[ה, א]
שמעו זאת הכהנים –
גם הקשיבו בית ישראל שהוכחתים, או בית ישראל הם הסנהדרין.
ובית המלך האזינו –
כי כולם שופטים.
כי פח הייתם למצפה –
שלא תניחו לעלות החוגגים אל בית השם.
[ה, ב]
ושחטה –
ולשחוט בדרך.
סטים –
הם עובדי הבעל.
העמיקו –
הפח אלו הנזכרים אולי לא יראוהו העוברים ואני איסרם כולם על זאת הרעה שעשו, כי לא נעלם ממני, אשר העמיקו על כן.
[ה, ג]
אני –
דע כי אשת יעקב אבינו היא רחל והנה לאה נכסה במקומה, גם רחל נתנה שפחתה לו ובעבור קנאת לאה, נתנה לו גם השפחה האחרת, על כן כאשר ילדה רחל את יוסף אמר: שלחני ויעקב אמר אל אפרים ומנשה: ויקרא בהם שמי על כן יקראו כל ישראל אפרים.
ויפת אמר:
אולי ממלכת יהוא היתה מאפרים ובעבור שמצא ואת רמות בגלעד לגדי, הוצרך לומר איננה הכתובה בדברי יהוא ובספר עמוס אפרש שהוא מאפרים.
והנכון בעיני: כי כאשר באו אבותינו ארץ כנען והנה עמד יהודה על גבולו מנגב ובית יוסף שהוא כל שבט אפרים וחצי שבט מנשה מצפון, על כן יזכור יהודה ואפרים וככה בירמיהו: הבן יקיר לי אפרים ואין מלך בימים ההם מאפרים.
הזנית –
נפשך גם אחרים.
[ה, ד]
לא יתנו –
לא יעשו מעשים שישובו, או לא ינוחו על דרך על כן לא נתתיך.
[ה, ה]
וענה –
אמר יפת:
כמו בני יענה.
ואין לו טעם, רק הוא מגזרת עני.
[ה, ו]
בצאנם –
שב אל יהודה לבדו שבית המקדש בנחלתם.
חלץ –
כבודו מהם כאשר יאמר אלכה ואשובה אל מקומי.
ולמה חלץ מהם?
כי בה' בגדו.
[ה, ז]
עתה יאכלם –
אלה הבנים עם חלקיהם חדש רע, כמו: כי קרוב יום אידם.
ור' ישועה אומר:
חדש אב.
ויפת אמר:
כי חדש הוא חגור חרב, כמו: והוא חגור חדשה.
[ה, ח]
תקעו –
הטעם השמיעו זאת וידעו הכל כי אפרים.
[ה, ט]
הודעתי נאמנה –
משפט נאמן, כמו גזרה והדומה לה.
[ה, י]
היו –
עושים רע לאשר הם ברשותם.
כמסיגי גבול –
בסתר על כן אענישם.
[ה, יא]
עשוק אפרים –
עשקוהו מלכיו ורימוהו.
כי הואיל הלך –
שנים פעלים עוברים, כמו: הגשם חלף הלך לו, כי הואיל שהלך אחרי מצות אנשים והוא צו, כמו: צו לצו.
ויפת אמר:
כי אפרים יהיה עשוק מהגוים.
[ה, יב]
ואני –
טעם שאכלם.
[ה, יג]
וירא, את מזורו –
מכה שהיא צריכה שיזורו אותה.
וישלח –
יהודה כי כן אחריו.
ירב –
שם מקום באשור.
יגהה –
כמו ייטיב גהה מראית העין.
[ה, יד]
כי –
בתחילה אמר: ואני כעש בפנים מהגוף ועתה כשחל בחוץ, ומי יוכל לרפא לכם.
[ה, טו]
אלך –
לי ואין רודף אחרי, או אלך עם הטרפה והנכון שאטרפם ואלך לי כאשר כתוב אחריו.
אלך עד אשר יאשמו –
שיודו שאשמו, או כטעם שממה תשם שומרון. והאדמה לא תשם חסר אל"ף.
ישחרונני –
יבקשוני כשחר ויאמרו אלה לאלה לכו. אמר טרף בעבור ככפיר.