דברים פרק יג

[יג, ב]
כי יקום בקרבך נביא –
טעם בקרבך – כי אין נביא כי אם מישראל, וזאת הפרשה דבקה בעבור עכו"ם, כי שרפת הבנים ע"ג. נביא שיאמר כי בהקיץ דבר השם, או שלוחו עמו או בחלום.

ויש אומרים:
כי יתכן להיות הנביא ממגנבי דבר השם, ופירוש שאמר נביא האמת, שיהיה אות כך להצדיקו ושמע השומע והגידו להיות אות לנפשו.

ויש אומרים:
כי אפילו בא האות והמופת אין להאמין בו, כי הוא דבר הפך שקול הדעת.

ולפי דעתי שיש אות גם מופת כמו סימן, והעד דברי ישעיה שאמר: הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים.
ואות הנביא: כאשר הלך עבדי ישעיה ערום ויחף.
ואותות בניו שמותם על דבר המקרה שיהיה בימיהם, והם: עמנואל מהר שלל חש בז ושאר ישוב.
ובמכות: והיו לך לאות ולמופת וכן רבים.

[יג, ד]
וטעם כי מנסה – בעבור שעזבו ולא המיתו ונסיון השם, להראות צדקת המנוסה.

[יג, ה]
אחרי ה' אלהיכם תלכו –
שתעשו על פי יכלתכם כמעשיו, ותרדפו אחרי נתיבותיו.

ואותו תיראו –
מלשאול למה זה.

ואת מצותיו תשמורו –
שהם העיקר.

ובקולו תשמעו –
מה שהם זכר לעיקר.

ואתו תעבודו –
במעשה.

ובו תדבקון –
בלב בראש ובסוף.

[יג, ו]
כי דבר סרה –
תחסר מלת דְבַר, כמו וברוב יועצים תקום.

וטעם סרה –
שהשם צוה לסור מעבודת כוכבים, או הוא מגזרת סורר ומורה והוא הנכון, והיה הרי"ש ראוי להדגש.

המוציא אתכם והפודך –
כפול בטעם לחיזוק.

ובערת –
פירשתיו.

[יג, ז]
כי יסיתך אחיך –
הטעם אפילו אחיך.

וטעם בן אמך
שהייתם בבטן אחת והאם כגוף והאב כצורה והצורה לא יבינוה, כי אם מתי מעט.

[יג, ט]
לא תאבה לו –
באמונת הלב.

ולא תשמע אליו –
במעשה.

ולא תחוס עינך –
להרגו.

ולא תכסה –
שתניחנו, רק תגלה הדבר עד שישמעו העדים מפיו, כי כן כתוב ואז תהרגנו:

[יג, י]
ידך תהיה בו –
היה נראה כי הוא משנים עדים, לולא הקבלה.

[יג, יא]
וסקלתו –
פירש מה תהיה מיתתו.

[יג, טו]
ודרשת וחקרת ושאלת –
אלה המלות היטב מפורשות בדברי רז"ל.

[יג, יז]
כליל –
כלה.

לה' אלהי"ך –
בעבור כבוד השם תשרפנה באש.

תל –
מגזרת הר גבוה ותלול:

[יג, יח]
למען ישוב ה' מחרון אפו –
ולא ישחיתך בעון העיר.

[יג, יט]
וטעם כי תשמע –
כן תעשה, אם בקשת לעשות הישר בעיניו.
ונסמכה פרשת: בנים אתם לה'. בעבור המסיתים אח או בן או אב או אנשי עיר הנדחת, ואסור להתאבל עליהם, אף כי להתגודד כי הנה אסור הוא על כל מת.