ז .החש בראשו 'יעסוק' בתורה ,דהיינו א שאינו יכול ללמוד תורה ממש מחמת כאב ראשו ,בכ"ז יחשוב בעסק הלימוד
כיצד ילמוד וכו' ,ואולי בזכות זה יתרפא רפואת הגו ורפואת הנפש )עיו יעקב ,וע"ש דביאר הסמיכות בגמרא
ל'המהל בדר ואי לו לויה יעסוק בתורה' ,דמשמע דלכתחילה צרי לויה ,כדי שישמר בדרכי בדר הטבע ואל
יסמו על הנס שהתורה תציל אותו ,ורק א אי לו לויה יעסוק בתורה והיא תשמור עליו .וה"ה הכא א חש בראשו
והוא בעיר ירפא עצמו בדר הטבעי ,שניתנה רשות לרופא לרפאות ,ורק א הוא בדר שאי לו רפואה טבעית
יעסוק בתורה כנ"ל(.
וע"ע מטה משה )ריש שער ראשו( ,דרשות הגדולי תרומה 'בינה לעתי' ]עת דודי סו דרוש שני לשבועות דרוש מג[,
החיד"א באהבת דוד ]דרוש טו"ב לשבת תשובה ,דקנ"ב ע"ג בדפ"ח[ ,ובפירושי שעל העי יעקב :רבי יאשיה פינטו
]הרי"[ ,ע יוס ,גאו יעקב ,חדושי גאוני בש דרש משה.
'אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות…אי כל אומה ולשו שולטת בה' וא"כ לא היו שעבוד מלכויות ,ולא
היו ישראל גולי מארצ ,וא"כ היה היובל נוהג והיתה כל שדה חוזרת לבעליה ביובל ,ולא הוי רק קני פירות ,ולכ לא
כתיב ב"לא תחמוד" שבדברות ראשוני "שדהו" ,כיו דהוי רק קני פירות הוי כמכר תבואות השדה ונכלל ב"כל אשר
לרע" ,אבל כיו שנשתברו הלוחות ,ושעבוד מלכויות ,ובטל היובל הוי קני שדה לעול ,ונפש המוכר צערו לעול,
וצרי להזהירו שלא יחמוד "שדהו" של חבירו )מש חכמה דברי ה יח ,ואזיל לשיטתו ש לעיל מיניה שדברות
ראשוני משקפי את דינ לפני חטא העגל והמרגלי ,ודברות אחרוני קאי אחרי חטאיה הנ"ל ,ע"ש( .וכ בפרשת
משפטי כשכתוב "שלוש פעמי בשנה" וגו' ,לא סיי "ולא יחמוד איש את ארצ" ,כי כיו שלא נשתברו הלוחות לא
היו צריכי לירא מכל אומה ולשו .אבל בפר' כי תשא אחר שנשתברו הלוחות צרי להבטיח במיוחד "שלוש פעמי
בשנה…ולא יחמוד איש את ארצ" ,כי יכולי האומות לנצח ,וצריכי הבטחה מיוחדת שלא יוזקו ע"י העליה לרגל
)מש חכמה שמות לד כגד(.
'אל תקרי חרות אלא חירות' עי' דרשות החת"ס )ח"ב לפר' במדבר תקצ"ג ,דרצ"ג ע"ב(.
'א אד משי עצמו כחיה שדורסת ואוכלת ,וא"ד שמסרחת ואוכלת' יש כמה פירושי בזה:
א .שלא יקפיד על תענוגי ,אלא יאכל בשר בלא תבלי וכדו' ,ולא יקפיד א לא נתבשל כל צורכו )רש"י בפי' א ,ודחה
שהרי מצינו שדר ת"ח להקפיד על מאכל דר גדולה וכבוד .והמהרש"א יישב דהיינו דוקא כשמתכוי להכי
ארוחתו ,א כמו שמביאה הגמ' להל דר ת"ח שלא ש לב בטירדת למודו על ארוחתו ,ואז הוא דורס ואוכל .וע"ע
ביאור הגר"א יו"ד סי' רמו ס"ק נד ,הנצי"ב בהעמק דבר פר' ויחי מט יד ,שפת אמת על 'חטו ואכול' ,מגדי חדשי(.
ב .כמו שהחיה דורסת ואוכלת מיד ,כ ת"ח מיד שמקבל תורתו מרבו חוזר עליה .ומסרחת פי' מנבל עצמו על דברי
תורה )רש"י בפי' ב ,וכתב :ולשו זה נראה בעיני(.
ג .כמו שהחיה אי לה משרתי ומכינה מאכלה לעצמה ,כ ת"ח לא יעשה צרכי אכילתו ע"י משרתי וכדו' .ובזה יוב
סיו המאמר להל 'וא עושה כ הקב"ה עושה לו סעודה בעצמו' ,דהיינו שבזכות זה ג השפע יגיע אליו ע"י הקב"ה
בעצמו ללא משרתי ושליחי )ב יהוידע בפי' א .ו'מסרחת' פירש כמו שהחיה אינה אוכלת טירפה מיד אלא ממתנת
עד שמסריח ,ג הת"ח מרוב ששקוע בלימודו אינו ש לבו למאכלו עד שמתקרר ומצטמק וכדו' .וע"ע פרשת דרכי
דר ה ריש דרוש כא ,כתית למאור(.
ד .כמו שהחיה אינה סומכת על שולח אחרי ואינה מצפה לשולח חבירתה ,כ ינהג הת"ח )ב יהוידע בפי' ב(.
ה .כמו שהחיה דורסת ואוכלת מיד במהירות ואינה שוהה באכילתה ,כ הוא ממהר באכילתו ואינו מארי בסעודתו
בשביל לימודו .ולמ"ד מסרחת היינו שממתי מלאכול עד שמתבטלת תאוותו ,ואינו אוכל אלא לקיומו )ע יוס(.
ו .שאע"פ שבשעת הלימוד הראשו עדיי אינו מבי היטב ,בכ"ז אמרו חכמי )שבת סג ע"א( 'ליגמר אינש והדר ליסבר'.
ולמ"ד מסרחת היינו שמבייש עצמו ללמוד אפילו מ הקט ממנו כדאמרינ 'איזהו חכ הלומד מכל אד' )עיו
יעקב(.
וע"ע להמגיד מוילקומיר בעיני יצחק.
)ע"ב( 'מה אילה…וחביבה על בועלה כל שעה…א דברי תורה…שמעלת ח על לומדיה' דלא תימא דא
דימונוהו לחביבות התשמיש של בועל אילה ,א"כ הרי מצינו שריבוי תשמיש נוטל כוח הגו וכוחו כלה וחייו אבודי
וריח רע נוד מפיו ועוד הרבה מקרי רעי )כמבואר ברמב" פ"ד מל' דעות הי"ט וטוש"ע או"ח סי' רמ ואהע"ז סי' כה,
ע"ש( ,ובא ללמדנו שהעוסק בתורה מתו אהבה ותשוקה אינו כ ,אלא "יעלת ח" שמעלת ח על לומדיה )עיו יעקב(.
'ויעלת ח שמעלת ח על לומדיה' 'ח' בגימטריה 'אז' ,ו'אז' הוא תורה שבעל פה ,דניתנה מפה לאוז ולא ניתנה
להכתב ,וג סדר מסירתה ר"ת אזני" ]משה ,יהושע ,זקני ,נביאי ,אנשי כנה"ג[ והיא מיוחדת רק לע ישראל ]עי'
מש"כ ב'יוס דעת' חלק צג עמ' 5152ע"פ ספר חיי לאח המהר"ל מפראג )ח"א ,זכיות פרק ב([ ,לכ נושאת ח
בעיניה .משא"כ תורה שבכתב דמצויה ג אצל הגויי ,שהיא כנגד 'עי' שנראית לכל )ב יהוידע(.
'מה דד זה כל זמ שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב ,א דברי תורה '…כמה ביאורי נאמרו על אופ דימוי
לימוד התורה ליניקת התינוק מהדד:
א .כל כמה שהתינוק יונק יותר מהדדי המשמוש עצמו מייצר עוד חלב ,כ ג בתורה כל כמה שממשמשי בה יותר
זוכה להרבות ולהגדיל תורה )איי הי(.
ב .התינוק היונק מהדדי אי לו זמ קבוע ומתי שירצה ביו ובלילה יונק מאמו ,וה"ה התורה "והגית בו יומ ולילה"
ואי לה עת וזמ ב יהוידע(.
ג .התינוק יונק מדדי אמו את פנימיותה ותמצית גופה וכוחה כנודע ,וה"ה הלומד תורה יונק מגופה ומפנימיותה ,ובזה
יתחכ מאד )ב יהוידע(.
'באהבתה ת גה תמיד '…הנה בפירוש "ת$גה תמיד" לכאורה מצינו כמה הגדרות ,ואעתיק לשונות הראשוני
ונסווג לפי ענינ ,ואח"כ נבאר מה שעלתה בחכתנו בס"ד:
א .תעֶשֹה עצמ $וגה ופתי להניח עסקי )רש"י כא( .לשו 'מ$גה' שבאהבתה תהיה שוגג בשאר עסקי ,כי היא
משמרת על של )רש"י על הפסוק הנ"ל במשלי ה יט ]והובא בע יוס כא[( .בעבור אהבתה ת$גה בעניני שלא
תִשֹי אליה לב )הראב"ד בהשגות פ"י מהל' תשובה ה"ו בפירוש ב' ,וכתב מגדל עוז ש דכ"ה הפירוש בדברי
הרמב" ש ]ועי' להל[ והוא נכו ויפה .ע"כ( .מלשו משגה )ספר השרשי לר"י ' ג'אנח ער שגה בש י"א(.
=
]וע"ע מדרש תהלי פ"ז ס"ג ,ובזוה"ק ח"ג דפ"ה ע"ב[.
שוגג בעסקיו
ב .תעֶשֹה עצמ $וגה ופתי בלתי מרגי) $חידושי המאירי ,ועי' במהרש"א ]לעיל על 'דורסת ואוכלת'[ דפי' כ ברש"י
ג"כ ,מדסמי ליה מעשה דר"א .ועי' בירושלמי ]ברכות פ"ה ה"א[ 'ריש לקיש מנהגו באוריתא סגי הוה נפיק ליה לבר
מתחומא דשבתא והוא לא ידע ,לקיי מה שנא' "באהבתה תשגה תמיד" .ע"כ .ומעי זה בתלמודא דיד ]לעיל לט
ע"א[ 'לא יטייל אד על פתח מדינה…ולא היא…אי צורבא מרב הוא אמרינ שמעתא משכתיה' ]ועי' פרש"י )וע"ע ר"ח
ומגדי חדשי עמ' קצה([ ,וכ ]לעיל מג ע"ב[ 'נחמיה בריה דרב חנילאי משכתיה שמעתא ונפק חו לתחו' ,וכ ]פסחי ד
ע"א[ 'ִדלמא משכא ליה שמעתא' ,וכ ]כתובות סב ע"ב[ 'יומא חד משכתיה שמעתא'(.
= חוסר הרגשה
ג" .ת$גה תמיד" תעסוק תמיד ,והוא לשו ערבי ,וכ 'לבקש $גייה' לבקש עסק )רש"י משלי ש בש רבנו משה
הדרש ,וכתב 'ולא ידעתי היכ שנויה' .וכנראה כוונתו שלא ידע היכ הלשו 'לבקש $גייה' שהזכיר רבנו משה
כדוגמא .ועי' להל שהוא מלשו אלדד הדני( .פי' תתעסק )רבנו שלמה פרחו במחברת הערו ער שגה( .או בעני
התעסקות באהבתה מאהוב זולתה ,ומזה אצלי העני )משלי כ ,א ]ועי' להל[( "וכל שוגה בו לא יחכ" ,וכבר אמר בו
רבי יהודה ב קריש שהוא שמע האיש ]אלדד[ הדני אומר 'יש לי שגייה' בעני 'יש לי עסק') ,ספר השרשי לרד"ק ש
בש ספר השרשי לר"י ' ג'אנח ש ]וזה מש"כ רש"י דלעיל בש רבנו משה הדרש[ .וע"ע מגדי חדשי(.
= עוסק
ד .הוא משל בעני האשה ,שא תתעסק באהבתה תמיד ,ותרבה אהבתה ושיח עמה תשגה ,כי תסיר מעבודת ה' ,והוא
מלשו שגגה )הרד"ק בספר השרשי ]ער שגה ,עמ' 370טור תשלט[ בש אחיו רבי משה ,ושכ הטוב והישר .ונראה
דכוונתו לפ"ז שבתורה ג"כ כ"כ יעסוק באהבתה עד שישגוג בדברי אחרי ,ולפ"ז לשו "תשגה" הוא מלשו 'שגגה'
א העני הוא שישגוג מרוב עסקיו ,והוא קרוב לפי' הקוד ,א ענינו כפי' ג ]והרד"ק דידיה ש המשי בזה בש
= מרוב
רבנו יונה ' ג'נאח ,א כתב' :ורבי יונה הרחיק עני …מעני זה מאד' .עכ"ל ,ע"ש[(.
עסקיו בה שוגג בדברים אחרים
ה .לשו $יר ,כמו "$גיו לדוד" )הראב"ד בהשגות ש בפי' א' ,וכתב הכס משנה ש$ :יְשֹמח באהבת ה' כמו שאד
ָשֹמח ב$יר( .דר החושק לשורר ]לחשוקתו[ ,וכיו שאהבת יוצרנו נפלאה מאהבת נשי ,האוהב אותו בלב של ישיר
לפניו ית' ,כאשר שרו משה ובנ"י ומרי ודבורה ויהושע ובני קורח ודוד ושלמה ,וכתיב "באהבתה תשגה תמיד" ,פי'
הראב"ד דהוא נמי לשו שיר וכו' ובתוק החשק בו ישירו לפניו ית' וכו' ג האחרוני שרו לפניו רבי יהודה החסיד
ורבי יהודה הלוי ורבי אברה אב עזרא וחבריה זצ"ל )ספר החרדי פרק ט ]מ"ע מה"ת התלויות בלב[ סעי' ו
]ועע"ש סעי' זח .ומתבארת ש כוונתו שהוא דר $ירי חשק ואהבה ,ולא סת שמחה כמו שפי' הכס"מ .ודו"ק[(.
= שׁר
ו .תענוג )אב עזרא תהלי ז א( .מעני שמחה ועריבות )רד"ק בספר השרשי ש בש רבנו יונה ' ג'אנח ש(.
= מתענג ,שמח ,ערב עליו
והנה ,בפשטות משמע שיש כא מחלוקת ,משורש מה הוא לשו "תשגה" ,וכ מתבארת כוונת הג"ר יעקב חיי סופר נר"ו
]רב היח"ס נר"ו ,ממנו רוב ככל המקורות דלעיל ,במכתבו אשר שלח אלי ז' באד"א תשנ"ז ,ושוב ראיתיו עולה ומדפ'ס
בקוב מקבציאל חכ"ה עמ' קב אות ח[ ,אלא שלענ"ד ]וכתבתיו אליו בתש' י' באד"א תשנ"ז ,והמשכו בעט"ב אותה
שנה[ כולי עלמא לא פליגי שכוונת ענינו אחת ,ולא נחלקו אלא מאיזה שורש נגזרת התיבה מבחינה דקדוקית .דודאי כול
מודי שפירוש "תשגה תמיד" הוא ביטול העצמיות מרוב חשק התורה ,דהנה ג העוסק בעסק במלוא מרצו כוחו ואונו,
וג השקוע בתענוג בכל מאודו וערב עליו ושמח בזה ,וג השקוע בשירה וזמרה ,וג השקוע באהבה וכו' ,בכול שיי
שמרוב התייחדותו לעני הנבחר עליו מאבד חושיו ופושט שאר טרדותיו ומתנתק מכל הסובבו עד שכל כולו נתו
לרצונו זה ,והוא אינו מרגיש את אשר עליו לעשות ,ושוגג בכל שאר הדברי שאינ עסק זה .וזה מה שצרי להיות
החושק בתוה"ק .ולזה כיוונו כל הראשוני כמלאכי ,וכל אחד השווהו לנראה בעיניו יותר פריקת הסובב למטרת הנבחר,
שמש נגזרה התיבה בשורשה ]ועי' ברד"ק ]ירמיה לה ד ,והושע ג א[ שהביא דוגמת הפסוק "וכל שוגה בו לא יחכ"
לגבי אהבת תענוג שתיית היי ,והרי הרד"ק דידיה שביאר הפסוק הנ"ל ]עי' לעיל[ לעני עסק ,אלא מבואר כמש"כ
בעזהשי"ת[ .ודו"ק היטב ]והנה רב היח"ס נר"ו ציי ללשו הרמב" )פ"י מהל' תשובה ה"ג( 'ונמצא שוגה בה תמיד
כאילו חולה חולי האהבה שאי דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד' ,וכ ש )פ"ג ה"ד( 'ושוגי כל
שנת בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל' ,וכ )פ"ו מהל' מזוזה הי"ג( 'ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיונותיו בהבלי
הזמ' .ורב היח"ס נר"ו מבאר כל לשונות אלו מלשו התעסקות ,ותמה על הראב"ד שכתב על הרמב" )ש ה"ו( 'זה
השגיו לא ידענו לאיזה דבר כיו' ,והרי הרמב" באותו הפרק ביאר כוונתו .עכ"ד .ולענ"ד כיו שכל לשונות אלו הובאו
ברמב" בעני אהבה ,יותר שיי לפרש כמו שפי' החרדי לדעת הראב"ד עצמו ,עי' לעיל ,ומ"מ לפרש דעת הראב"ד צ"ל
שהשגתו בסו הפרק קאי אכל לשונות שגיה באותו פרק ,שהרמב" לא ביאר מאיזה שורש נגזרת עצ התיבה ,וכנ"ל,
ובא הראב"ד ופירש .ודו"ק[.
'גמירי לה רבנ להא מילתא ועברי עלה' א ג מה שעוברי חכמי על זה ,הוא מרוב אהבת ותשוקת אל
התורה ,ומרוב חשק לומדי הרבה יחד )נתיבות עול ,ע יוס(.
'כיצד סדר משנה' טבלת סיכו:
מס' הלימוד
הלומד
משה
אהר
בני אהר
הזקני
בני ישראל
1
מפי הגבורה
מפי משה לו
מפי משה
לה
מפי משה
לה
מפי משה
לה
2
לימד לאהר
מפי משה
לבניו
מפי משה
לזקני
מפי משה
לכל הע
מפי אהר
לה
3
4
5
לימד לבני אהר
מפי משה לזקני
לימד לזקני
מפי משה
לבני ישראל
מפי אהר
לכל הע
מפי בני אהר
לכל הע
מפי הזקני
לה
לימד לכל הע
לימד לכל הע
מפי משה לכל
הע
מפי אהר לכל
הע
מפי בני אהר
לה
לימדו לכל הע
לימדו לכל הע
הגמרא כתבה שכל אחד למד ארבע פעמי ,ועל כרח שמה שמלמד לאחרי אינו נחשב ,וקוד שמלמד לאחרי כבר
צרי להיות שגור על פיו מכוח לימוד של ארבע פעמי .אלא שא"כ משה למד רק פע אחת ,שהרי ארבע פעמי לימד
לאחרי ,וצ"ל שלימוד מפי הגבורה שוה ללימוד של ארבע פעמי ,ומעי מש"כ הגמ' דלכ דוקא משה לימד את כול
בארבע הפעמי הראשונות )ולפ"ז מש"כ הגמרא 'ומה אהר שלמד מפי משה ומשה מפי הגבורה' חדא מילתא היא,
דהיינו אפי' אהר שלמד מפי משה שלמד בעצמו מפי הגבורה היה חייב לשמוע ארבע פעמי ,אבל משה עצמו שלמד
מפי הגבורה היה סגי ליה בפע אחת .ודו"ק( .אמנ בחידושי המאירי כתב שמשה ג"כ שנה ד' פעמי ,שהרי לימד ד'
פעמי ]ועי' היטב בב יהוידע סוד"ה 'ש כיו' ,ודו"ק[ .ולפ"ז לכאורה צ"ע א"כ למה לא מנו ג את מה שלימדו אהר
ובניו והזקני כל אחד את הע ,אלא מנו רק את לימוד מפי המלמד .וצ"ע .והמהרש"א הביא דג משה למד ד' פעמי
מפי הגבורה ,כמש"כ בפסוק "אז ראה ויספרה הכינה ג חקרה" )ועי' איי הי .וע"ע מגדי חדשי באריכות לעני שג
הרב צרי ללמוד העני ד' פעמי( .ולפ"ז ניחא.
'כיצד סדר משנה '…עי' במגדי חדשי אריכות בנושאי הבאי :מהיכ לומדי סדר זה ,צורת כניסת בני ישראל,
א אהר היה תלמיד משה ,א היו עומדי או יושבי ,משמעות עני 'פרקו' ,הא פינחס בכלל בני אהר והא ג נדב
ואביהוא והיכ היה יהושע ]בזה עיי להל[ ,סדר ישיבת לימי ולשמאל משה.
'משה…אהר…בניו…זקני…כל הע' ויהושע ב נו אינו נזכר כא ,אע"פ שהיה תלמידו של משה והוא קיבל
התורה ממנו להעבירה לזקני ]'משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקני'[ ,כי בודאי שהיה "נער לא ימיש
מתו האוהל" לא זזה ידו מתחת יד משה והיה בכל ארבע הפעמי שמשה לימד )המאירי בביאורו עמ"ס אבות פ"א מ"א,
ועי' מגדי חדשי .וכתב המאירי דעכ"פ מה שיהושע מסר התורה לזקני לא היו השבעי זקני שבימי משה ,שהרי
ה שמעו התורה ממנו ,אלא היו הזקני שהאריכו ימי אחר יהושע .ואכמ"ל בזה(.
'משה…אהר…בניו…זקני…הע…כיו דמשה מפי הגבורה גמר מסתייעא מלתיה' וזו סיבת ירידת
הדורות ושכחת התורה ,דכל כמה שממשיכי הדורות מתרחקת מסירת התורה ממשה ששמע מפי הגבורה )עיו יעקב(.
'חייב אד לשנות לתלמידו ארבע פעמי' י"א דהיינו דוקא בימיה שהיו לומדי בעל פה ,משא"כ בזה"ז
שלומדי מתו הספרי )הגהות הריעב" ( .וי"א דג בזה"ז חייב ללמוד ארבע פעמי כל דבר )חיי עול ח"ב פי"א
]וכתב דחיוב זה אינו כחזרה בשביל לזכור ,אלא הוא כדי שיבי מה שלמד ויהיו הדברי ברורי אצלו ,דאל"כ תלמודו
מעורפל בידו ואינו מבי הדברי לאשור[ ,שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תקלט ששמע מעד נאמ בש הקדוש החפ
חיי זצ"ל ,שא לומד ולא חוזר ד' פעמי לא יוצא מצות ת"ת ,וכ הורה מו"ר הר"מ שניידער .עכ"ד .וע"ע בספר כר
יהושע ]בפתיחה ובסדר הלימוד[ ובספר בתורתו יהגה ]פ"י סעי' ב או' ג ,עמ' קצב[ ובמגדי חדשי כא(.
'רבי פרידא' דבר פלא לכאורה דלא מצינו בכל התלמוד וספרות חז"ל שמועה מפיו של רבי פרידא שהעמיד תלמידי
במסירות נפש וחי ארבע מאות שנה והביא את כל אנשי דורו לעוה"ב ,רק מצאנוהו נזכר בג' מקומות 'בעי רבי פרידא
מרבי אמי' )מנחות נב ע"בנג ע"א( 'אמרו ליה רבנ לרבי פרידא' )מנחות ש ,וע"ש במו"מ מה שעונה לה וכו'( 'שאלו
תלמידיו את רבי פרידא במה הארכת ימי' )מגילה כז ע"ב( ,א לא מצינו שמועה מפיו )אמנ י"ל קצת מהגמ' במגילה
ש שעונה לה שמימיו לא ביר לפני כה ,לומדי הלכה מזה ]עי' בתוס' מגילה ש וגיטי נט ע"ב ,ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' קיט,
ובשו"ת הריב"ש סי' צד וסי' רד ,ובבית יוס או"ח סי' קלה[ .וג ממעשה זה כא למדו המפרשי כמה צרי לעמול בשביל שיבינו
התלמידי ]עי' ספר חסידי סי' תתקמו ,ארחות צדיקי שער הענוה . ,וע"ע שו"ת חת"ס קוב תשובות סי' סה ,וע"ע להל[(] .וע"ע בירושלמי )פאה
פ"ו ה"ג ,ובבא בתרא פ"ט ה"ה( דאיתא ש מעשה ע 'רבי פרירא' ,ויש גורסי ש 'רבי פרידא' ,א ג"כ לא נז