למאור ,ולהחיד"א בפתח עיניי כא( .ועי' להל.
'בדרבנ עבדינ מעשה והדר מותבינ תיובתא' כתב נתיבות המשפט )חו"מ סי' רלד ,משה"א ביאורי ס"ק ג(:
אפשר א דבאיסורי תורה אפי' אוכל בשוגג צרי כפרה ותשובה להג על היסורי ,מ"מ באיסור דרבנ א"צ שו כפרה,
וכאילו לא עבר דמי .תדע דהא אמרינ בעירובי 'בדרבנ עבדינ עובדא והדר מותבינ תיובתא' ,ואילו היה נענש על
השוגג היא היו מניחי לו לעבור ולקבל עונש? אלא ודאי דאינו ענוש כלל על השוגג באיסור דרבנ ,והרי הוא להאוכל
כאילו אכל כשירה ולנהנה כאילו נהנה מ הכשירה וכו' .עכ"ל .והאחרוני דנו רבות בראיתו זו ובעצ דבריו ,ורוב חלקו
על דבריו )עי' לעיל בדברי תרומת הדש והרדב"ז דכל הסברא כא היא משו כיו ששאלו את הרב וחשב וענה ,ודאי
שענה כהלכה ,ותלינ דהתלמיד הוא הטועה ]ובאמת כא ענו לאביי שרבה עשה כיאות[ ,אבל א הרב עומד להכשל
באכילת דבר דרבנ או בעשייתו וכדו' ודאי יש לעוצרו וכמש"כ תרוה"ד הנ"ל .וכ"כ מהר" ב חביב בספרו יו תרועה
]ר"ה כט ע"ב[ דסוגיי בכשאי התלמיד בטוח שיש לו תיובתא מעליתא .וכ הגריא"ס בשו"ת עי יצחק ]אהע"ז סי' סז
ענ ו או' להלו[ דחה ע"פ דברי הרדב"ז הנ"ל את ראית הנתיבות מסוגיי .ועי' אור שמח פ"א מהל' גירושי הי"ז שחלק
על דברי נתיבות המשפט הנ"ל וכתב דדבריו תמוהי .ועי' מקורות רבי ועצומי לכל נידו זה בשו"ת יביע אומר ח"א
יו"ד סי' ד אות ד וסי' יד או' חיד ,ובהסכמת הגרצ"פ פראנק לשו"ת חזו עובדיה ח"א ובהערת הגהמ"ח ש( .
דףסח
'מבואה דאית ביה תרי גברי רברבי כרבנ ,לא ליהוי ביה לא עירוב ולא שיתו?' מכא למד המרדכי )סי'
תקטו( דמצוה לחזר אחר עירובי חצירות .וכ כתב הגהמ"י בש התוספות )ולא נמצא בפנינו( והוסיפו :וטעמא רבה
איכא ,דלא ליתי לידי איסור לאפוקי ולעיולי מבתי לחצירות ולמבוי .עכ"ל )והובא בבית יוס ריש סי' שצה( .וכ"כ
האגודה )כא( :מכא משמע דמצוה לעשות עירוב .עכ"ל .וכ"כ הרשב" )בתש' ח"ב סי' לז( :ח"ו שיהיה חשש עבירה
בתקוני מבואות לת"ח ,אבל הזריז בזה ה"ז משובח ,אדרבה ה תמהי בגמ' על מי שאפשר לו לתק ואינו מתק ,דאמרי'
בפ' הדר )סח ע"א( וכו' מבואה דדיירי בה תרי גברי רברבי כרבנ וכו' אנא טרידנא בגרסאי וכו' .ונראה מכא שאלמלא
טרדת הגירסא ,דר ת"ח הוא לתק ,ומי שלבו נוקפו בזה הדיוטות גמורה היא או מינות נזרקה בו .וזכות גדולה היא
למתק וכו' .עכ"ל )וצוי בברכ"י סי' שסג ס"ק ב ,ובכה"ח ש ס"ק כד( .וכ"כ הטוש"ע )הטור ריש סי' שצה ,והשו"ע ש
וסי' שסו סעי' יג( :מצוה לחזר בי אחר עירובי חצירות בי אחר שיתופי מבואות .ע"כ .וכתב הב"ח )ריש סי' שצה(:
דאע"ג דמערבי ומשתתפי ג לדבר הרשות ,אבל מצוה לחזר אחריה כדי שלא יגיעו לידי איסור ,משא"כ עירובי
תחומי דמערבי רק לדבר מצוה ,אי מצוה לחזר אחריו ,דאדרבה יכול להכשל על ידו להמשי מחו לתחו ,אלא דכדי
לקיי את המצוה שהול למענה מותר לו לערב .עכ"ד .והלבוש )סי' שסו סעי' יג( כשהעתיק את דברי הטוש"ע הוסי
תיבת 'דרבנ' ,וכתב :מצוה דרבנ לחזר אחר עירובי חצירות וכו' .עכ"ל .ומשמע לכאורה דהיא ממש מצות חכמי כחלק
מתקנת בעצ די העירוב .אמנ התוספת שבת )סי' שסו ס"ק לח( כתב דאינו מצוה ממש אלא זהירות בעלמא .ועי'
בתש' חת סופר )או"ח סי' צט( שהזהיר מאד לכל קהל ישראל לתק מבואותיה בצורת הפתח או בשאר תיקוני ,כדי
שלא יכשלו רוב המו ע בהוצאה מרשות לרשות בשבת קודש ,ושהדבר מוטל על הרב החשוב שבעיר .יעו"ש באור
)וע"ע גליוני הש"ס כא( .וע"ע בשו"ת הר הכרמל )או"ח סי' יח( שכתב שראוי בכל עיר להעמיד על זה תלמיד חכ אחד
או שניי ,שילכו בכל ערב שבת קוד הכנסת שבת לפקח על עסקי עירובי ,וג עי"כ יוודע א נפסק קוד שבת או
בשבת ,יעו"ש )כה"ח סי' שסו ס"ק קכג בש ארחות חיי ]אחרו[ סי' שסג ס"ק כא( .והרב האר"י ז"ל היה נזהר לקיי
מצוה זו בכל ערב שבת ,שלא כאות הנוהגי לעשותה משנה לשנה וכיו"ב .והיה מערב בכל ער"ש שני מיני עירובי,
עירובי חצירות על לח אחד ,ושתופי מבואות על לח שני וכו' )שער הכוונות סב ע"ד ,כה"ח סי' שסו ס"ק קכד( .ואי
ראוי לתלמיד חכ לדור במבוי וחצר שאינ מעורבי )ריטב"א ,כה"ח ש ,ועי' מנחת ישראל ד נב ע"ד( .והמתעקש
ומונע מלהעמיד עירוב הוא מחטיא רבי ועתיד לית את הדי )שו"ת אבני נזר סי' רסו( .וכופי בני מבוי זה את זה לעשות
לחי וקורה למבוי )גמרא להל פ סוע"א ]עמשנ"כ ש[ ,תוספתא ב"מ פי"א ה"ט ,רי" בבא בתרא ה ע"א ,רא"ש ב"ב פ"א
סי' כג ,טוש"ע חו"מ ריש סי' קסב ]ועי' שו"ת משאת בנימי סי' ד[(.
וע"ע באריכות בשו"ת משנה הלכות )ח"ח סי' סדסט,קכג,קמאקנ ועוד( ,מנחת ישראל ד קא ע"ד ,נתיבות שבת )פכ"ו
סעי' ג הע' ו( ,שו"ת הר צבי )או"ח ח"ב סוס"י כב וסי' כד(.
'תונבא בעלמא הוא דנקט לה' עי' מגדי חדשי.
)ע"ב( 'צדוקי הרי הוא כנכרי ,ורב גמליאל אומר צדוקי אינו כנכרי' יש שפסקו כתנא קמא דצדוקי כנכרי
)מהר" מרוטנבורג פסקי עירובי סי' קנו ,מרדכי סי' תקטז( .ורוב הפוסקי פסקו כרב גמליאל דצדוקי אינו כנכרי,
ומבטל רשות )רמב" פ"ב מהל' עירובי הט"ז ,רא"ש סי' יג ,טוש"ע סי' שפה סעי' א( ,א להשתת בעירוב אינו יכול,
כיו שאינו מודה בעירוב )רמב" ש( וחייב עכ"פ לבטל רשותו )משנ"ב ש ס"ק ב ,וע"ש ממשמעות הרמב" דבכל מי
שאינו מודה אפי' בעירוב בלבד ג"כ דינא הכי ,ושכ"כ הגאו יעקב(.
אמנ בזמ הזה שצדוקי מזלזלי בדברי חז"ל ועוברי עליה א בפרהסיא ,יש מקו לומר דדינ כנכרי )בית יוס
סי' שפה מדיוק הראשוני ]תוס' ,רא"ש ,ריטב"א ,שלטי גבורי בש ריא"ז[ שכתבו דמה שהצדוקי נחשבי כישראל
ויותר טובי ממחללי שבתות במידי דרבנ ]עי' להל[ ,היינו משו דשומרי על דרבנ מפני שיראי מ החכמי ]עי'
גמ' נדה לג ע"ב[ .ואמנ בתו"ש ס"ק א הקשה דהא עכ"פ אינ מאמיני בדברי חז"ל ,והב"י יו"ד סי' קיט כתב בש תש'
הרשב"א דכל שאינו מאמי בדברי חז"ל דדינו כגוי גמור .אמנ עי' שו"ת מהר"י אסאד יו"ד סי' נ שכתב שרק מי שאינו
מאמי בדברי חז"ל בזדו לבו ומלגלג על דברי חכמי נקרא אפיקורס ומי ,א מי שלבו אנסו בטעות אי דינו כאפיקורס.
עי' ילקוט הגרשוני ס"ק ג ,הגהות והערות על הטור השל אות ד .א עכ"פ לדידהו הצדוקי בזה"ז כיו שמחללי שבת
בפרהסיא ,א"כ אי את התירו של הראשוני הנ"ל ,ודינ כנכרי .וכ"כ כה"ח סי' שפה ס"ק ב שמשמע בשו"ת רבי
בצלאל אשכנזי ובשו"ת המבי"ט ,וכ הסכימו הש" ופר"ח ביו"ד סי' ב ,וא"ר ס"ק ב .ואמנ הבית יוס כא כתב
דברמב" לא ברירא זה ,ויתכ שאינ כנכרי שהרי מנהג אבותיה ביד ,והוו מזיד דידהו כאנוס .ובשו"ע ש סעי' א כתב
בפשיטות שצדוקי הריהו כישראל .והמשנ"ב ]ש ס"ק א ובשעה"צ אות ב[ פסק דא הצדוקי מחלל שבת במידי דרבנ
בפרהסיא חשיב נכרי ,כתי' הראשוני דצדוקי בזמנ שמרו מילי דרבנ מחמת יראה ,ודלא כדברי הב"י דכאנוסי
חשיבי ,ותמה על הב"י מדברי הרמב" ,ועוד דג א נאמר כדברי הב"י דכאנוסי חשיבי ]עי' יו"ד סי' קנט סעי' ג
ובש" ש[ ,הרי כא אכתי שיי הטע שמא ילמד ממעשיו בדיוק כמו לגבי גוי ,ושפיר שיי לאסור לכו"ע .עכ"ד.
והחזו"א ]או"ח סי' פז )כג( ס"ק יד ,ויו"ד סי' א ס"ק ו[ דחה דבריו ,דכל דברי הפוסקי ה על הצדוקי שהיו בזמ
התלמוד ,שה ודאי מזידי היו ,וכ אפשר שהצדוקי בסו זמ הגאוני מזידי היו ,א דברי הב"י ה על הצדוקי
דשכיחי גב ,שעליה שיי לדו שה כאנוסי לפי שמנהג אבותיה בידיה ]עי' להל בגדר תינוק שנשבה[ .ומה שטע
המשנ"ב שסו סו שיי שלא ילמוד ממעשיה ,אי זו טענה ,דלא אמרו חכמי אלא במי שדינו כנכרי ,ולא בכל
מתנהג בדר עקש .עכ"ד החזו"א( .
דףסט
'כא במומר לחלל שבתות בפרהסיא' כתבו הראשוני מדלא תירצו בגמרא 'כא במומר לחלל שבתות
בדאורייתא ,כא במומר לחלל שבתות בדרבנ' משמע דא מומר לחלל שבתות בדרבנ חשיב כנכרי )משמעות רש"י,
תוספות ,ריטב"א ,אור זרוע ,רא"ש סי' יד ,מרדכי סי' תקטז ,טור סי' שפה .אמנ משמעות הבית יוס סי' שפה דברמב"
לא ברירא ,א בשו"ע ש סעי' ג פסק בפשיטות דחשיב מחלל שבת .ועי' בביאור הלכה סי' שפה דיש להסתפק באיסור
מוקצה ,והתפארת ישראל החמיר ,וצ"ע(.
האחרוני דנו א מומר לחלל שבתות בפרהסיא נחשב כנכרי ג לקולא ,לעני שיועיל לשכור ממנו בפחות משוה
פרוטה )עי' קרב נתנאל פ"ו סי' יג אות מ ,תו"ש סי' שפה ס"ק ד ,ישועות יעקב ש ס"ק ב ,שו"ת שאילת דוד סי' ה ,חזו
איש סי' פב ס"ק טו( ולעני שלא יאסור אא"כ יש ש שני ישראלי )עי' קרב נתנאל ש .ובחידושי רעק"א בש אב
העוזר כתב דלחומרא דינו כישראל ,ואוסר א במקו ישראל יחידי ,א סיי הרעק"א דעכ"פ ממה נפש יועיל ביטול,
דא הוי כגוי א"כ לא אוסר כשיש רק ישראל אחד ,וא הוי כישראל מועיל ביטול .ובחיי אד מסתפק בזה .א כמה
אחרוני חולקי וסוברי שנקרא כנכרי גמור ואינו אוסר אלא במקו שני ישראלי ,עי' שו"ת תשורת שי סי' שיא ,שו"ת
מהר"ש ח"ג סי' קט .וע"ע בנתיבות שבת פל"ו סעי' כה ובהע' צד(.
'מומר לחלל שבתות בפרהסיא' דוקא כשרגיל בעוו זה ,אבל א חילל שבת בחד זימנא בפרהסיא יש אומרי
דלא חשיב מומר )תוספות ,ריטב"א ,הגהמ"י ,ט"ז יו"ד סי' יא ,מג"א כא( ,ויש אומרי דאעפ"כ חשיב מומר )רש"י ,ש"
יו"ד סי' ב ,כה"ח סי' שפה ס"ק זח א סיי בש מחצה"ש דיתכ דלגבי עירוב אזלינ להקל ,ושכ"פ הגר"ז סעי' ג ,חיי
אד כלל עה אות כו(.