[מה, א]
להתאפק –
לסבול.
לכל הנצבים עליו –
טעמו, עד שיצאו כל הנצבים עליו. והוצרך לקרוא להוציאם.
[מה, ב]
בבכי –
במקום הפסקא. וכמוהו: ראה עני.
[מה, ח]
כי האלהים –
שלחני .
לאב –
טעמו למורה.
וכן: אבי כל תופש:
[מה, יא]
פן תורש –
כמו: תכרת.
וכן: להוריש גוים.
[מה, יב]
כי פי –
ידוע, כי פה מוכרת וכאשר יהיה סמוך ישוב הה"א הנעלם ליו"ד נעלם, כמו: כי פי צדיק. גם כן לשון רבים ופי רשעים. ובהתחבר זה היו"ד עם יו"ד סימן המדבר חסרו האחד. כמו: כי פי המדבר. והטעם: שהיה מדבר בלשונם עמם בלא מליץ.
[מה, יד]
צוארי –
ימצא לשון רבים ויחיד. ועם תוספות נו"ן אכן האל"ף לא נעדר.
[מה, יז]
טענו –
שימו משא. ומטועני חרב, קרוב ממנו.
בעירכם –
בהמתכם.
וכן: אנחנו ובעירנו.
[מה, יח]
חלב הארץ –
כמו שומן.
[מה, כב]
חליפות שמלות –
מלבושים אין זה כמו זה. והפחות שתים.
[מה, כג]
וטעם כזאת –
מחליפות שמלות, מהטובות שהיו במצרים.
בר –
דגן.
ולחם –
כמשמעו.
ומזון –
אפונים ופול ועדשים ודוחן וכסמין ותאנים וצמוקים ותמרים, כי אלה לבדם הם מזון, חוץ מדגן ושעורה.
[מה, כד]
וטעם אל תרגזו –
שיכעוס איש על אחיו בעבור מכירתו.:
[מה, כו]
ויפג לבו –
מגזרת אל תתני פוגת לך. והטעם, שעמד לבו ודמם. כטעם: וימת לבו כי לא האמין.
ויהי כראות העגלות ותחי רוחו –
ואל תתמה על מלת ויפג, כי כן דרך הנביאים לדבר, כמו: ונשמה לא נשארה בי.
[מה, כח]
רב עוד יוסף –
רב לי זאת השמחה.