[ד, ב]
נשא את ראש בני קהת –
בתחלה בעבור משה ואהרן.
[ד, ג]
מבן שלשים שנה –
קרוב מארבעה שבועות, בן חמשים שבעה שבועות, כי אז יחסר כח הגוף.
מלאכה באהל מועד –
מלאכת המשא.
[ד, ד]
קדש הקדשים –
הוא הארון.
[ד, ה]
פרכת המסך –
שתסוך על הארון.
[ד, ו]
ונתנו עליו –
על המסך.
ויש אומרים:
כי ישוב עליו אל מלת את שהוא את פרכת וכמוהו*) ותצפנו.
ופרשו בגד כליל תכלת –
כלו תכלת.
מלמעלה –
יש אומרים:
על כסוי עור תחש.
והנכון בעיני: שפירושו וכבר פרשו בגד כליל תכלת מלמעלה לפרכת המסך, ואם לדרך כבוד יתכן גם הראשון ועור תחש מפני הגשם והאבק.
ושמו בדיו –
הנה יסירום עד שיכסו הארון.
ויש אומרים:
שמו בדיו על כתפות הנושאים.
[ד. ז]
ועל שולחן הפנים –
להורות כי יש שם שולחנות אחרות לצורך הבשר ולחם הפנים שיש בו לא יוסר.
[ד, ח]
בגד תולעת שני –
והנה על השולחן שני בגדים והמכסה, וכן על הארון מסך ובגד תכלת ומכסה, ועל המנורה בגד ומכסה:
[ד, י]
ונתנו על המוט –
כי אין לה בדים והוא כמו: וישאוהו במוט:
[ד, יא]
ועל מזבח הזהב –
בגד אחר ומכסה לכסות את הקודש שהוא הארון והשולחן והמנורה והמזבחות וכל כלי השרת, כמו: סכינים וכפות וקערות.
[ד, יג]
ודשנו –
הסרת הדשן מעל המזבח.
[ד, טו]
משא בני קהת באהל מועד –
כי האהל והמשכן הם לא ישאוהו.
[ד, טז]
ופקדת –
מגזרת פקיד.
שמן המאור –
יש אומרים:
כי הוא היה נושא שמן המאור לילה אחד וכן את מנחת התמיד.
והנכון בעיני: שהוא פקיד עליה לתת שמן המאור וטעם הכלי וכן כלי שמן המשחה וכלי הקטורת לבני הקהתים.
וטעם פקדת כל המשכן – כי יש לו גם פקידות במשכן ובכל כליו עם אחיו איתמר, רק לגודל מעלת אלעזר, היה הוא פקיד על השמן הקטרת והמנחה לבדו.
[ד, יז]
וטעם אל משה ואל אהרן – כי מצוה על אהרן ובניו להישמר שלא יבאו הקהתים לידי כרת.
[ד, יח]
ומלת אל תכריתו –
למשה אהרן ובניו.
[ד, יט]
וחיו –
יוסיפו חיים.
ולא ימותו –
בכרת.
והטעם: כי אם ישמרו יקבלו שכר ואם לא יענשו כי יתכן שלא יענשו, על כן ולא ימותו.
ושמו אותם –
הארון והשולחן והמנורה והמזבחות.
על עבודתו –
בכלי הקדש.
ואל משאו –
לשאת בכתף.
[ד, כ]
ולא יבואו –
הקהתים אל אהל מועד.
לראות כבלע את הקדש –
והטעם כאשר יוסר בנינו, יוסר מסך הפרכת ונגלה הארון.
ויש אומרים:
כי כבלע –
כמו ככסות.
והטעם:, כאשר יכסו הארון לשאת אותו וזה טעם קרוב מהראשון.
והנה שתים אזהרות:
שלא יגעו בקדש, כי אם בבדים ישאוהו.
ולא יראו הקדש.
חסלת פרשת במדבר
[ד, כב]
נשא –
שם הפעל, כמו: זכור את יום השבת.
וטעם נשא – שָֹא.
גם הם –
בעבור שנשא את ראש הקהתים.
[ד, כד]
לעבוד –
להקים המשכן ולעשות הלחם ולשחוט ולשמור.
ולמשא –
שם הפועל, וכמוהו: ולמסע את המחנות, כי משקלי שמות הפעלים משתנים.
[ד, כה]
ומכסה התחש אשר עליו –
אחז הכתוב דרך קצרה שלא הזכיר מכסה עורות אילים.
ויש אומרים:
ששני המכסים היו דבקים.
[ד, כו]
ואת כל כלי עבודתם –
כשולחנות ויתדות ומיתרות.
ואת כל אשר יעשה להם –
לכלי העבודה או למשכן ולמזבח.
[ד, כט]
בני מררי –
לא הזכיר לשאת שמותם, כי הפרשה דבקה.
[ד, מז]
עבדת עבדה –
כאשר פרשתי והנה טעם כל הפקודים – שהיו מבן שלשים שנה:
[ד, מט]
איש איש –
על גרשון קהת ומררי.
על עבדתו ועל משאו –
על כן ופקדיו.
ונסמכו פרשת וישלחו מן המחנה – בעבור היות השכינה בתוך המחנות בנסעם ובחנותם.