[מז, א]
בארץ גשן –
כלל.
בארץ רעמסס –
פרט והעי"ן נח.
ולפי דעתי: כי רעמסס פתוח העין איננה שהיו דרים שם ישראל, כי מערי מסכנות פרעה היתה.
[מז, ו]
שרי מקנה –
כסוס וכפרד.
[מז, יג]
ותלה –
על משקל: ותתע.
כמתלהלה כמו כמתעתע. וטעמו: כאדם שלא ידע מה יעשה:
[מז, טו]
ויתם –
מפעלי הכפל, כמו: וידם השמש.
[מז, טז]
הבו –
היה הה"א ראוי להיותו נע בפתח וחטף.
אפס כסף –
פועל עבר. כמו: כי ירא לשבת בצוער:
[מז, יט]
ואל תתמה שיאמר לשון מות על האדמה, כי הפך זה ואתה מחיה את כלם.
תשם –
מגזרת והבמות תישמנה. ומשקלו תדע. מצאנו בדרש כי נסתלק הרעב בזכות יעקב.
ויתכן שהיה הרעב שלוש שנים ולא היו כמו הד' שעברו.
[מז, כא]
ואת העם העביר. העתיק כל אחד ממקומו. ויש אומרים כי על אנשי כרך מצרים דבר הכתוב שהעבירם מהמדינה לערים כדי לעבוד את האדמה:
[מז, כו]
הכהנים –
הם כדברי המתרגם ארמית.
[מז, כז]
ויאחזו בה –
שקנו שם אחזה.
חסלת פרשת ויגש
[מז, כט]
ויחי –
שים נא ידך –
מפורש בדברי אליעזר. גם חסד ואמת.
[מז, ל]
ושכבתי עם אבותי –
כינוי למיתה.
או יהיה פירושו אל נא תקברני במצרים, ואשכב עם אבותי.
[מז, לא]
וישתחו ישראל –
שחלק כבוד למלכות.
והנכון בעיני, שנתן שבח לשם. ואין זה כהשתחויות אברהם, כי שם מפורש לבני חת.