מבואות בבית שבחצר ,דלא באו לאפוקי אלא שלא יניחו עירובי חצרות בחצר ושיתופי מבואות במבוי )רוב ככל
הפוסקי ,דלא כשיטת ר"י שהובא בתוד"ה בפת ]לעיל עא ע"ב עב ע"א .וכ"פ הטוש"ע סי' שפו סעי' א ,ועי' ביאור
הלכה ש ד"ה וא"צ .וע"ע גאו יעקב( .
דףפו
'אל ספינות בי וכנגד אל עיירות ביבשה' נקט לישנא ד'וכנגד' כדי ללמדנו שאינו גוזמא בעלמא )ב יהוידע
יומא לה ע"ב לגבי רבי אלעזר ב חרסו ,ובמגדי חדשי כא חולק עליו ללא ראיה ,ולא ידעתי למה .ועי' מהר" חיות,
וי"ל ע"ד(.
'רבי מכבד עשירי ,רבי עקיבא מכבד עשירי' יש כמה פירושי בזה:
א .דוקא רבי ור' עקיבא ,לה נאה לכבד עשירי ,כיו שיידעו הציבור שאינ מכבד את העשירי בשביל ליהנות משלה,
דאינ צרי אות ,אבל לשאר אנשי יבואו לחשד שמכבדי העשירי בשביל ליהנות מה )מהר"ד פארדו בלמנצח
לדוד ]חלק החידושי[(.
ב .דוקא רבי ור' עקיבא ,מתו שה עצמ היו עשירי ,לימדו את הציבור לכבד עשירי ,כדי שהציבור יכבד את רבי ור'
עקיבא בגלל עושר ולא בגלל תורת ,כי לא רצו להשתמש בכתרה של תורה ליטול עטרה להתגדל בה )ליקוטי
מהרי"ל בסו הספר ]סי' לה בדפ"ח[ ששמע ממהר" סג"ל ,הגרעק"א בגליו הש"ס בשמו ,החיד"א בפתח עיני
ושכ"כ פי' מצודת דוד על עי יעקב ,החיד"א בש הגדולי מע"ג מע' ר קונ"א סי' ג(.
ג .אד שיש לו עושר ,הוא שפע קדוש שמשפיעי לו משמי ,ואסור לזלזל בזה ,ולכ חזר יעקב אבינו על פכי קטני.
ולכ יש לכבד את העשירי שזכו להיות כלי מוכ לקבל כל כ שפע משמי )החיד"א בפתח עיני בש האר"י ]וכתב
לפ"ז מכא תוכחה לעשירי שמבזבזי כספ לדברי שאינ הגוני ,שמזלזלי בשפע קדוש שנית לו משמי[(.
ד .מכבדי רק את העשירי שעושי צדקה וחסד ,וכדלהל בגמרא 'בזמ שחסד ואמת מ ינצרוהו' ,אבל עשירי שאינ
עושי צדקה עליה הסוגיא במסכת ביצה )לב ע"ב ,וע"ש ברש"י( 'עתירי בבל יורדי גיהנ' )מהר"י ' חביב בעי
יעקב(.
ה .כל שכ שהיו מכבדי יותר מי שתלמיד חכ ולומד לשמה )ספר חסידי מהד' מקיצי נרדמי סי' תתתתקלז ,ועי'
מגדי חדשי שכתב דפי' זה ג יל לפמש"כ בליקוטי מהרי"ל הנ"ל ,דזו היתה כוונת רבי ור' עקיבא שיתכבדו ג
בעבור עושר ולא רק בעבור תורת ]וממילא הכבוד עבור תורת לא יהיה ניכר[(.
ו .כשהיו מושיבי כל תלמיד בביהמ"ד לפי חכמתו ,א היו שוי בחכמה הלכו אחר ייחוס אבותיו .ורבי עקיבא ורבי
חידשו דבשוי בחכמה ובייחוס נל אחר עושר )חידושי החת סופר גיטי נט ע"א(.
ז .ע"פ הגמ' בכתובות )קג ע"ב( ופרש"י ש דרבי צוה את בנו לכבד תלמידי חכמי רק בצינעה ,וא"כ כא איתא דאת
העשירי היה מכבד בפרהסיא )מגדי חדשי ,וג זאת ע"פ ליקוטי מהרי"ל הנ"ל כדי שיכבדוהו עקב עשירותו ולא
עקב תורתו(.
ח .מתו שהיה רבי בעל צדקות וכו' ,היה מכיר את מעלת העושר שהיא כדי להשפיע טובה לעניי מהוגני וכדו' ,ומתו
טבעו הטוב סבר שכל העשירי מעריכי את העושר כמוהו לצור זה ,ולכ כיבד )חידושי המאירי(.
ט .יש לכבד כל אד כפי ענינו ,א הוא חכ מצד חכמתו ,וא הוא עשיר מצד עשרו ,ובלבד לכוונה טובה )המאירי
בבית הבחירה ,ודו"ק(.
י .הש יתבר נת לו עושר ,א"כ מסתמא ראוי הוא לכבוד )קיצור שלח ערו סי' כט סעי' ג(.
יא .הנפש באה ממקו עליו ,שהממו בא ומשתלשל ומתהוה מש ,והוא בחינת קדושה ושפע קדוש ואח"כ נתגש
למטה כדר ההשתלשלות ,ואמנ אסור להתאוות לממו ,אלא רק למקו שהממו בא והשתלשל מש )ליקוטי מוהר"
מהדו"ק סי' סח ,ועי' בליקוטי תפילות סי' סחסט ]תתמט[(.
וע"ע במגדי חדשי שציי לדברי ספר חסידי )סי' רפו( שכתב :אל יערב ל א יכבדו בשביל העושר ,אלא בשביל
החכמה והמוסר .עכ"ל ]והוא ממבחר הפניני שער החכמה[ .ולכאורה סותר לדברי ליקוטי מהרי"ל הנ"ל .א הביא
דבספר נפש חיי )מע' כ סי' ו( כתב דלא קשיא ,דליקוטי מהרי"ל איירי מה שאנשי אומרי ,שעדי שיכבדוהו בפיה
ובשפתותיה בעבור עושרו ולא בעבור תורתו .א בלבו עדי שהוא יחשוב על הכבוד שנותני לו שזה בעבור תורתו ולא
בעבור עושרו .ודו"ק .ועי' להחיד"א בברית עול על ספר חסידי ש דכתב שאי הכוונה ח"ו שיהנה בכבוד תורה
ויראה ,אלא שיהיה לו נחת רוח שזיכהו השי"ת לכ ,ולבו יחיל בקרבו שאי יודעי מחטאותיו.
'רבי…רבי עקיבא '…יש כמה טעמי למה נקט 'רבי' לפני 'רבי עקיבא' ,והרי רבי עקיבא היה חי הרבה לפני רבי.
א .כיו שנקט עני בונייס ב בונייס שארע ע רבי ,נקט קוד רבי ,ואח"כ עלה לרבי עקיבא )עיו יעקב(.
ב .לרבותא נקט ,דלגבי רבי הוה חידוש טפי ,שהיה לו עושר גדול טפי מרבי עקיבא ,וג היה נשיא מאבותיו ואבות
אבותיו ,ובכל זאת היה מכבד עשירי בעצמו )ב יהוידע ,בניהו בתי' א(.
ג .לרבותא נקט ,דרבי היה עשיר מקטנותו ,ולפי טבעו היה צרי להיות שלא יכבד עשירי כלל ,משא"כ רבי עקיבא שהיה
עני מרוד ורק אח"כ נעשה עשיר ,ולפי הטבע היה צרי להיות העושר יקר טפי בעיניו ולפיכ מכבד העשירי )בניהו
בתי' ב(.
ד .רבי היה נשיא ,והיו מצויי ובאי לפניו תמיד עשירי הרבה בכל יו ,וניכר לעיני הכל שהוא מכבד עשירי ,משא"כ
רבי עקיבא שהיה פוגש עשירי רק לעתי נדירות ,לא היה ניכר לעיני כל שמכבד )בניהו בתי' ג(.
ה .לפמש"כ לעיל בש ליקוטי מהרי"ל שרבי ורבי עקיבא לא רצו שיכבדו בזכות תורת ,לכ כיבדו עשירי כדי
שילמדו מה הציבור ויכבדו בשביל עושר .א"כ לפ"ז י"ל דלגבי רבי הוה חידוש טפי ,שהרי היה נשיא והציבור
כיבדוהו בגלל נשיאותו ולאו דוקא בזכות תורתו ,ובכל זאת לא רצה שיחשבו שמכבדי אותו משו תורתו ,לכ הוסי
שיכבדוהו ג בגלל עושרו )הגרי"ח בבניהו תי' ד בש בנו כה"ר יעקב(.
'מן ינצרוהו' יש כמה פירושי לתיבת 'מ':
א .לשו מזונות )רש"י בסוגיי(.
ב .לשו הזמנה ,כמו "וימ ה' קקיו" )רש"י על הפסוק הנ"ל בתהלי סא ח ,אב עזרא ש ,השרשי לרד"ק שורש מ,
מהרש"א כא(.
ג .לשו מתנה )שרשי לרד"ק ש(.
ד' .מ' שירד לע ישראל במדבר ,כמו שהוא ירד בכבוד ובנקיות ,ג העשירי יעשו ע העניי חסד בכבוד ובנקיות )ב
יהוידע בפי' א(.
ה' .מ' שירד לע ישראל במדבר ,כמו שהוא נקי מחמס ומגזל ,כ הצדקה יעשוה בממו נקי )ב יהוידע בפי' ב(.
'דבר הניטל בשבת אוסר ,דבר שאינו ניטל בשבת אינו אוסר…טבל ועששיות' אבל כלי שמלאכתו לאיסור,
כיו שניטל לצור גופו ומקומו אוסר ,דהוי ככלי הניטל בשבת ,ולא הוי כטבל ועששיות )מגיד משנה פ"ד מהל' עירובי
הי"ד ,בית יוס סי' שע בשמו .ולגבי 'לצור מקומ' ,עי' נתיבות שבת פכ"ז סעי' טו הע' ס( .אמנ דבר שאינו ניטל
מחמת כובדו ,הוי בכלל דבר שאינו ניטל בשבת )טוש"ע סי' שע סעי' ב .וכתב מגדי חדשי שכ הבי הטור ממש"כ
רש"י על עששיות 'של ברזל חתיכות גדולות' ]ודלא כמו שפרש"י שבת קנד ע"ב שה חתיכות גדולות של זכוכית[ .ע"כ.
ואע"פ שהמג"א תמה על זה דמה שיעור יש בזה ]והעתיקו הגר"ז[ ,כתבו הא"ר ]ס"ק ב[ ותו"ש ]ס"ק ג[ וערוה"ש ]סעי' ד[
דודאי יש בזה שיעור כל שעינינו רואות שעומדי תמיד על מקומ ,והדר שלא לטלטל מחמת כובד .וכתב כה"ח ס"ק י
דכל שצרי עוד אחר לשאת עמו חשיב אינו ניטל מחמת כבדו .ובתו"ש ש כתב דכל שאינו ניטל בידו אחת .וע"ע
שו"ת מהרש" ח"ה סי' לד ,שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' נה ,נתיבות שבת פכ"ז סעי' טו הע' סא(.
'דבר הניטל בשבת אוסר' דוקא א יש לבעה"ב רשות רק במקו מסוי בתו הבית ,אבל א יכול לשי בכל הבית
כאות נפשו ,א"כ א בכלי ניטלי אינו אוסר )שו"ת דבר אברה ח"ג סי' ל ,ע"ש(.
'והל לשבות בעיר אחרת' נחלקו הפוסקי:
יש אומרי :דוקא הל לפני שבת ,אבל הל רק אחרי כניסת השבת לכו"ע אוסר )משמעות הטור ריש סי' שעא ,ביאור
הלכה ש מדיוק לשו רש"י רשב"א וריטב"א ושכ"כ גאו יעקב ,והכריע ש דמסתברא וברור ונראה פשוט
דאי להקל כשהל בשבת ,א לא בשעת הדחק שאז אפשר שיש לסמו על הדעה הבאה .עכ"ד .אמנ ע"ש
במשנ"ב ס"ק ב דלכאורה הביא שתי הדיעות כשקולות .א ע"ש בשעה"צ ש או' בג דכתב על דעה
הראשונה' :שכ דעת הרבה ראשוני' ,ועל דעה השניה 'מג"א ועוד איזה אחרוני' ,ודו"ק .ובכה"ח ש ס"ק ג
הביא המחלוקת וכתב דיש להחמיר(.
ויש אומרי :אפילו הל בשבת עצמה ,א לא חזר בשבת אינו אוסר )מג"א ש ס"ק א ,אליה רבה ש דג הטור מודה
היכא דהסיח דעתו בהדיא ]והביאור הלכה ש הקשה על סברתו[(.
'ודוקא בתו ,אבל בנו לא ,דאמרי אינשי :נבח ב כלבא עול ,נבח ב גורייתא פוק' פרש"י :עביד איניש
דדייר אצל חתנו ,אבל אצל בנו אי אד מסיח דעתו מֵ#יתו לדור אצל כלתו ,שמא תתקוטט ויצא .ע"כ .ולכאורה צ"ב,
היכ מצינו שהחות אינו מסתדר ע כלתו יותר מע חתנו ,דלא מצינו שנאה אלא בי כלה לחמותה )יבמות קיז ע"א(,
ואהבה בי חת ]ובפרט הראשו[ לחמותו )פסחי קיג ע"א ,קידושי יב ע"ב ,בבא בתרא צח ע"ב( .ואדרבה מבואר בגמ'
)ב"ב ש( דאי ראוי לחת לדור אצל חמיו ,מחשש אשתו ]החמות[ )אמנ על זה י"ל דהכא באי החמות קיימת ,ועי'
במגדי חדשי דאדרבה כתב דאיירי כא דהחמות קיימת ולפ"ז יש לבאר בפשיטות הא דע החת יסתדר וע הכלה לא
יסתדר דהכל בגלל החמות שהיא שונאת לכלתה .עכ"ד .ולשיטתו יכול היה לחזק עוד יותר ,שלכ ע חתנו מסתדר כי
החמות אוהבתו .אבל לענ"ד אדרבה לפ"ז קשיא דלהדיא איתא בגמ' ב"ב ש וברשב" דאי דר החת לדור ע חמיו
בגלל איסור הקירבה ע חמותו ,וא"כ לא שיי לומר כא דחשיב הסיח דעתו מביתו כשדר אצל חתנו ,ועל כרח הכא
איירי באי חמותו קיימת .ודו"ק( .אמנ ,במאירי ורבנו יהונת כא מבואר דהטע הוא שהאשה היא עיקר הבית ,והיא
הְמַצָוה להוציא מ הבית ,ועל כ אד דר ע בתו ,שג א יריב ע חתנו בתו תג עליו שלא להוציאו ,אבל אי אד דר
ע בנו ,דא יריב ע כלתו לא תשמע לבעלה ]בנו[ ותוציא לחמיה מביתה )ולפ"ז ניחא שאד 'מסתדר' ע חתנו וכלתו
באותה רמה ,רק בחתנו יש מי שיג עליו א יריב ,ובכלתו אי .ובמגדי חדשי כא לא נחית לזה א שהביא כל הנ"ל.
ואח"כ הביא שו"ת מהרי"ט אהע"ז סי' לא שכתב כ להדיא ,דאי ראיה מסוגיי שחמיה שונאה ,אלא כשמריב עמה לא
מפייסא ,משא"כ כשמריב ע חתנו מפייס ]בזכות בתו[ .אמנ בשאילת יעב" סי' לב כתב דדברי המהרי"ט אינ
מוכרחי ,וי"ל דג חמיה שונא לכלתו( .ואחי ורא'ש הראב"ד נר"ו השיב לי בסברא ישרה ,דכל מה שמצינו הוא איסור
לחת לגור אצל חמיו ,מחשש הרגל עבירה של חמותו ,אבל לא מצינו איסור כשחמיו וחמותו באי אליו ,ונראה הטע
שהחמות היא מרגילה לחת ,ולכ אי איסור אלא בביתה .ודו"ק .ואכמ"ל.
'ודוקא ִב ' נחלקו הראשוני א הל לִב *+ובכל זאת חזר בשבת:
יש אומרי :כיו שחזר אוסר )דעה ראשונה ברא"ש סי' ו וברשב"א וריטב"א ,וכתב הריטב"א שכ נ"ל יותר נכו ,וכ"כ
בביאור הלכה סי' שעא סעי' ב שמשמעות הגר"א להחמיר ולכ אי להקל א לא בשעת הדחק( ,כמו שמצינו
)לעיל סה ע"ב( לגבי נכרי שא בא בשבת אוסר ,וכ מצינו )לעיל סט ע"ב( דהמבטל רשות והוציא במזיד
אוסר )ריטב"א(.
ויש אומרי :הואיל והותרה שבת הותרה )הריטב"א בדעה שניה ,רשב"א ורא"ש ש בש הראב"ד והסכימו עמו ,וכ"פ
בשו"ע סי' שעא סעי' ב ]וכה"ח ש לא הביא חולק בזה[( ,ואינו דומה לנכרי שאי ודאות שהסיח דעתו ,וג
המבטל שהוציא גילה שלא הסיח דעתו )ריטב"א לטע זה(.
'ודוקא ִב ' הרמב" )פ"ד מהל' עירובי הי"ג( לא הביא את דברי הגמ' האלו להלכה ,ופסק בסת דא הסיח דעתו
מלחזור לביתו בשבת אינו אוסר .וכתב המגיד משנה )ש( דהרמב" סובר דלא דיברה הגמ' אלא בדבר ההווה והמצוי,
שב אד דר אצל בתו )כדלעיל( ,א באמת תליא בעיקר דעתו א ודאי לנו שהסיח דעתו או לא .אמנ הרמב"
בפיהמ"ש כ דקדק לכתוב ִ .*+#ועי' מעשה רוקח )שתיק קצת בסברת המגיד משנה ,ולא זכיתי להבי החילוק בדיוק,
וטעמו ממשמעות הגמ' דהא דהל לשבות אצל בתו הוא ג"כ קולא שא שלא הסיח דעתו להדיא מהני ,כי הדר להסיח
דעתו בכה"ג( .והשו"ע )סי' שעא סעי' א( הל בעקבות הרמב" ,ולא כתב חילוק בי בנו לבתו ,אלא רק 'א הסיח מלבו
ואי דעתו לחזור לביתו' .ובביאור הלכה )ש ד"ה א( כתב דלכו"ע א הסיח דעתו להדיא מהני א בהל לדירת בנו,
וא להדיא לא הסיח דעתו לא מהני א בהל לדירת בתו ,וכל מה שחידשה הגמ' הוא כשהל בסתמא דכשהוא
בדירת בתו הוי כהסיח דעתו להדיא ,ובדירת בנו וכ"ש בדירת אחרי הוי כלא הסיח דעתו )וכתב דמסתברא דג
הרמב" מודה לזה ,אלא שלא כתב רק חילוק בי הסיח דעתו להדיא לבי לא הסיח דעתו ,ולא נחית לעני סתמא ,וכ"מ
ברשב"א ובגר"א ,ודלא כתוספת שבת שכתב דלרמב" ושו"ע אי שו חילוק בי בתו לאחרי ,דלא מסתבר דיחלוק
הרמב" על רבנו חננאל והרי" וסמ"ג ושאר הראשוני שהעתיקו כול החילוק בי בתו לבנו .עכ"ד .ועי' כה"ח ש ס"ק
ד(.
'בור שבי שתי חצרות '…סיכו הסוגיא והמפרשי בס"ד.
.
רב שמעו ב גמליאל
תנא קמא
למטה מועיל
רב הונא
וכ"פ
רש"י,
ראב"ד
ורז"ה
רב יהודה
וכ"פ הגאוני ,רבנו חננאל ,תוס'
וטוש"ע
מחיצה
למטה
י"ט ,בי ממש
למטה בי )מסמו
טפחי.
למעלה
מסקנה:
)א
למי
רש"י -מקרקעית הבור
שאינה
ומעלה
ומעלה עד טפח מחו
נוגעת
(
לשפת המי.
במי,
תוס' -מטפח מעל שפת
ובלבד
המי עד עומק י'
שתהא
)משמעות
טפחי
אוג
בתו
התוס' שעומק י"ט הוא
הבור(
מלבד הטפח היוצא
מהמי ,א שאר
הראשוני כתבו די"ט
כולל הטפח היוצא(.
למעלה
בית שמאי :אינו מועיל
בית הלל :מועיל
רב יהודה
רב
כ"פ גאוני ,ר"ח,תוס'
הונא
וטוש"ע
וכ"פ
רש"י
למעל
למטה מ המי
הו"א:
ה
מקרקעית הבור ומעלה י' ממש
)משפ
ת
הבור
ולמט
ה(
למעלה מ המי
הו"א:
מסמו
ומעלה י"ט.
מסקנה:
למי
טפח שקוע במי
עד גובה י"ט
למעלה )משמע
בתוס' שגובה י"ט
זה מלבד הטפח
שבמי ,א שאר
ראשוני כתבו
די"ט כולל הטפח
השקוע(.
ר' יהודה
מחיצה
עשרה
טפחי
אפי' מעל
לאוגנו
)דעירובי
חצרות
מדרבנ
ומיקל
דמהני
מחיצה
תלויה(
דףפז
'אמת המי שהיא עוברת בחצר' סיכו הסוגיא בקצרה.
יש בעומקה י"ט ורוחב ד"ט
אמת מי )או נהר(
שאי בעומקה י"ט
ורוחב ד"ט
מחיצה איןבמקוםכניסת יש במקום כניסת או יציאת המים נקרב בגודל ג'
לכו"ע א"צ
)דאינה חולקת רשות או יציאת המים טפחיםומעלה )המשנ"ב כתב דדוקא א יש בשני הצדדי נקב
בגודל ג"ט ,א בנתיבות שבת פ"י סעי' כט הע' קז צידד דג א
נקבבגודלג"ט
לעצמה ,ובטלה לגבי
יש בצד אחד .ועי' היטב רשיד"ה אפומה ,וגאו יעקב(
החצר(.
חכמי
רבי
מחיצה
א"צ
יהודה
)דכלבוד דמי(
נעשה כרמלית ,ואי ממלאי ממנה
א"צ
בשבת אלא א כ עשו לה מחיצה
מחיצה
גבוהה עשרה טפחי )בתו אוגניה
על פני רוחבה( בכניסתה וביציאתה
)וצריכה המחיצה לשקוע טפח בתו
המי ,או א כולה בתו המי צריכה
לצאת החוצה למעלה מ המי,
כבסוגיא לעיל(.
.
הוספות:
א .מבואר בפוסקי דלאו דוקא שעוברת כא מעול ,אלא ה"ה בשנפר שט מי מאיזה נהר ועובר דר החצר משני
הצדדי כמו אמת מי ג"כ הדי כ .ומ"מ אפשר שא יש לשֵער שהמי יתעכבו רק מש יו או יומיי לא גזרו
על זה שיהיה כרמלית .וצ"ע )ביאור הלכה ריש סי' שנו( .וי"א שאי לחלק בזה )חזו איש סי' קד ס"ק ג(.
ב .כל הדיו הוא רק לגבי מילוי מתו אמת המי ,אבל לטלטל בחצר עצמה מותר א א לא עשו שו תיקו באמת
המי ,משו דגובה דופני אמת המי עמוקי עשרה והוי מחיצות לחצר )ביאור הלכה ש ,ובלבד שיש בגובה אמת
המי עשרה טפחי ישרי או מתלקטי בתו ד' אמות(.