רש"י :חוזר ומערב באותו מי
רמב"ם:
נתמע
ט
כלה
אחד
עירב בתִחלה במי
אי צרי להודיע
אי צרי להודיע
בשני מיני
רש"י :חוזר ומערב במי אחר )וחזי כמערב לכתחילה ]ריטב"א[(
רמב"ם :עירב בתחילה בשני מיני
קושית הגמ' ותי' ראשון :צרי להודיע
תי' שני בגמ' :אי צרי להודיע
מערבמשלהם
צרי
להודיע
מערבמשלו
רש"י ,רבנו יהונת ,טוש"ע :א"צ להודיע
ר"ח ,רמב" ,רשב"א :צרי להודיע ]ועי' יד
בנימי עמ' תפטתצא[
'נתמטמט' כ הגירסא לפנינו ,ופרש"י :כלה לגמרי ]ועי' תוספתא סופ"ו דב"מ 'מיטמוט זה איני יודע מהו',
ובפתיחתא דאיכה רבתי סי' יג 'רגל ממטמטה' ,וברמב" הל' שכני פ"ח ה"ט 'כדי שלא יתמטמט כותלי'[ .ויש גורסי
'נתמוטט' )רבנו חננאל ,רשב"א ,ריטב"א ,מאירי .ועי' דקדוקי סופרי דיש גורסי כ ג ברש"י(.
'רבי יהושע אומר '…והלכתא כוותיה ,אע"פ שרבי אליעזר מיקל יותר ובעירוב הלכה כדברי המיקל ,שאני הכא
דסוגיא דאמוראי להל בגמרא קאי כרבי יהושע ,ועוד דרבי אליעזר שמותי הוא )רבנו חננאל ,רי" ,רמב" ,רשב"א,
ריטב"א ,מאירי ועוד(.
'ככר כאיסר והוא של ,מערבי בו' הקשו הראשוני הרי צרי שיהיה בו מזו שתי סעודות! ותירצו בכמה
אופני:
א .כגו שיש הרבה ככרות כאיסר עד שיש בכול שיעור מזו שתי סעודות ,וקמ"ל דאע"פ שכל ככר הוא כל כ קט
כאיסר מצטרפי )רש"י ,רשב"א ומאירי ]ועי' בריטב"א שכתב רק :וצ"ע א איסר דוקא .עכ"ל[ .וכ"פ השו"ע סי'
שסו סעי' ו דמהני עירוב המורכב מהרבה ככרות קטנות ,שהעיקר שתהינה שלימות .ועי' להל דעת הרמ"א(.
ב .רחבו הוא כאיסר בלבד אבל הוא עבה מאד )תוספות רבנו פר בתי' ראשו ,וה"ה דאפשר לומר שהוא ארו מאד(.
ג .גודלו כככר של שתי סעודות ,וכוונת המשנה ששוויו הוא כאיסר )תוספות רבנו פר בתי' שני ]וה"ה כששוה פחות
מאיסר ,וגוזמא נקט ,דלהלכה עירוב משו דירה ומהני א בפחות משוו"פ ,וכ"פ השו"ע סי' שסו סעי' ג[ .ולפי שני
התירוצי האלה לא מהני צירו ככרות ,אלא כל אחד צרי לתת לצור העירוב ככר אחד ושל ,וכ דעת הראב"ד
פ"א מהל' עירובי הט"ז והמגיד משנה ש ,וכ"פ הרמ"א ש בהגהה ,וכתב דלכ נהגו לקב מכל בית ובית מעט
קמח ,ועושי חלה שלימה ומערבי בה ,וכ המנהג פשוט בכל מדינות אלו .עכ"ד .ומנהג זה דקיבו קמח מכל השכני
מובא כבר בראשוני ,ועי' ברשב"א וריטב"א מה שדנו בזה .וכתב הביאור הלכה ש ד"ה ועושי ,דאע"פ שכל אחד
נות קמח אי מערבי בפרוסה ,אפי' שלכאורה לא שיי טעמא דאיבה דלהל ,אבל עכ"פ כיו שכל אחד נת חלקו
נכנסו בדי של נותני חלק בעירוב ואי מערבי בפרוסה ,משא"כ מה דאיתא בראשוני ובטוש"ע סעי' ז דא אחד
מזכה לכול ,שאז ה לא נתנו כלל חלק וודאי לא שיי כלל תקנתא דאיבה יכול לערב בפרוסה .ע"כ ]וע"ע נתיבות
שבת פל"א סעי' יא הע' כט .וכ עי' אור גדול על המשניות פ"ז מי"א דיש חולקי בכלל על הא דכשמזכה לאחרי
מותר לערב בפרוסה[ .ועוד עי' במשנ"ב ש ס"ק מה שהביא מחלוקת אחרוני א השמש שמצר כל הקמחי ולא
הספיקו או שנשתיירו צרי להתכוי לזכות בעצמו לכול ]או לזכות ע"י אד אחר[ או שאינו צרי ,והמנהג שהשמש
אופה מכל הקמחי פת גדולה והול איתה לרב המקו שיזכה עבור כול ,ע"ש .וע"ע כה"ח ש ס"ק עא ,ונתיבות
שבת פל"א סעי' כד הע' סא(.
ד .מזו שתי סעודות בעינ רק בשתופי מבואות ,אבל בעירובי חצרות סגי בשיעור מועט )שיטת הרמב" בפיהמ"ש,
וכמש"כ בדעתו המגיד משנה וכס"מ בפ"א מהל' עירובי הט"ז ]וכ"כ מעשה רוקח ש[ ,וכתב המגיד משנה ש דכ
דעת הגאוני וכ עיקר .אמנ שיטת רש"י וראב"ד סוברי שדי עירובי חצרות כשתופי מבואות בזה ,ובשניה בעינ
מזו שתי סעודות .וע"ע גאו יעקב ,חזו איש סי' ק ס"ק ז ,מהדיר על תוספות רבנו פר הע' .(189
דףפא
'שלימה ִאי ,פרוסה לא' יש אומרי דכל הסוגיא מדברת רק בעירובי חצרות ,שאי מערבי אלא בפת ,ולכ צריכה
להיות שלימה ,אבל שתופי מבואות שמותר לערב בכל דבר ה"ה דשרי בפרוסה .ויש אומרי דג בשתופי מבואות,
כשמערב בפת צריכה להיות שלימה ]וי"א א כשמערב בשאר מיני[ )עי' ביאור הלכה סי' שסו סעי' ו ד"ה אי מערבי,
יד בנימי( .ומי שעירב בפרוסה ,ספק א יצא א בדיעבד לא מהני )משנ"ב סי' שסו ס"ק לז בש הפמ"ג ,כה"ח ש ס"ק
סב בשמו ובש א"ר ס"ק יד(.
'משו איבה' פרש"י :שבאי לידי מחלוקת ,שאומר אני נות שלימה ואתה פרוסה .עכ"ל .ובאמת כל מטרת עירובי
חצרות היא להרבות שלו ,וכדאיתא בירושלמי )כא ה"ט ,ולעיל פ"ג ה"ב( :א"ר יהושע ב לוי ,מפני מה מערבי
בחצרות ]אחר שכבר נשתתפו במבוי )סמ"ג ,ועי' מהרש"א סו המסכת ,ומראה הפני על הירושלמי פ"ז ש([ מפני
דרכי שלו .מעשה באשה אחת שהיתה דבובה ]שנואה ,ונראה שספרו עליה לשו הרע לחבירתה )מלשו "ִ#ָCה"([
לחבירתה ,ושלחה עירובה ביד ברה ]בנה[ ,נסתיה ]לקחתו[ ,וגפפתיה ונשקתיה ,אתא אמר לאימיה ,אמרה :והכי רחמה
לי ,ולא הוינא ידעה? מתו כ עשו שלו .הדא הוא דכתיב "דרכיה דרכי נע וכל נתיבותיה שלו" .ע"כ )והובא
הירושלמי ברי" וברא"ש סי' יב ,רבנו חננאל להל ,העתי סי' עז ,רשב"א וריטב"א לעיל עח ע"ב(.
אבל אי חשש איבה כשאחד נות פת קיבר ואחד נות פת לבנה ,או שאחד נות פת שעורי ואחד נות פת חטי )תו"ש
ס"ק יז ,כה"ח ס"ק סא ,נתיבות שבת פל"א סעי' יא הע' כח( ,וכ אי חשש שאחד נות פת גדולה יותר משל חבירו
)משנ"ב ש ס"ק מא ,נתיבות שבת ש הע' כט(.
'ניטלה הימנה כדי חלתה וכדי דימועה' סיכו הסוגיא והמפרשי בס"ד.
הוציא כפי הצורך
הוציא יותר
מכפי
הצורך
.
אי מערבי בה
כדידימועה
מערבי בה
ואינו כ"ש מכדי חלתה:
א .דהו"א כיו דדימוע דרבנ קפדי
אינשי א חיסרוה מש"ה )ריטב"א
ברש"י(.
ב .דהו"א כיו דחזי הכי לכה קפדי
אינשי א חיסרוה מש"ה )תוספות(.
ג .איירי בטבולה ממש ,וקרי
'דימועה' להפרשתה )ריטב"א(.
כדיחלתה
zlg
a"dra
)העושה
עיסה לעצמו
או למשתה
בנו(
אי מערבי
בה
mezgp zlg
)שהנחתו או אשה עושי למכור
בשוק(
וכתב החזו"א )סי' קא ]לז[
ס"ק ב( דאע"פ שבזמננו
רגילי להפריש רק משהו,
מ"מ לא פלוג רבנ .אבל בפת
אורז שאי חיוב הפרשת חלה,
אי לערב בנחסר כדי חלתה.
רא"ש
וכ"פ שו"ע
מערבי
בה
תוספות
טבולה
לחלה או
מדומעת
מערבי
בה
לא טבולה
ולא
מדומעת
אי
מערבי
בה
'מערבי בפת אורז '…סיכו הסוגיא באיזו פת מערבי.
פת חטי וכל מערבי
.
ה' מיני דג
פת אורז
פת דוח
פת עדשי
פת מעורבת
מיני הרבה
)ע שאינ
מה' מיני
מערבי
רב זירא אמר שמואל :מערבי
מרק עוקבא אמר שמואל :אי מערבי ,וכ הלכה
מערבי )וכתב הביאור הלכה סי' שסו ריש סעי' ח בש הפמ"ג דה"ה פת כוסמת
ותירס .עכ"ד ]לפי תרגו נתיבות שבת לא י כה ומגדי חדשי כא[ .אמנ בחידושי המאירי כתב
דפת פולי ושאר מיני קטנית הוו כפת דוח .וצ"ע .ועי' ברבנו יהונת הכה מלוניל
על הרי" כו ע"א דכתב דתליא א דר העול לעשות ממנו פת .וכ"כ המשנ"ב ש
ס"ק מז .ועי' תוס' ב"מ פז ע"א דאי רגילי לעשות פת של קטניות ,וציי בהגהות
ריעב" ש לגמ' כא .א בגמ' סנהדרי ע ע"ב איתא שפת קטנית הויא כפת דג,
ופרש"י דלא כפת אורז ודוח ,ועי' מגדי חדשי(.
תי' א' בגמ' :אי מערבי )דלא חשובה פת ,כדמצינו ביחזקאל שא"ל לאפות פת
ממיני הרבה ,ולא נחשב ללח :רש"י שהרי אמר לו הקב"ה "לח אנשי לא
תאכל".
דג(
תוס' שהרי א"ל להכי לח ַלָמצר ושעה"ד לנפש רעבה )אבל פרש"י
אינו נראה ,דהא "לח אנשי לא תאכל" רחוק כמה דפי ]20
רב פפא:
פת צלויה
בצואת אד
פרקי[((.
מערבי )דפת דיחזקאל היתה צלויה בצואת האד( .רבנו חננאל ורשב"א ומאירי
סתמו כתירו קמא ,רבנו יהונת סת כרב פפא ,וכתב כה"ח ס"ק עו דלפ"ז אפשר לסמו ע"ז
בשעה"ד.
אי מערבי
]בחידושי המאירי כתב דסוגיי לגבי עירובי חצרות ,אבל לעירובי תחומי ושתופי מבואות כל האוכלי וכל המיני
כשרי .עכ"ד .ומבואר להדיא בדבריו ש דאפי' נתערבה בצואת האד ,וצ"ע דהרי אינה ראויה לאכילה ,וכמבואר בגמ'
דשדיוה לכלבי .וצ"ב .ומה שתיר הרה"ג המהדיר נר"ו ש הע' 447לגבי תערובת שאר מיני צע"ג ,דהרי המאירי
המשי להדיא כ ג על מעורבת בצואת האד .ודו"ק[.
'והא ההיא דהואי בשני דמר שמואל' עשאוה כדי לנסות מה טעמו של הלח שצוה הקב"ה ליחזקאל לעשות
)תוספות ,בצירו ביאור תוספות הרא"ש ]וכ"כ יד בנימי מדעתיה .ובמגדי חדשי כתב לגרוס בתוספות 'טעמה' במקו
'טעמא' ,ופשוט[( .ואפשר שזהו מכלל דרכי הלימוד ,להבי כל דבר מתורתנו הקדושה )יד בנימי(.
'נות אד מעה לחנוני' פרש"י :ודר עמו במבוי .עכ"ל .והקשו הראשוני:
א .הא מבואר בגמ' )ב"מ מט ע"ב ,ועי' רמב" פ"ג מהל' מכירה ה"ה וטשו"ע סי' קצח סעי' ה( דא הלוקח דר בחצרו
של מוכר מעות קונות לו ,שהרי לא שיי שיאמר המוכר נשרפו חטי בעליה ,דא תהיה שריפה יבוא הלוקח להציל
)רשב"א ,ריטב"א ,מאירי( .וי"ל דבמבוי גרי קצת רחוק זה מזה ולא דמיא להא דגר ממש בחצירו .ועוד דכיו שכא
החיטי משותפי לכול ג הלוקח לא טרח ומציל ,דהוי כקידרא דבי שותפי )חידושי המאירי( .עוד י"ל דרש"י
סובר דהגמ' ב"מ ש איירי רק כשדר בביתו ממש ,אבל לא בחצירו וכ"ש לא במבואו )קרב נתנאל אות ה .וע"ע
נתיבות שבת פל"א סעי' מד הע' קטז(.
ב .משמע דאיירי בעירובי חצרות ושתופי מבואות ,והרי אמרו להל בגמ' דמודי חכמי בעירובי חצרות ושתופי מבואות
דזכות הוא לו ,ורבי יהודה דלהל במשנה לא בא לחלוק אלא לפרש ,וא"כ על כרח רבי אליעזר איירי בגוונא דאיירי
דרבנ .על כ יש לפרש המשנה בעירובי תחומי )רשב"א ]בחידושיו ,א בעבוה"ק ש"ד ד הביאה לגבי עירובי חצרות,
וצ"ע[ ,ריטב"א ,מאירי בש קצת מפרשי ,וכ מבואר ברמב" פ"ו מהל' עירובי ה"כ דהדגיש בלשונו להלכה
מסוגיא זו דוקא לגבי עירובי תחומי .וכתב המגיד משנה ש דכ עיקר .ועי' יד בנימי .ובכה"ח סי' שסט ס"ק ג הביא
בש נזירות שמשו דיש להקל בצירו דעה זו לדעה המקילה דלהל ,ע"ש(.
'וחכמי אומרי לא זכו לו מעותיו' נאמרו כמה טעמי בראשוני למה לא זכו לו מעותיו א א זכה החנוני או
הנחתו בשבילו:
א .החנוני לא נתכוי לזכות לו במתנת חנ ,אלא דוקא לקנות המעה ,והנות לא היתה דעתו להקנות במעה שהרי מעות
אינ קונות ,ונמצא מערב לו במעותיו שלא מדעתו )רש"י בתחילת המשנה(.
ב .הנות מתכוי לזכות מ החנוני ע"י המעה דוקא ,ואי מעות קונות ,א"כ א א החנוני יערב לו בזכיה או מתנה וכדו'
מערב לו שלא מדעתו )תוספות ,ריטב"א .והנפק"מ בסברא מפרש"י הקוד ,דלפרש"י הגריעותא היא בכוונת החנוני,
שהוא לא מתכוי לזכות לו במתנה אלא בתורת מעות ,ומעות אינ קונות .משא"כ לפי' התוס' אפי' א החנוני יתכוי
לזכות לו במתנה ,או שיל ויקנה לו במעות אלו מ השוק בכ"ז לא היתה דעת הנות לכל זה ,אלא לקני כס רגיל,
וכיו שאי כס קונה הוי כמערב לו שלא מדעתו .וכתבו התוס' דמפרש"י בהמש המשנה ג"כ משמע כסברת התוס'
כעת ,שהרי ש כתב רש"י :הלכ גבי חנוני כי אמר ליה 'זכי לי' לא נתכוי אלא לקנות הימנו ,ולא סמ עליו
שייעשה שלוחו ,ומעות אינ קונות ,ולא סמכה דעתיה ,נמצא מערב לו שלא לדעתו .עכ"ל רש"י ,והיינו כפי' התוס'
כא .ועי' ב"ח סי' שסט דכתב דג דברי רש"י בתחילת המשנה יש לפרש כדבריו בהמש וכשיטת התוס' ,ובדומה לזה
במהרש"א ,וג התויו"ט יישב כוונת רש"י דלעיל .ועי' יד בנימי .ועי' להל(.
ג .א זיכה לו החנוני ע"י אחר ודאי מהני ,והכא מיירי שלא זיכה לו החנוני ע"י אחר ,וא"כ כל קנינו הוא על סמ
המעות ,ומעות אינ קונות )הרא"ש בתוספותיו ובהלכותיו סי' יג .משו דהקשה על פי' התוס' דלעיל מה שיי כא
דאי מערבי לאד שלא מדעתו ,דהת טעמא משו דחיישינ שמא יש לו סיבה שאינו רוצה בעירוב ,אבל כא הרי
גילה דעתו בפירוש דניחא ליה בעירוב ,אלא שלא היה בקי בדרכי הקני ,ומה בכ שיזכה לו החנוני ע"י אחר כדינו,
ויזכה מדי זכי לאד שלא בפניו! על כ פי' הרא"ש כנ"ל .אמנ בתוספותיו סיי דכל זה ניחא לר' יוחנ דאמר בגמ'
דטעמו של ר' אליעזר דפליג אחכמי הוא משו ד' פרקי שהעמידו חכמי דבריה על די תורה ,אבל לרב נחמ
]צ"ל לרב שמואל בר יצחק[ דמוקי הא דד' פרקי בשנה בשזיכה לו ע"י אחר ,משמע א"כ שחכמי פליגי א בזיכה
לו ע"י אחר ,וזה אינו מוב שהרי גילה בדעתו שהוא חפ בעירוב .וסיי תוס' הרא"ש 'והטע נעל ממני' ,ובהלכותיו
ש כתב 'ודברי הללו תמוהי בעיני' .והנה א"כ משמעות הרא"ש דכל שגילה דעתו דניחא ליה אפשר לערב א
שלא מדעתו ממש ,אבל התוס' י"ל דס"ל דלהוציא מגדר חבי לאד צרי לצוות בפירוש לערב בשבילו כדרכי
הקני ,ולא סגי בהא דגלי דעתיה דניחא ליה ,וכ"כ התוס' להדיא לעיל מו ע"ב ד"ה ואי ,ע"ש(.
ד .כל החשש בחנוני הוא שמא ישכח לזכות ,ולכ כשנות לאד אחר מהני )הרמב" בפיהמ"ש ,וכ"מ בירושלמי ,עי'
גאו יעקב דמשמע דא לא שכח החנוני ,וזיכה ע"י אחר ודאי מהני(.
והטור )סי' שסט( לכאורה סותר עצמו בלשונו ,ותיק בו הבית יוס כ שפוסק כטע ג' ,שהיא שיטת אביו הרא"ש )והב"י
מתק כ ג בלשו רש"י ,ולפ"ז יוצא שג רש"י ס"ל כטע ג'( דא החנוני זיכה לו מהני )וע"ע ב"ח ש ,ותויו"ט
וקרב נתנאל .אמנ ג לאחר תיקו לשו הטור ,דנו האחרוני א יש לחלק בי זיכה לו החנוני בהזכרת שמו בפירוש ,או
שמהני א בזיכה לו תו שאר כל דיירי החצר ,עי' ביאור הלכה סי' שסט ומשנ"ב ש ס"ק ב וס"ק ה( .א יש אחרוני
שחלקו על זה ופסקו דג א זיכה לו לא מהני ,וכטעמי הקודמי )ב"ח וט"ז ש ]ודחו קושית הרא"ש ,שהרי יתכ
דאינו רוצה לערב ע"י מתנת חינ ,וג ניחא ליה לאיניש למיעבד מצוה בממונו[ ,חזו"א סי' צט ס"ק יג .וע"ש דכתב דכ
שיטת הרמב" ,א בגאו יעקב כתב דשיטת הרמב" כהרא"ש ,וכ מוכח בירושלמי ,וכדלעיל בשיטה ד' .ועי' יד
בנימי(.
)ע"ב( 'ומודי בשאר כל האד שזכו לו מעותיו '…עי' להל בגמ' בביאור קטע זה במשנה ,ולמסקנת הגמ'
מודי חכמי בשלושה דברי:
א .בבעל הבית ,שאינו לא חנוני ולא נחתו )הואיל ואי בעה"ב רגיל למכור ככרות ,לא נתכוי זה אלא לעשותו שליח,
ונעשה כאומר 'ערב לי' דא בחנוני קנה וכדלהל(.
ב .בנת לו כלי ולא מעות ,אפי' בחנוני ונחתו )דהוי קני סודרחליפי ולא קני כס .ודוקא כשלא נת לו בתורת משכו,
דא נת בתורת משכו לא קנה ]ריטב"א ע"פ הגמ' בקידושי ח ע"ב[(.
ג .באמר לו 'ערב לי' ,אפי' בנת מעות לחנוני או נחתו )דעשאו שליח לערב ,וסמכא דעתיה(.
'שזכי לאד שלא בפניו ואי חבי לאד שלא בפניו' זכי לאד שלא בפניו היינו דוקא בסתמא ,אבל א שמעו
שצווח ואינו מסכי לא זכו לו ,וכ להיפ שאי חבי לאד שלא בפניו היינו בסתמא ,ואפי' שמעו אח"כ דהוה ניחא
ליה לא זכו לו )ריטב"א כא וביבמות קיח ע"ב ובקדושי כג ע"א בש הרמב" קדושי ש וחולי לט ע"ב ,רשב"א
קדושי ש ,מרדכי ב"ק פ"ז סי' ב ,רמ"א בהגהת שו"ע חו"מ סוס"י קכג ]ודלא כהי"א שהביא הרמב" ש[ .ובאבני
מילואי סי' לז ס"ק יב כתב בדעת הר" קדושי מה ע"ב דאפילו לא שמע הזוכה מעול מועילה הזכיה ,אלא שבדבר
שיש לחוש שמא לא יתרצה הזוכה אי הזכיה מועילה עד שישמע ויתרצה .וכ"כ בשו"ת עונג יו"ט סי' קי(.
'שזכי לאד שלא בפניו' יש שני ביאורי בזה:
א .זכיה מטע שליחות ,ואנ סהדי שנוח לו שחבירו יהיה שלוחו לזכות עבורו )עי' רש"י גיטי ט ע"ב וב"מ יב ע"א ,תוס'
פסחי צא ע"ב וכתובות יא ע"א ונדרי לו ע"ב ועוד מקומות ,רא"ש גיטי פ"א סי' יג וקדושי פ"ב סי' ז וב"ק פ"י סי'
כא ,תוס' רי"ד גיטי ש ,ר" נדרי ש ,אור זרוע הל' פסחי סי' רכד .ובדעת הרמב" נחלקו ,בברכת שמואל
קדושי סי' י כתב בש הגר"ח מבריסק שדעתו כ ,א בדברי אמת הל' גיטי סי' נב ובקהילת יעקב סי' קיט הוכיחו
שאי דעת הרמב" כ .ובקצות החוש סי' קה ס"ק א כתב דאי זה מטע 'אנ סהדי' אלא גזירת הכתוב היא ,ועי' חת
סופר ]שער המקנה סי' ט[ דחה ראייתו(.
ב .זכיה אינה מטע שליחות )רמב" קידושי כג ע"ב ,רשב"א ש מב ע"א וב"מ עא ע"א ושכ"כ הראב"ד ,ריטב"א
קידושי ש וש וכתובות ש ,ר" קידושי רפ"ב בש איכא דבעי למיל .ועיקר טענת שהרי למדו שליחות מפסוק
מיוחד ולא כמו בזכיה ,ועוד שבחלוקת האר שהיה מדי זכי זכו ג לקטני שאינ בני שליחות( .אלא זכיה היא
מטע 'ידו' )קצות החוש סי' קה ס"ק א ,חידושי הרי" גיטי יא ע"ב( או סוג שליחות מיוחד שהתחדש ג במקו
שאי די שליחות הרגיל )עי' ברכת שמואל קידושי סי' י וסי' טו בש הגר"ח מבריסק ,חידושי הגר"ש שקאפ גיטי
סי' ד(.
'בארבעה פרקי אלו משחיטי את הטבח בעל כרחו' ומפורש ש במשנה )חולי פג ע"א( שאלו ה ארבעת
הפרקי :ערב שמיני עצרת ,ערב יו"ט ראשו של פסח ,ערב שבועות ,וערב ראש השנה )ועיוה"כ לרבי יוסי הגלילי בגליל
]א לשאר דיעות בעיוה"כ אוכלי עו ולא בשר .וכתב החת סופר בהגהותיו לשו"ע חו"מ סי' קצט דבפורי כיו
שמצוה לאכול בשר דינו כארבעה פרקי הנ"ל[( .והקשו הראשוני למה לא מנו ג את ערב יו"ט הראשו של סוכות?
ותירצו:
א .בערב יו"ט ראשו של סוכות טרודי כול בסוכה ולולב ,ואי לה פנאי להרבות בשחיטה כל כ )תוספות כא בש
ר"ת ,תוס' עבו"ז ה ע"ב בתי' ראשו .ויש לציי לפ"ז שטירחת סוכה ולולב היא יותר מטירחת ניקוי הבית ובדיקת
וביעור חמ .ודו"ק(.
ב .בכל אחד מארבעת הזמני האלה יש טע מיוחד .שמיני עצרת כיו שהוא יו"ט בפני עצמו וג הקרבנות שבו ה כנגד
ישראל תקנו להרבות בסעודה ,יו"ט ראשו של פסח לפי שהוא יו גאולה ויציאה לחירות ,שבועות דהכל מודי
דבעצרת בעינ נמי "לכ" ,ראש השנה לפי שהוא תחילת השנה מרבי בסעודה לעשות סימ יפה כמו שאר הדברי
שעושי בו לסימנא טבא )תוספות עבו"ז ש בתירו שני ]ומנא נלמד דכל ריבוי הסעודה בליל ראש השנה הוא
לסימנא טבא ,ולא רק הסימני הנהוגי[ .ומש"כ התוס' לגבי שמיני עצרת ,כ"כ רש"י בחולי ש :היו מרבי בשמחה
מפני שרגל לעצמו הוא וחביב עליה .עכ"ל .וכ"ה בחידושי הרא"ה ונמוקי יוס ש .אמנ יש הפרש בדבריה,
דבתוס' משמע דהיתה תקנה להרבות בסעודה ,וברש"י ורא"ה ונמוק"י משמע דהיו מרבי בסעודה וחביב עליה
מרצונ ]וע"ש בנמוק"י שהעתיק דברי רש"י בהא דשמיני עצרת ,ועל שאר החגי העתיק את דברי התוס' ,ג את
דבריה על יו"ט א' דסוכות[ .ובתוס' רבנו אלחנ בעבו"ז ש כתב :מרבי לכבדו להודיע שאינו טפל לחג .עכ"ל.
ודו"ק(.
'בארבעה פרקי אלו העמידו חכמי דבריה על די תורה' נחלקו הפוסקי:
יש אומרי :דה"ה בכל מקח למצוה כגו שנת מעות בשביל יי לקידוש וכדו' )רמ"א ש מדיוק דברי מהרי"ל ,ובקצות
החוש ש ס"ק ב כתב דה"ה בפת ללח משנה לשבת ,כיו דמקדשי ג על הפת .ובפמ"ג או"ח סי' תרנו
בא"א כתב דג אתרוג קונה במעות לבד ,וכתב משפט שלו דהיינו דוקא כשחל יו ראשו בחול שאז הוא
מדאורייתא ,אבל לא כשחל בשבת ואינו אלא מדרבנ ,כדמשמע ב]קרב נתנאל אות כ ,שתיר קושית
ה[מג"א סי' שסט לעני פת לעירוב ,דדוקא לגבי קידוש שיש לו אסמכתא מ התורה ,ועדיי צ"ע .עכ"ד.
ובשו"ת בית יצחק שמעלקיס או"ח סי' קז כתב דג א נאמר די זה לגבי קונה אתרוג זהו דוקא בערב יו"ט
ממש ,כדמצינו לגבי קידוש ,ולא קוד לכ .וכ"כ בשו"ת אמרי יושר ח"ב סי' פג דדברי המהרי"ל לגבי
קידוש ה רק בער"ש אחר חצות ,ועכ"פ לא ביו חמישי .ועוד ד ש לגבי תפילי שאולי רק לגבי קידוש
וכדו' דהיינו מצוה הבאה לפרקי שאי זמ למשו ,אבל במצוה יויומית כיו שיכול היה למשו לא תקנו
לקנות בכס .ועי' להל(.
ויש חולקי :דאי לנו אלא מה שמנו חכמי ,ואי לדמות דבר לדבר )עי' ביאור הגר"א ש דכתב דדברי מהרי"ל אינ
מוכרחי ,וכ"כ בחידושי רעק"א וסיי שהמוחזק יכול לומר קי לי ולחזור בו .אמנ ערוה"ש ש סעי' ה
הביא את דברי הגר"א וכתב עוד דבבשר לא היה אפשר לו להלוקח לעשות משיכה ,שהרי לא ישחוט אותו
הטבח עד שיקב כל מעותיו ,ודעת הטבח לשוחטו ביו"ט ,ולכ החמירו חז"ל בזה ,אבל ביי לקידוש היה לו
למשו מער"ש .ואולי דלכ לא תקנו חז"ל דיקנה מעות בבשר ג על כל ער"ש ,דהרי ג בשבת יש מצוה
לאכול בשר ,אלא ודאי משו דבשבת על כרחו תהיה השחיטה בער"ש והיה לו למשו ,משא"כ ביו"ט יכול
לשחוט ביו"ט .ואמנ י"ל דדוקא ביו"ט משו דיש יותר חובה לאכול בשר משו שמחה ,מ"מ לדינא העיקר
כמש"כ בש הגר"א .עכ"ד ערוה"ש(.
'דבר תורה מעות קונות…אמרו משיכה קונה…שמא …נשרפו חטי בעלייה' יש כמה סוגיות בזה ואריכות
גדולה בראשוני ובאחרוני ,ונביא כמה עניני בזה ,לא כול ולא רוב אלא מקצת.
קניני כס ומשיכה ,מה מהתורה ומה מדרבנ
רבי יוחנ :דבר תורה מעות קונות ,אלא שחששו חכמי שלפעמי ישל הקונה מעות ולא יקח הסחורה ]למשל חיטי[
וישארו החיטי אצל המוכר ,ותיפול דליקה באונס ,והמוכר כיו שיודע שאי החיטי שלו לא ישתדל להציל
מ הדליקה ,לכ תקנו חכמי שכס לא קונה ,והמוכר ישתדל להציל מ הדליקה כי אחרת יצטר להחזיר
הכס לקונה שלא קיבל סחורתו .ותקנו חכמי שהמשיכה קונה ,וכיו שהקונה מוש כנראה כבר יקח
הסחורה לביתו ,ולא יהיה חשש שישאר אצל המוכר וכו' )וביאר בספר המקנה ]קידושי כב ד"ה אמר שמואל[
דג לרבי יוחנ משיכה קונה ,א ס"ל דמדאורייתא קובעת משיכת המוכר את המעות ,ומדרבנ קובעת משיכת
הקונה(.
ריש לקיש :קני משיכה הוא מ התורה ,שנאמר "וכי תמכרו ממכר לעמית או קנה מיד עמית" ,דבר הנקנה מיד ליד
]ורבי יוחנ לומד מ"או קנה" ומ"מיד" דברי אחרי[ .אבל קני כס אינו מועיל מ התורה.
מקור הלימוד שקני כס מ התורה
רש"י :דכתיב גבי פודה מ ההקדש "ונת הכס וק לו" ,וכ"ש בלוקח מ ההדיוט.
תוספות :סת קני שמצינו בתורה הוא בכס "קני כספו" "אוכל בכס תשבירני" "שדות בכס יקנו" )וע"ע רש"י ותוס'
בכורות יג ע"ב .וכ"כ הריטב"א ב"מ ש ,והוסי דבשטר אי דר לקנות מטלטלי כדאיתא בגמ' ב"ק עט ע"ב
'מטלטלי לאו בני שטרא נינהו'(.
כיצד פועל קני כס
האחרוני דנו א הוא מדי כס שיווי מה שאני קונה ,ואפי' שלמתי פרוטה הרי זה תחילת פרעו ,או שהכס הוא עצמו
הקני ולא תחת שוויות החפ ,וא שיל פרוטה חייב עדיי את כל הסכו )עי' סמ"ע סי' קצ ס"ק א ,ב"ח ט"ז ונתיבות
המשפט ש ,אבני מילואי סי' כט ס"ק ב ,שו"ת חלקת יואב חו"מ סי' יח ,אפיקי י סוס"י טז ,חזו איש אהע"ז סי' מד
אות ט ועוד(.
הא כעת יכול הלוקח לחזור בו ג אחרי שנשרפו בעליה
רי" :יכול לחזור )דאל"ה מה הרויח בתקנה ,שג כעת כשישרפו חיטיו לא יוכל לחזור בו .והרמב" הוכיח כדעת הרי",
וכ"כ הראב"ד והרמב" פ"ג מהל' מכירה ה"ו .ולגבי דעת רש"י עי' להרה"ג המהדיר נר"ו על חידושי המאירי הע'
.(476,478
רז"ה :אינו יכול )דמשמעות הגמ' שעיקר התקנה היתה שהמוכר יציל את החיטי ואז יוכל ג המוכר לחזור בו ,משמע
שא החיטי ישרפו לא יכולי לחזור בה .והמרדכי ב"מ סי' שג הוכיח דדעת רש"י כהרז"ה .וע"ע בשו"ת חת
סופר יו"ד סי' שיד שתלה סברת מחלוקת הרי" והרז"ה הא חז"ל ביטלו לגמרי קני מעות ,או שרק נתנו ללוקח
אפשרות לחזור בו כל עוד שלא מש .וע"ע בעני זה באמרי בינה )קונטרס הקניני סי' ג( ,אור שמח עמ"ס
קידושי כו ,ובספר פרי משה ]בעניני קניני ,סי' כה[(.
למה הפקיעו חכמי קני כס ולא השאירוהו והוסיפו משיכה
תוס' בש ר"י :משו תקנת השוק ,שלא להצרי שני קניני ג משיכה וג כס.
תוס' בש ריב" :חכמי רצו דוקא שמשיכה תקנה לבדה ,דא יצטרכו ג כס וג משיכה פעמי שימשו הקונה
הסחורה לביתו ועדיי לא ישל ,וא"כ ה של המוכר עדיי ,וכעת יש חשש הפו שישר אצל הקונה
ולא יטרח להציל כי לא יתחייב עליה.
למה אי חשש כעת שיאמר המוכר ללוקח נשרפו מעותי בעליה
תוס' אלמלא תי' ריב" :כיו שאי כס קונה לא שכיח שיאחר המשיכה לאחר נתינת הכס.
תוס' בתי' א :מעות נוח לשמר ,ואי טורח בהצלת.
תוס' בתי' ב :לגבי שריפת מעות היה המוכר חייב א א דינו כשומר חנ ,כיו שפשע בה ,דאי שמירה לכספי אלא
בקרקע.
הא ביטלו קני כס ג היכא דלא שיי לחשוש שישרפו חטיו בעליה
יש אומרי :לא ביטלו ,וקונה בכס )הגהמ"ר פ"ד דב"מ ,רמ"א חו"מ סי' קצח סעי' ה .ועי' בגמ' ב"מ מט ע"ב וברמב"
פ"ג מהל' מכירה ה"ה ובשו"ע ש ובנו"כ לגבי כשהסחורה מונחת בבית הלוקח שהשכירו למוכר .ובשו"ת
שואל ומשיב מהדות"ל ח"ב סי' צט רצה לומר דא בכל ספרי קודש קונה בכס ,כיו שאי לחשוש שיתעצל
המוכר מלהציל מדליקה .ועי' ער ש"י סי' קצח שחלק עליו ,וע"ע מחנה אפרי הל' קני משיכה סי' ב,
נתיבות המשפט סי' קצו וסי' קצט ,פרי משה ]בעניני קניני סי' כה אות ד[ ,פתחי חוש ח"ז פ"ב סעי' יט הע'
לב(.
ויש אומרי :ביטלו ,ואינו קונה בכס )בית יוס ש דאי נראה כ מדברי הפוסקי ,ש" ש ס"ק ט דכ עיקר דאל"ה
נתת דברי לשיעורי .ועי' נתיבות המשפט ש ס"ק ה .ובפתחי תשובה ש ס"ק ו כתב דלפ"ז ג א הוא
מבוטח בחברת ביטוח ,ולא יפסיד ע"י שישרפו חיטיו בעליה אינו קונה בכס ,וג שייכת תקנת חכמי
לטובת חברת הביטוח .ובנתיבות המשפט ש ס"ק ד כתב דא בנת לו הקונה רק מקצת הכס ,דלא שיי
שיאמר נשרפו חטי בעליה ג"כ לא קנה .וכ"כ בשו"ת רעק"א סי' קלד ,ופתחי תשובה ש ס"ק ג דלא
כמשמעות סמ"ע סי' רא ס"ק ד(.
הא אפשר להתנות בהדיא ביניה שהמעות יקנו
י"א דיכולי להתנות )ב"י סי' קצח ,רמ"א ש סעי' ה ,קצות החש ש ס"ק ג .ועי' בדרישה ופרישה ש ,קצות החוש
ס"ק ג ,נתיבות המשפט ש חידושי ס"ק יז ,פתחי תשובה ש בש שער משפט ,מחנה אפרי הל' קני מעות סי' א,
פתחי חוש ח"ז פ"ב סעי' כד הע' מב( .וי"א דאי יכולי להתנות )ש" ש ,ער ש"י ש(.
הא מותר למוכר להשתמש בכס לפני המשיכה
נחלקו בזה הפוסקי )עי' אור שמח פ"ח מהל' מלוה ולוה הט"ו דתליא בשני תירוצי התוס' כא וב"מ מז אי הוי כשומר
חנ או שומר שכר ,ודעת הרי" והרמב" דמותר להוציא ,וע"ע בפלפולא חריפתא על הרא"ש ב"מ סי' יג אות ת .ועי'
בסמ"ע חו"מ ריש סי' קצח שא המוכר קידש בזה אשה מקודשת .ובנתיבות המשפט ש כתב דהיינו א לסוברי
שהיה אסור למוכר להשתמש בכס .ועי' מחנה אפרי הל' קני מעות סי' יא ובדרוש וחידוש לרעק"א ב"מ מז שדנו
בדברי רש"י ]ב"מ מח ע"א[ שכתב נפק"מ בי ר' יוחנ לריש לקיש לעני קידושי אשה ,וביאר ש המחנה אפרי דס"ל
לרש"י דהיכא דאיכא נפק"מ לדאורייתא לא הפקיעו חכמי קני מעות ,ושכ"כ הרשב"א ,א בדעת הרמב" יש עקולי
ופשורי בזה ,ע"ש .וע"ע דברי חיי דיני מכירה סי' ט ,ביאורי לחידושי המאירי סי' טו ,פתחי חוש ח"ז פ"ב סי"ט הע'
לא(.
הא כשהקונה מוש נקנה לו החפ למפרע משעת נתינת המעות
י"א שנקנה לו למפרע )דברי חיי דיני מכירה סי' ט ע"פ מהרי"ו אלגאזי בספרו נאות יעקב ,ובהגהות בנו ש( ,וי"א שלא
)אב האזל בהשמטות להל' מכירה ,ערוה"ש ש .ועי' שו"ת אבני נזר חו"מ סי' לה שהביא מחלוקת הפוסקי בזה .וע"ע
בספר פרי משה ]בעניני קניני ,סי' כה אות ג[(.
הא כשמוש אחרי שנת כס צרי להת