בשו"ת פני מבי יו"ד סי' שכט ,וכמו שמצינו בעוד דברי .אלא דשוב כתב דיתכ דיש איסור גמור בדבר ,אלא שהאיסור
הוא רק כשיש בתו הקליעה הפרוסה על מטת וכמו שפי' הערו ורבנו יהונת הנ"ל ,אבל בחדר לית ל בה ,וכ סבר
תרוה"ד .עכ"ד ]ובדבר ספר 'לקט יושר' כתבנו במק"א ,עי' לעת עתה בקוב 'צוהר' ח"א עמ' קפב ,ובהסתיגות ש סו
ח"ז )וכא אבוא העיר'ה דמש"כ ש לגבי שובבי" ת"ת יש להעביר עליו קולמוס ,דנמצא עני זה כבר בהלכות ומנהגי
מהר"ש ]סי' תמד[ ובהגהות על המנהגי לרי"א טירנא ]סו פורי סס"ק י[( .ומש"כ ש לגבי קציצת צפרניי בימי
הספירה נמצא עני זה ג בשו"ת אית האזרחי ובספר מענה לשו ,ואכמ"ל[ .וע"ע להגר"י פיקברלי בספרו אומר
השכחה דציי על גמ' זו :לא מצאתי בשו אחד מגדולי ראשוני ואחרוני .עכ"ל.
'עליו הכתוב אומר נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה' יש אומרי משו שגור לה בושה ממנו )רש"י ,רבנו
יהונת ש .ומשמע דאינ נוהגי בחיבה המותרת ביניה א בימי טומאתה ,כגו דיבורי שבצנעה בינו לבינה וכו',
וכ"כ מהרש"א .ואע"פ שאינ דברי חיבה ,שהרי דברי חיבה אסורי בימי נדתה ובפי' הרי" על עי יעקב כתב :שבושה
לשאול מבעלה צרכיה שצריכי לה לימי טהרתה .עכ"ל .וע"ע בט"ז או"ח סי' תרלט ס"ק ט דג בימי טומאתה יש לה
שמחה בשינתה בחדר ע בעלה ,ולכ יש שפטרו לאיש לישו בסוכה א אי אשתו יכולה ליש עמו ,ע"ש( .ויש אומרי
משו שגור לה לצאת מש מחמת צניעות ומתו כ באי לידי ריחוק וצער )ריטב"א ,המאירי בחידושיו ובבית
הבחירה(.
דףסד
'שתה רביעית יי אל יורה' מותר להורות דבר פשוט לגמרי כגו ששר טמא והד אסור ]'ביעתא בכותחא' לשיטת
רש"י והר" ,עי' לעיל[ ,אבל אסור להורות שאר הוראה אפילו עני נות טע לפג וביטול בשישי ]'ביעתא בכותחא'
לשיטת הערו והתוס' ועוד ,עי' לעיל[ )שו"ת הרשב"א ח"א סי' רמז ,שו"ת מהרי"ק שורש קסט ,תרוה"ד סי' מב ע"פ
הגמ' כריתות כב ע"ב ,רמ"א יו"ד סי' רמב סעי' יג וע"ש בש" ס"ק כא( .וכל דבר שהצדוקי מודי בו מותר להורות
)רמב" פ"א מהל' ביאת מקדש ה"ג( .ואפילו ביינות שלנו שאינ חזקי ,צרי להזהר בזה מאד )תרוה"ד ש ,ב"ח יו"ד
סי' רמב ,ב"י או"ח סוס"י צט(.
'רביעית' דוקא רביעית שאינו מזוג ,א א היה מזוג ושתה בדיוק רביעית מותר להורות ,שהרי אי כא רביעית יי,
ורק ביותר מרביעית מזוג אסור )רמב" פ"א מהל' ביאת מקדש ה"ה ,וע"ש ולעיל מיניה בכס משנה ,ובחידושי המאירי
כא ובהע' 214ובביאורי סי' יד ,ואכמ"ל(.
'יי' ואפילו אכל תמרי או שתה חלב ונשתבשה דעתו מעט ,אל יורה )רמב" פ"א מהל' ביאת מקדש ה"ג ע"פ הגמ'
בכתובות י ע"ב(.
'כל האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה ,מאבד הונה של תורה' לפי שכל דברי חכמי ה שלמי אצל מי
שיעיי בה ,ומי שמגנה בה אפי' אות אחת אינו אלא שלא הבי דבריה ,וכשבא לגלות ]אולי צ"ל 'לגנות'[ דברי
חכמי פושעי יכשלו ב ומתרשלי מהשתדל בהלכות ,ומתו כ ישכחו אפי' בהלכות שגופי תורה תלויי בה .אלא
מה שיש לו לעשות לכל אד להפו ולהפ ולעיי בכל טעמי מאמר ומאמר בעיני הלב ,ומתו כ יבי כי לא תחסר כל
בה ,ולא דבר ריק הוא ,וא ריק אינו אלא ממנו ,שכל דבריה נכוני ומתוקני )לשו חידושי המאירי ,ובבית הבחירה
כתב בקצרה :שמתו כ ישפיל בהכרעתו את שאינ הגונות בעיניו ,ושמא טעה בעיונו וגר לשכח הלכות גדולות וכו'
שהנשי חינ חלוק לבני אד ,זו נאה לזה וזו נאה לזה ,וכ השמועות אי ראוי לדחות ,אלא להתישב בטעמ וכשיעיי
בדבר ימצא הכל נאה ומתוק .עכ"ל(.
'כל האומר שמועה זו נאה…ורועה זונות יאבד הון' רש"י על הפסוק הנ"ל )משלי כט ,ג( ביאר דהדרשה היא
מהא דזה המקו היחיד בתנ" שכתוב "זונות" מלא ,ודרשינ 'זו נאה' .עכ"ד .ומבואר שג בזה יש איסור ,לומר 'שמועה
זו נאה' ,דמשמע מיניה דיש אחרות שאינ נאות )מהרש"א ,משמעות הט"ז בספרו דרכי דוד עה"ת ר"פ קרח ,רמת שמואל
]הובא בעיני כל חי דלהל[ ,משמעות הגרי"ח בב יהוידע ]ובבניהו[ .וע"ע כתית למאור( .א יש אומרי דכל האיסור הוא
רק כשאומר 'אינה נאה' ,אבל מותר לשבח דברי תורה ולומר כמה נאי ה ,וכ מצינו במקומות רבי שחכמי משבחי
ומקלסי דברי חבריה כגו 'כמה מעלייתא האי שמעתא' )תפארת ישראל ריש מס' עדיות ,מהר"ח פלאג'י בעיני כל חי
כתובות פה ע"א ,רש"ש כא ]וא כתב דג כשאומר 'אינה נאה' אינו איסור אלא כשלא בא לחלוק ורק אומר אינה נאה,
א כשבא לחלוק בסברא מצינו בחכמי שאמרו דברי קשי על דעות חבריה )וכ"כ שפת אמת([ ,שולח הקריאה
]ילקוט דוד די"א ע"א ,הובא בשו"ת יביע אומר ח"ב יו"ד סי' טז ובמאור ישראל כא ,ועע"ש שהארי בכל זה והעיר ג
ממשמעות סדר הגמרא כא ,דרבא לא הוכיחו כשאמר שמועה זו נאה אלא רק כשאמר שמועה זו אינה נאה )ועי' מגדי
חדשי( .ועוד כתב דג לדעת המהרש"א וט"ז מסתבר דאי הגנאי אלא כשמשבח איזה די והלכה פשוטה ,א כששומע
דרשה או שיעור בטוב טע ומשבחה מותר ,דעיקר שבחו הוא את צורת המסירה והסדר היפה .עוד כתב ש דהרמב"
וטוש"ע השמיטו די זה ]אע"פ שהרי" ורא"ש הביאוהו[ כי אינו איסור גמור ,אלא מידת דר אר ומנהג יפה שלא
לעשות כ ,וכמו שמצינו לגבי כמה דברי ,ואכמ"ל[ .וע"ע איי הי ,שפתי צדיק פר' משפטי אות י ,מרומי שדה ומגדי
חדשי(.
'שתוי אל יתפלל '…יש אומרי דבזה"ז אי נזהרי בזה ,כיו שבלאו הכי אי אנו מכווני בתפילה .ומ"מ בשיכור
שתפילתו תועבה יש להזהר )הגהמ"י פ"ד מהל' תפילה אות כ ,מרדכי סי' תקיב ]לפי גירסת הב"י סי' צט ,א לפי העתקת
הרמ"א בדרכ"מ הארו ש אות ב צ"ל דהמרדכי אוסר ,ועי' בהגהות והערות שבטור השל ש אות א[( .ועוד יש מי
שאומר ליישב המנהג ,כיו דבזה"ז מתפללי מתו הסידור ורואי כל מה שאומרי )הרמ"א בדרכ"מ ס"ק ג ,וכתב :ואי
לא דמסתפינא אמינא וכו' נראה דאי לחוש בדבר ,אבל אי לסמו על דעתי בזה ,מאחר שלא מצאתי בשו פוסק ,ולא
כתבתי זה אלא ליישב המנהג שמתפללי בזה"ז אחר השתיה אע"פ שה שיכורי מעט .עכ"ל .אמנ בהגהת השו"ע ש
סעי' ג הביא זאת הרמ"א בפשיטות כצירו לקולא בזה"ז .והמשנ"ב ש ס"ק יז כתב :היינו ליישב המנהג ,אבל אינו נכו
]פמ"ג[ .עכ"ל(.
'שתוי אל יתפלל וא התפלל תפילתו תפילה ,שיכור…תפילתו תועבה' "יי ושכר אל תשת" בראשי תיבות:
וא שתה כדי רביעית אסור להתפלל ,תפילת שכור תועבה )טור או"ח סוס"י צט .והמהרש"ל ופרישה הוסיפו לתיבת
"תשת" שג ר"ת 'תפילת שתוי תפילה'(.
'שיכור…וא התפלל תפילתו תועבה' וצרי לחזור ולהתפלל כשיתרוק משכרותו )רמב" פ"ד מהל' תפילה
הי"ז( .וא עבר זמ התפילה ,יכול להתפלל בתפילה הבאה תפילת תשלומי ,משו דדינו כשוגג ולא כמזיד )טור או"ח
סי' צט ,הגהמ"י על הרמב" ש .ובב"י פילפל להביא ראיה לדבריו ,ע"ש ובדרכ"מ ס"ק א ובב"ח ש(.
'לימא מילתא דלא שמיע לחבריה…לא יפטר אד מחבירו אלא מתו דבר הלכה שמתו כ זוכרהו'
שמתו היותו אומר לו דבר חידוש שלא ידע לפני"כ ,יזכרהו תמיד באומרו הלכה זאת שהיא בש חבירו פלוני ,משא"כ
א יאמר לו הלכה ידועה לא יזכרהו בדוקא כשאומר הלכה זו )רבי יאשיה פינטו 'הרי"' על עי יעקב( .עוד יש לפרש
דאילולא יוכל להזכיר בשמו דבר הלכה לא יוכל להזכיר שמו בכלל ,דלגנות ודאי שאינו יכול ,וג לשבח אינו יכול
שמא יבואו לידי גנותו ,ורק כשמזכיר בשמו דבר הלכה מותר )ענ יוס בש מעי הברכות(.
ועי' פתח עיניי כא עשרה פירושי במאמר זה ,וע"ע במפרשי הגמ' ברכות לא ע"א ,ואכמ"ל.
'שיכול לדבר לפני המל' לאו דוקא מל ,אלא ג ָשֹר או אד נכבד )כה"ח סי' צט ס"ק ו וכמש"כ הברכ"י יו"ד סי'
קיג ס"ק ב לגבי בישולי נכרי ,וכ"כ קיצור שלח ערו סי' יח סעי' כב(.
'המחזיק בנכסי הגר '…מטכסיסי המעלה ומחוקי יראת שמי להתבונ בהצלחתו כי מאת ה' היתה לו ,לא בכחו
ובעוצ ידו ,ומתו כ יהא זריז בכל עת שתקרהו איזו הצלחה בנכסיו ,שיכיר בה את בוראו ,א לצדקה א לשאר דברי
משאר מצוות .והוא שאמרו דר הערה ,המחזיק בנכסי הגר וכו' )לשו המאירי בבית הבחירה(.
)ע"ב( 'אפילו כתב בהו תפילי' לפי גירסא זו קאי אדלעיל מיניה )סוע"א( 'יקח בה ספר תורה') ,ופרש"י:
במקצת ,ובשכר אלו יתקיימו האחרי בידו( ,ובא עכשו לומר דאפילו כתב בה תפילי )וכ פרש"י כא' :נמי מיקיימו
בידיה' .ועי' להל( .ויש גורסי 'אפילו תפילי' או 'אפילו כותב תפילי' ,ולפ"ז קאי אדסמי ליה ,דאמרו לאו דוקא מחזיק
בנכסי הגר אלא ה"ה בעל בנכסי אשתו ועבד עיסקא ורווח או מצא מציאה ,ובא לומר דכ א כותב תפילי פי' דמרויח
מעותיו ע"י כתיבת תפילי בכ"ז יש לקנות בחלק מהכס דבר מצוה כדי שיתקיימו השאר בידו )כ כתב המהרש"א
]וכתב :וחדשי מקרוב באו להגיה 'אפילו כתב בה תפילי' ,וקאי אדלעיל שאמר ס"ת ,וקאמר איהו אפי' תפילי .וטעות
הוא להגיה כל הספרי ישני ,דלמה נקט תפילי יותר משאר מצוות .ועוד אמאי שינה לומר 'כתב תפילי' ולעיל גבי ס"ת
קאמר 'יקנה ס"ת' וכו' ,על כ נראה לקיי גירסת כל ספרי ישני וכו' .עכ"ל .והנה ,ברבנו חננאל שלפנינו גרס להדיא:
'ואפילו תפילי דיו' ,ומוכח כפרש"י ,דאפי' קנה בה תפילי דיו .ובחידושי המאירי אע"פ שגרס 'ואפילו תפילי' פירש
כרש"י ,וביאר דלא תימא דצרי לקנות ס"ת שדמיו יקרי ומסתמא רוב ההכנסה הלכה לקניה ,אלא א תפילי שדמיה
מועטי סגי להציל את כל שאר הכס ,ע"ש .והעיר הרה"ג המהדיר נר"ו ש הע' 242על המהרש"א הנ"ל .וכ בבית
הבחירה כתב המאירי בקצרה :יקח בה ספר תורה או תפילי ,וה"ה לשאר מצוות .עכ"ל .וג דלכאורה אשתמיטיתיה
למהרש"א גירסת ופירוש רש"י .וצ"ע .ופי' רבנו חננאל לא נדפס בימיו .ג רבי יאשיה פינטו 'הרי"' על עי יעקב כא
מתבאר מדבריו שגרס והבי כפרש"י והמאירי ,שכתב דלכ הפסיקו בעני זוכה בנכסי הגר בינתיי ,דיתכ דהזוכה בנכסי
הגר דהוה מילתא דתהו בה אינשי ביותר בזה צרי דוקא לעשות ספר תורה ולא סגי בתפילי ,משא"כ בעל בנכסי אשתו
ועבד עיסקא ורווח ומצא מציאה שה דברי מצויי ,בזה סגי א בקניית תפילי .עכ"ד .ג התורת חיי הבי בפשיטות
ד'כתב בהו תפילי' קאי אדלעיל ,שכתב דהיינו טעמא דדוקא בשניה מהני לשמור על שאר ממונו כי ה קיימי לעול,
משא"כ במצות צדקה לא מהני כי היא רק לפי שעה .עכ"ד .וע"ע ב יהוידע ,מגדי חדשי(.
'מעשה בר"ג…מבגאי שמני…שכיוו ר"ג ברוה"ק' כתבו התוס' דֵש זה 'מבגאי' היה ֵש רגיל באומות ,מ"מ
חשיב ליה רוה"ק שידע שכ שמו ,ע"ש .וב'חידושי' בעי יעקב )בש 'המשביר'( כתב ד'מבגאי' פירושו 'סריס' ,וזה היה
רוה"ק של רב גמליאל שהכיר בצורתו שהוא סריס ,וכ היה ששאלוהו מה שמו וענה 'הסריס' שמי.
'דאיכא למ"ד פותחי בחרטה ,ואיכא למ"ד אי פותחי בחרטה' נחלקו בביאור המחלוקת:
יש אומרי :פותחי בחרטה ,דצריכי למצוא פתח עקירה למפרע .אי פותחי בחרטה ,דאי צריכי למצוא פתח עקירה
למפרע )רש"י כא ,פי' הרא"ש בנדרי כא ע"ב(.
ויש אומרי :פותחי בחרטה ,דאחרי שמתחרט פותחי לו בחרטה עצמה וא"צ למצוא סיבה נוספת לעקירה למפרע .אי
פותחי בחרטה ,דצריכי למצוא סיבת עקירה מיוחדת נוס לחרטה )תוספות ,תוס' רבנו פר ,חידושי
המאירי ,ריטב"א כא ועל הרי" נדרי ש ,משמעות הרמב" פ"ו מהל' שבועות ה"ה(.
ויש אומרי :פותחי בחרטה ,דמותר לחכ לעזור לנודר למצוא סיבה לחרטה .אי פותחי בחרטה ,שצרי הנודר לומר
סיבת חרטתו מעצמו )פי' המיוחס לרש"י בנדרי ש( .
דףסה
'יכול אני לפטור את כל העול כולו…מדי תפלה' אפשר לומר שג הרמב" שסובר שתפילה היא מצות עשה
מ התורה ,מודה בזה"ז בעת הגלות לרמב" דתפילה מדרבנ ,כיו שאי אפשר לכוי כראוי .אמנ מדרבנ לכו"ע חייבי
בתפילה ,דאי רבנ אוסרי להתפלל אלא כששיכור מיי ממש ,אבל כששיכור שלא מיי אלא מצרות וסבל הרי הוא
כאנוס ומותר לו להתפלל ומחוייב מדרבנ .ואולי לפ"ז אפשר לומר דהרמב" והרמב" לא פליגי ,אלא הרמב" איירי
ביחידי סגולה שישנ בכל דור היודעי לכוי את לב בכל עת ובכל זמ ותפילת היא באמת חיובא דאורייתא ,והרמב"
מתכוי להמוני הע שעליה נאמר "שכורת ולא מיי" )תולדות יעקב יוס פר' יתרו(.
'יכול אני לפטור את כל העול כולו…מדי תפלה' יכול היה לפטור אותנו מכל המצוות ,שהרי היו כמתי
נחשבנו ,ובושתינו וצרותינו ושפלותינו בי אומות העול הרינו חשובי כמתי ,וביהכ"נ שמתכנסי נחשב כקבר מקו
כנוס המת ,כי כ כתיב ]יחזקאל לז ,יג[ "בפתחי ]את[ קברותיכ ]ובהעלותי אתכ מקברותיכ[ עמי" .וזה מה שאמר דוד
המל ע"ה ]תהלי פח ,ייא[ "עיני דאבה מני עני ,קראתי ה' בכל יו שטחתי אלי כפי" ,ובכל זאת ה' לא עונה ,למה?
"הלמתי תעשה פלא" אנחנו חשובי כמתי ,ולא תעשה עמנו פלא בזכות התפילה וביהכ"נ ,כי הלא "א רפאי
יקומו יודו סלה" ,וג "היספר בקבר חסד אמונת באבדו" הוא ביהכ"נ שחשוב כקבר מקו אסיפת הדומי למתי,
וא בזכות התורה ג"כ "היודע בחש פלא וצדקת באר נשיה"? א אעפ"כ בכל זאת "ואני אלי ה' שועתי ובבקר