בראשית פרק לד

אפריל 11, 2011 · מאת אבן עזרא · בראשית
ראב"ע וישלח פרק לד

[לד, א]
ותצא דינה –
מעצמה.

[לד, ב]
ויענה –
כדרכה בעבור היותה בתולה.

[לד, ג]
וידבר על לב –
שדבר לה דברי רכים וניחומים.

[לד, ה]
כי טמא –
שכם.

[לד, יד]
חרפה –
לדורות, וזה טעם, כי נבלה עשה בישראל.

וטעם וידברו אשר טמא –
וידברו את שכם אשר טמא אחותם.
כי מצאנו דברו לשלום כמו: דבר לו.
או טעם אשר כי ענו במרמה, בעבור אשר טמא.

[לד, יד]
אשר לו ערלה –
ערלת בשר.
וטעמו: דבר שיכבד.
וכן: ערל שפתים.
כי ערלה אזנם,
בעבור הנוסף.

והאומרים שהשם אמר לאברהם: והיה תמים ובהמולו הנה הוא חסר הדבר הפוך. והנה הבהמות יוכיחו.
ואם אמרו: למה נחתך דבר בראו השם?!
גם הטבור יוכיח.

[לד, יז]
את בתנו –
בעבור היותה קטנה והם היו מדברים בעבור אביהם.

[לד, יט]
ולא אחר –
איננו בדקדוק כמו: ואחר עד עתה, רק מן הבנין הכבד הדגוש והוא פעל עבר על משקל: ברך נבות.

[לד, כא]
שלמים הם –
בשלום.

רחבת ידים –
מקומות.
כמו: ויד תהיה לך.

[לד, כב]
יאותו –
מגזרת: כי לך יאתה, והנוח הנעלם אחר האות המשרת תחת פ"א הפועל.

בהמול –
מפורש, והנה הם חשבו רעה על יעקב ובניו שאמרו: מקניהם וקנינם.

[לד, כה]
ביום השלישי –
שלישי לעולם קשה שהוא חצי המרובע. וזה המעשה אשר עשו שמעון ולוי לדעת אחיהם עשו, דכתיב: במרמה, ובני יעקב הם כולם. וחרה אף יעקב על שמעון ולוי, בעבור שהם הרגו אנשי שכם.

[לד, כט]
את כל אשר בבית –
פירוש בבית חמור, או בבית שכם.

[לד, ל]
מתי מספר –
מתי כמו אנשים, ודבר שיסופר הוא מעט.
על כן טעה ר' אהרן הכהן ראש הישיבה, שפירוש ויהי מתיו מספר כמשמעו.

להבאישני –
שישנאו אותי, כאשר ישנא איש דבר שיבאש.

[לד, לא]
ויאמרו –
שמעון ולוי.

הכזונה יעשה –
שכם את אחותינו.