[כא, ב]
שמעו –
שמוע.
[כא, ג]
שאוני –
מעט.
[כא, ו]
פלצות –
כמו: ועמודיה יתפלצון.
[כא, ז]
עתקו –
כמו: שמנו עבו כמו: יצא עתק מפיכם.
הון עתק.
[כא, י]
עבר –
לשון הריון.
יגעיל –
מלשון רבותינו ז"ל:
מגעילן ברותחין.
והעניין שיקפא זרע הקרי.
[כא, יא]
עויליהם –
מן: עול ימים.
[כא, יב]
ישאו –
קול בתוף וכנור.
[כא, יג]
וברגע –
בלא עינויים.
[כא, טו]
כי נפגע בו –
כמו: ואל תפגע בי, לשון בקשה.
[כא, טז]
הן לא בידם טובם –
רק מהמקום ניתן להם, אף על פי שעצתם ודבריהם רחקו מני:
חבלי אף יחלק להם –
הפך: חבלים נפלו לי בנעימים.
ויש אומרים:
מן חבלי יולדה והראשון נכון.
[כא, יט]
אונו –
רשעו כמו מחשבות אונך כטעם: פוקד עון אבות.
וידע –
כמו: וידע אלמנותיו.
[כא, כ]
יראו עיניו –
כל אחד ואחד מבניו.
כידו –
כמו אידו מן העניין ואין לו חבר.
[כא, כא]
כי מה חפצו –
מה יועיל לו כל מה שהשאיר אחריו.
חצצו –
כמו: לא יחצו ימיהם.
[כא, כב]
הלאל ילמד דעת –
כאילו לא ידע המקום מה יעשה.
[כא, כג]
שלאנן –
הלמ"ד נוסף.
עטיניו –
בלשון ישמעאל, המקום שיברכו עליו הגמלים על המים.
[כא, כד]
ישוקה –
כאילו ישוקה תמיד ממשקה, על כן לא ייבש.
[כא, כז]
תחמסו –
מן חמס.
[כא, כח]
בית נדיב –
בעל ממון ואיננו צדיק.
[כא, כט]
תנכרו –
כמו תכירו.
[כא, ל]
ליום איד –
ליום חשך.
וקרוב ממנו: ואיד יעלה מן הארץ כענין יום ענן וערפל:
[כא, לא]
מי יגיד על פניו דרכו –
חוזר למקום והענין מי הגיד לו דרכו להיות כן והוא יעשה מה שירצה ואין מי ישלם לו.
ויש אומרים:
שהוא דבק והענין על מחשבת הרשע שיעשה מה שירצה ואין מי ישלם לו.
[כא, לב]
ועל גדיש ישקוד –
אמר רב האיי ז"ל:
שהיא הקובה שעל הקבר כמנהג ארץ ישמעאל.
והקרוב שהוא עפר והדומה לו ואין לו חבר.
[כא, לג]
רגבי נחל –
בלשון ישמעאל מקום חפירות הנחל והוא קרוב, בעבור ורגבים ידובקו.
ואחריו כל אדם ימשוך –
שימותו אחריו ואין מספר למתים שלפניו.
[כא, לד]
ותשובותיכם –
כן ענינו נשאר מעל בתשובותיכם מן ומעלה מעל.