בגמרא! וכתב דמהגמ' אינו מוכח דמותר לשכור ממנו בשבת א א היה יכול לשכור ממנו בערב שבת ,וכתב המרדכי
דנראה לו דאפ"ה שרי ,דהרי אי בזה מקח וממכר וכו' .עכ"ד .ולכאורה הוא דלא ככל הראשוני הנ"ל ,ואולי א היה
השל"ה רוא לא היה מפרש כ דברי המרדכי ,א לעו"ז י"ל ג"כ שבכל הראשוני הנ"ל ,חו מהריטב"א ,רק כתבו
אורחא דמילתא ,דכשלא הספיק לשכור בערב שבת אז רוצה לשכור בשבת .אמנ בריטב"א מפורש דכל ההיתר הוא רק
א לא יכול היה לשכור בערב שבת .וצ"ע .וע"ע נתיבות שבת פל"ז סעי' ד בהע' יד(.
דףסו
רשיד"ה תהי בה 'ותהי לשו מריח…כלומר מעיי ומחשב '…צ"ע לכאורה למה לא פי' רש"י כ כבר לעיל
בראש העמוד לגבי 'תהו בה נהרדעי' .
דףסז
)ע"ב( 'קרפ יותר מבית סאתי …ואפילו כור ואפילו כוריי '…פרש"י :דמדאורייתא הויא רשות הרבי
גמורה .ע"כ .והנה נחלקו הראשוני )לעיל כב ע"ב( א יש לדבר סו ,או שאפי' אל כור מוקפי מחיצה ג"כ חשיבי
רשות היחיד מ התורה.
דעת התוספות :אפילו אל כור ,א ה מוקפי מחיצה הויי רשות היחיד מ התורה .אכ זהו רק א המחיצות עשויות
בידי אד ,א א עשויות בידי שמי )כגו הא דבגמ' ש דבבל מוקפת בנהר פרת ,וכל העול
באוקינוס( לא מחשיבות לרה"י.
דעת הריטב"א בש הרמב" :כל שאי המחיצות נראות לעומד באמצע אינ מחשיבות לרה"י מ התורה ,ומה שכתוב
כא 'אפילו כור ואפילו כוריי' היינו עד הגבול הנ"ל )וכשיטה זו ג צידד הרשב"א ,א נשאר בצ"ע.
ובביאור הלכה ]סי' שמו סעי' ג ד"ה קרפ[ כתב דמדברי הרמב" עצמו בחידושיו לא משמע כמש"כ
הריטב"א בשמו ,אלא משמע כשיטת התוספות דלעיל ,ורק בהא פליגי דלהתוספות ג במחיצה העשויה
בידי שמי אי היא מתבטלת במציאות מרוב גודלה ,אלא רק א אתו רבי ומבטלי לה ,משא"כ לרמב"
מחיצה העשויה בידי שמי היא מתבטלת במציאות בגודל כה גדול שאד העומד בתוכה אינו רואה
המחיצות .עכ"ד ביאור הלכה .ובספר בירור הלכה דייק מלשו הגר"ז סעי' ו דג"כ פסק כשיטת התוספות,
אמנ הביא דבבני ציו ס"ק ה תמה אי דחה המשנ"ב את הבנת הריטב"א ברמב" מכח מה שהוא ז"ל
לא ראה כ ברמב" .ודו"ק(.
'לא מ תוכו' צ"ל 'לא מתוכו' ,וכ"ה ברש"י כא וכ"ה בגמ' להל ד' פעמי )וכ"ה בדקדוקי סופרי או' וז(.
'ההוא ינוקא דאשתפי חמימיה '…סיכו שֹלשת המעשי בס"ד )עד סח ע"ב ,ע"פ רש"י תוספות וראשוני כא
ובסוגיות הבאות :שבת קל ע"ב ,ביצה יז ע"א ,גיטי ח ע"ב ,ב"ק פ ע"ב(:
מעשה א :חיממו מבעוד יו מי להח תינוק שימולו בשבת ,ולפני המילה בשבת נשפכו המי )שא נשפכו לאחר
המילה קוד שהשתמשו בה היה זה עכשו פיקוח נפש ודוחה שבת ,אמנ עי' במעשה הבא דיש דעה
שאפשר לומר דמיירי הכא אחר שלושה ימי מהמילה ,ובכ"ז שרי להגיד לנכרי להח ,דמותר לצור מצוה
לומר לנכרי א לעשות איסור דאורייתא(.
רצו להביא מי חמי מבית אחר שהיו ש מי .א אמרו לה שלא עשו עירובי חצירות )וא"כ האיסור הוא
מדרבנ ,דלא היה ברה"ר אלא בחצר שאינה מעורבת ,ולכ התירו להל אמירה לנכרי ,אבל אמירה לנכרי
באיסור דאורייתא אי ממעשה זה ראיה ,ועי' במקרי הבאי(.
רצו להביא המי הנ"ל בהסתמ על שיתופי מבואות )והיינו כרבנ דמהני שיתו בלא עירוב ,א"נ בנשתתפו
בפת דמהני לכו"ע בלא עירוב ]תוס' ,רשב"א ,ריטב"א ]והכריחו כהפי' הראשו [( .א אמרו לה שג לא עשו שתופי
מבואות.
הביאו ע"י נכרי .אביי רצה להקשות מאיסור שבות דאמירה לנכרי שאינה דוחה שבת.