בראשית פרק יד

[יד, א]
מלך גויים –
שם מדינה, כמו: עילם, כי שושן הבירה ארמון היה בתוכה, או מלך גוים. ולא הזכירם.
והטעם, כי הם אחרים מהשנערים וחבריהם.

[יד, ג]
חברו –
מהבנין הקל.

השדים –
כמו: ושדת אותם בשיד.
ותשם בסד רגלי.
כמו: פת פתים.

ועמק –
מושך עצמו ואחר עמו, כמו: אל באפך תוכיחני.
וכן: הוא עמק ים המלח.

[יד, ד]
וטעם ושלש עשרה –
בשלש עשרה, כמו: כי ששת ימים עשה ה'.
ובעל סדר עולם חברם ודעתו רחבה מדעתינו.

[יד, ה]
רפאים –
שכל הרואה אותם ימות לבו ויחשב מהרפאים שהם מתים.

האימים –
שיש מהם אימה:

[יד, ו]
בהררם –
מהבנין הדגוש כמו: בדברם.
ופירש בעלותם אל הר שעיר.

[יד, ט]
את כדרלעומר –
כמו עם.

[יד, י]
בארות –
באר בכל המקרא נובעת והיא משונה בעבור הסמיכה.

ויפלו שמה –
ברצונם להמלט.
וכן: ויפל על פניו.

הרה נסו –
אל ההר נסו והיא מלה זרה.

[יד, יב]
והוא יושב –
והוא היה ביום ההוא יושב בסדום.

[יד, יג]
ופירוש הפלי –
שברח ונמלט מבני סדום.
וכן: בא אלי הפליט מירושלם. ויש דרך דרש.

[יד, יד]
וירק –
שנתן להם כלי מלחמה כטעם: והרק חנית.

ויש אומרים:
להוציא החרב מתערה, כטעם על הארץ יריקו.
מריקים שקיהם. גם יש לחנית כן.

חניכיו –
שחנכם פעמים רבות במלחמה ואם לא נזכר.
וחשבון אותיות אליעזר דרך דרש, כי אין הכתוב מדבר בגימטריא, כי יכול יוכל הרוצה להוציא כל שם לטוב ולרע, רק השם כמשמעו.

[יג, יח]
ומלכי צדק –
נקרא כן, בעבור שהוא מלך על מקום צדק.

ויש אומרים:
כי הוא שם.

ושלם –
היא ירושלם והעד: ויהי בשלם סכו.

והוא כוהן –
כדברי המתרגם ארמית, וכן כל כהן. והעד: וכהנו לו ופירש על דברתי מלכי צדק, בספר תהלות. כי כהוגן דבר ויפה עשה שבירך אברם בתחילה, בעבור שהתנדב להושיע אשר נשבו ואחר כן אמר: וברוך השם שעזרו ונתן צריו בידו.

[יד, כ]
מגן –
כמו נתן.
וכן: עטרת תפארת תמגנך, והמ"ם שורש, ואברם הוציא המעשר לכבוד השם ולא מצא אדם ראוי לתתו לו כמלכי צדק.

[יד, כב]
הרימותי ידי –
שבועה, כמו: כי אשא אל שמים ידי.

וטעם אל עליון – כי הנה נשבעתי בשם שברכני זה הכהן.

[יד, כג]
אם מחוט –
שממנו תופרין כל בגד.

שרוך –
העור הקושר הנעל.

[יד, כד]
בלעדי –
אשר לקחו והוא שאכלו עבדיו.