[ה, א]
בלשצר עבד לחם רב –
עשה מאכל.
ולקבל אלפא –
נגד שרים אלף הפך משפט המלכים.
[ה, ב]
בלשצר, בטעם חמרא –
זאת היתה עצת היין ששתה והשתכר.
שגלתיה –
כמו: והשגל יושבת אצלו והיא הגברת המוכנת למשכב המלך, וככה תשגלנה והוא המעשה.
ולחנתיה –
פלגשיו והנה שתים רעות עשה:
ששתו הכל בכלי הקדש,
ושבחו לאלהי זהב עץ ואבן.
[ה, ה]
בה שעתא, נברשתא –
נורה.
על גירא –
כאבני גיר והוא הסיד.
כותל היכלא –
כמו אחר כתלינו.
פס ידא –
חתיכת יד וככה: יהי פסת בר.
גם כתונת פסים, והכל נגזר מגזרת כי פסו אמונים והנה ראו ידים בלא גוף.
[ה, ו]
וקטרי –
קשורי חלציו, כמעט היו מותרים.
נקשן –
כדמות משיקות אשה אל אחותה.
[ה, ז]
והמניכה –
רביד הזהב.
ותלתי –
ובשלישית המלכות ישלט.
[ה, ט]
משתבשין –
כמשמעו, כאדם לא ידע מה לעשות.
[ה, י]
מלכתא –
יש אומרים:
אשת נבוכדנצר.
[ה, יא]
נהירו –
כמו: ונהורא.
[ה, יב]
ואחוית אחידן –
מגיד חידות ומתיר קשורים.
[ה, יח]
אנת –
הטעם שמע אתה המלך.
[ה, יט]
זייעין –
כמו: ולא זע ממנו.
[ה, כ]
להזדה –
דרך זדון.
וטעם וכל ארחתך ליה –
שאתה בידו והוא מוליכך למקום חפצו כמו רסן הסוס ביד הרוכב.
ויפת אמר:
ובאחריתך תלך אליו על דרך: והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה.
[ה, כה]
רשים –
רשם וכמוהו רשום בכתב.
מנא –
כל דבר שיסופר יחשוב.
ועוד: כי מלת פרסין שנים.
פרס האחד, שהוא פריסת שבירת מלכותו וכריתותם.
ופרס השני, מגזרת מדי ופרס, על כן אמר: ויהיבת למדי ופרס.
[ה, ל]
קטיל –
נהרג, כמו: יקטול עני ואביון.