איוב פרק ל

[ל, ב]
כלח –
ימי הזקנה והעניין שהיו בתחלה בצער, עד שנס לחם ולא יודע מתי יזקנו.

[ל, ג]
בחסר ובכפן –
תרגום רעב.

גלמוד –
מקום בלא יישוב.

העורקים –
הנסים אל צייה תרגום וינס וערק ובלילה הם במקום שואה.

[ל, ד]
הקוטפים –
מן וקטפת מלילות.

מלוח –
מן לחים.

עלי שיח –
אפילו עלי השיח שהוא האילן וכמוהו: לשוח בשדה, ללכת בין שיחי השדה.

[ל, ה]
מן גו –
תרגום תוך ועניינו מתוך בני אדם יגורשו, בעבור חסרונם ויריעו בני אדם עלימו, כמו לגנב.

[ל, ו]
בערוץ –
במקום שיפחד אדם לרדת אליו.

[ל, ז]
שיחים –
אילנים.

ינהקו –
כמו הפראים.

חרול –
מן: כסו פניו חרולים והוא רוח.

יסופחו –
מן: ונספחו על בית יעקב, יתקבצו ויאספו.

[ל, ח]
נכאו –
יותר נכאים ושפלים מן הארץ, או מאנשי הארץ, כמו: וכל הארץ באו מצרימה.

[ל, יא]
כי יתרי פתח –
הפך קשתי בידי.

ורסן מפני שלחו –
בתחלה היה רסן להם, כמו לבהמות מפני פחדי ועתה שלחו רסן מפני.

ויש אומרים:
כי הסוס הזקן יסירו הרסן ממנו ויעזבוהו וישחקו בני אדם והנערים ממנו.
וכן: ורסן מפני שלחו, והוא רחוק.

[ל, יב]
פרחח –
קטנים, כאשר הם פורחים.

רגלי שלחו –
הם נתנו חוחים בדרך.

ויסולו –
מן סלון ממאיר.

[ל, יד]
כפרץ רחב יאתיו –
התלאות והם ארחות אידם והתגלגלו עלי במקום שואה, והענין שאין עוזר לי.

[ל, טו]
ההפך עלי –
יש אומרים:
כי בימים הקדמונים, אם באו עלי בלהות – תרדף נדיבתי פירש מזלי, ועניינו מזלי תרדפם כרוח הבלהות ותדחפם ותעבור ישועתי לבוא אלי, כעב במהירות.

[ל, טז]
ועתה עלי תשתפך נפשי –
והקרוב אלי: כי ההפך על כל בלהות וכל בלהות תרדף כרוח נדיבתי – והיא נפשי, כעניין: ורוח נדיבה תסמכני.

וכעב שעברה –
כך עברה ישועתי ועתה על כן תשתפך עלי נפשי, כי יאחזוני ימי עוני.

[ל, יז]
לילה עצמי נקר –
ישוב אל עוני.

ועורקי –
בלשון קדר גידי.

[ל, יח]
ברב כח –
העוני והכאב.

יתחפש לבושי –
כלומר שלא אזכירנו, בעבור שיצר עלי.

[ל, יט]
הורני לחומר –
השליכני ונמשלתי לעפר ואפר.

[ל, כב]
תשאני אל רוח –
במחשבות כל הלילה תרכיב בנפשי דברים והתושיה שהיא כעין החכמה, תמוגגני כמו הגבעות תתמוגגנה, ופ"א אתה נשאתני ברוח והרכבתני ואדע באמת, כי תמוגגני הפך תרכיבני:

[ל, כג]
כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד –
בית מזומן.

[ל, כד]
בעי –
כמו מעי מפלה והוא הקבר, והעניין כי אין מי ישלח ידו לעזרו בקבר, ובשעת הפיד הוא השבר לא יועיל השוע לנפשות, והוא הנדיבות והעניין: הממון ובעל השוע יקרא שוע בחולם, כמו: לא נכר שוע.

[ל, כה]
לקשה יום –
מי שהיה יומו קשה עליו.

עגמה –
דאגה כפי העניין ואין לו חבר.

אח הייתי לתנים –
כענין אעשה מספד כתנים והם חיות, יש להם קול משומם.

[ל, ל]
שחר –
מן שחור.