[יג, א]
כדבר –
מדיבורו היו יריאים הגוים ואין למלת רתת חבר רק בארמית.
ורבי משה הכהן פירש:
זה על ירבעם שהיה מאפרים, כמו זה ירבעם בן יואש כאשר אפרש עוד.
נשא הוא –
שנשאת מלכותו בישראל, כי מלך על עשרת השבטים.
ויאשם, וימת –
נחשב כמת.
ועוד: כי הרג אביה כל מחנהו.
[יג, ב]
ועתה יוסיפו –
הדור הזה לחטוא.
כתבונם –
כתבונתם כמו: וצורם לבלות שאול וצורתם.
להם הם אומרים –
בני אדם להתל להם, כי הם מנשקים לבעלים שהם צורות העגלים, כמו: וכל הפה אשר לא נשק לו והם שופכים דם נקי וזהו: ודמיו עליו יטוש והנם הפך כל אדם, כי האדם ישק לאדם שהוא חבירו ויזבח העגלים למאכלו.
[יג, ג]
לכן –
על כן לא יעמדו.
משכים –
פירשתיו כי בחם השמש לא ימצא.
כמוץ –
התבן הדק עם רוח סערה והיה ראוי להיות יסוער בפתח גדול והנה היא מלה זרה בדקדוק.
[יג, ד]
ואנכי –
הטעם איך שבת לנשוק לעגל שלא יושיע ולא ישביע והנחת אלהיך מימים קדמונים שהושיעך וידע כל צרכיך, כדרך יודע צדיק.
[יג, ה]
אני, תלאובות –
ארץ ציה וצמא וככה בלשון ישמעאל ולהיותו כל תלאות בו, דרך דרש ולא דרך פשט.
[יג, ו]
כמרעיתם –
יספר הנביא הטובות שעשה השם עם אבותיהם, בבואם מהמדבר אל ארץ כנען.
[יג, ז]
ואהי –
פועל עבר על הרעות שהביא השם עליהם.
אשור –
תואר, כמו עצום שילכו אשורי אדם בו ועוד.
[יג, ח]
אפגשם כדוב שכול –
יש אומרים:
שנהרגו בניו, או הוא תואר יוצא.
וטעם חית השדה –
אני אכלה קצתם בדבר וברעב, וחית השדה תבקע קצתם.
[יג, ט]
שחתך, כי בי –
ניחום כמו יצר שהוא בעזרך.
[יג, י]
אהי –
יש אומרים:
הפוך כמו איה.
והנכון: כאומרו: אהי מלכך איפוא הוא.
יושיעך –
מידי ומיד החיות:.
ושופטיך –
הטעם כפול.
[יג, יא]
אתן לך מלך –
כשאול שאמר הנביא: כי אותי מאסו ממלוך עליהם, עתה אקחנו בעברתי:
[יג, יב]
צרור –
הוא בלבי לא אשכחנו, כאשר שכחוני הכתוב למעלה.
[יג, יג]
חבלי –
והבן שיוליד ידעתי כי סכל יהיה כאבותיו ולא חכם, על כן עת לא יעמוד במשבר בנים, כי מיד ימות.
[יג, יד]
מיד שאול –
הייתי פודה אבותיך עתה אני אהיה דבר המות שלך, גם אהי קטבך.
והעד מדבר באפל יהלך מקטב כטעם הכרתה.
ויש אומרים:
כי אהי כמו איה שאמרו: כרתנו ברית את מות.
נוחם –
שם, מגזרת וינחם ה' והטעם שלא אנחם.
[יג, טו]
כי הוא בין אחים –
מגזרת באחו.
יפריא –
כמו יפרה החליא, כמו החלה, והטעם: דרך משל כאשר הזכיר במרעיתם ספר איך יהרגם השם ויכריתם.
ויבוש –
כמו: וייבש, או כמשמעו, שיכזבו מימיו.
וטעם זה הרוח, משל לאויב שהוא ישסה.