[יא, ב]
בא זדון –
חסר איש והנה בבא איש זדון יבוא קלון, שילקה לבני אדם.
ואת צנועים –
ועם הצנועים.
חכמה –
שיסבלו הקלון ולא יענוהו וצנועים הם המתביישים מעשות זדון, כמו: והצנע לכת.
[יא, ג]
תומת –
על משקל טמאת והראוי תומת.
תנחם –
שלא יכשלו.
וסלף –
עוות, כלומר שיסלפו אחרים.
ישדם –
הסלף, הוא ישודו אותם הבוגדים, וזה הפירוש ע"ד הקרי ביו"ד, וע"ד הקרי בוי"ו וסלף יבא לבוגדים ושדד אותם הסלף.
[יא, ד]
לא יועיל –
לבוגדים ממונם ביום שיתעבם בהם השם.
וצדקה –
תציל לישרים ממות הבוגדים, או תצילם שלא ימותו אלא בעת כלח.
[יא, ה]
תישר –
שלא יכשלו ויפולו והעד יפול רשע.
[יא, ו]
תצילם –
מצרה ובהות בוגדים, בהות הבגידה שיעשו בה ילכדו.
[יא, ז]
במות, תאבד –
שיקוה לעשוק העניים.
אונים –
מן און, כלומר שיוחילו לעשות און או יהיה אונים שם התאר, כמו בושים טובים.
[יא, ח]
נחלץ –
מן: וחלצו את האבנים, כלומר השם יחלצהו מצרה הנגזרת על האדם.
ויבא רשע –
בצרה בעבורו להיות כפרו.
[יא, ט]
בפה חנף –
ענין רשע בפיהו, שידבר עדות שקר על רעהו חפץ להשחיתו או ברכילות, והצדיקים בדעתם ינצלו ויחלצו מן ההשחתה.
[יא, י]
בטוב צדיקים –
כאשר ייטיב להם השם – אז ישמחו אנשי קריתם, וכאשר יאבדו הרשעים – ירננו.
[יא, יא]
בברכת –
דבק עם העליון וכן הוא ראויים הם שישמחו, כי בעבור ברכת הצדיקים תרום קרת, כלומר ירימו בניינה, או רמז לאנשיה ובעבור פי רשע המעיד שקר, או הרכילות תהרס קריתם.
[יא, יב]
בז –
מי שיבוז לרעהו הראוי לכבדו, בעבור חכמתו הוא חסר דעת.
ואיש תבונות –
יסבול הבזיון ויחריש שלא יבוז לרעהו, או יחריש ולא יענהו.
[יא, יג]
הולך –
יקרא כן, בעבור שהוא מערב הענינים ואומר: הולך כי ישמע מזה הסוד, וילך לגלותו לאחרים.
[יא, טו]
רע –
שם דבר.
וירוע –
מענין תרועם.
וכן הוא שבר ישבר, מי שערב זר שאינו מכירו.
ושונא –
שיתקע כף בוטח ואינו מפחד ממלוה.
[יא, טז]
אשת חן –
בעלת החן והיופי היא תומכת כבודה שיכבדוה בעבור יפיה, או כבוד רמז לממון והוא הנכון בעיני, והתמיכה שלא תוציא ממנו לצרכה ותחפוץ במתנת אחרים.
ועריצים –
נוראים יתמכו עשרם ברוב מתנות אחרים שישחדום, אבל.
[יא, יז]
איש חסד גומל נפשו –
ותומך אותה בחסדו ומשלימה עד שנת כלח.
שארו –
בשרו הוא אכזרי שיעשה בעברת זדון עד שישחית אחר.
אמר: שארו עם האכזרי, כי רצונו להעמיד הגוף בתענוגי העולם והחסיד מעמיד הנפש, בישרו ובחסדו.
[יא, יח]
שכר אמת –
ומי שיזרע הצדק – שכרו שיתן לו השם הוא אמת וזריעת הצדק הוא המעשה.
[יא, יט]
כן צדקה –
כאשר שכר הצדק – אמת, כן הצדקה בעבור חיים שישיגוה בה, והם חיי הנפש.
ומרדף –
פועל יוצא ללב, או לאחר וכן הוא מצוה לרדוף, בעבור מותו שימות בלא עתו.
[יא, כא]
יד ליד –
השם לנגד יד הרע, על כן לא ינקה.
והטעם: לא יהיה נקי כי השם ישיב גמולו בראשו.
וזרע צדיקים –
הם בני הצדיקים שימלטו מצרה בשביל אבותם.
[יא, כב]
באף חזיר –
כי הוא יביאהו בטיט וישחיתהו וזהו משל וכן היופי כזהב והאשה האולת כחזיר, שאין לו דעת והיופי בה נשחת כאשר סרה מטעם חכמה וסרת על משקל: ומגרת ביתה.
[יא, כג]
תאות –
אך ממעט כל התאוות לבד תאות מעשה הטוב והרשעים יקוו לעשות עברה.
והטעם: להתעבר באחרים ומדת הכעס שתעבור על מדה, תקרא עברה.
[יא, כד]
יש מפזר –
לעניים.
ונוסף עוד –
הממון.
וחושך –
ממונו מיושר, מעשות יושר, שלא יתן לעניים.
וחשך –
בעבור שיבואהו מחסור ואך ממעט תוספת המפזר.
[יא, כה]
יורא –
מלשון והורית להם.
ופירוש: נפש הנותנת מברכותיה, השם ידשנה וירבה השם שהוא מרוה אותה.
גם הוא יורא –
וצוה להרוות איש אשר יחסר וזהו: הענק תעניק לו והחזקת בו.
פרוש אחר:
ומרוה דבק עם נפש ברכה.
ופירוש: איש מרוה גם הוא יורא ענין הדשן, כי הוא מדושן בהרוותו איש מחסור.
פרוש אחר:
החכם שהוא מרוה אחרים – האל יתן לו שררה.
[יא, כו]
בר –
הוא הנקי מן התבן, על משקל חג פת בג.
יקבוהו –
מענין קבה לי ומשרשו כי משקל קבה הבה וכן ארה לי, והתכונה בהם נקבה יהבה נארה שמעה סלחה:
משביר –
מוכר שבר.
פירוש: מי שמונע בעת רעב תבואתו עד שימכרה בדמים יקרים – יקללוהו עמים וברכה תבוא לראש מוכר שברו בעת הצורך.
[יא כז]
שוחר –
שיקום בשחר לעשות טוב הוא יבקש לרצות חברו אשר חטא לו, או שיבקש רצון שירצהו השם.
ודורש –
לעשות רעה לרעהו, היא תבואנו מאת השם כענין: ישוב עמלו בראשו וגו'.
[יא, כח]
בוטח בעשרו –
ולא בשם, לא יועילנו כי הוא יפול ביד מבקשי נפשו, והצדיקים שיבטחו בשם ולא בעשרם – יפרחו ויציצו כעלה.
[יא, כט]
עוכר ביתו –
באולתו הוא נוחל רוח והבל ועבדו של האויל לחכם לב לנחלה, כי יקנהו ממנו והודיע כי האויל משחית קנינו, והחכם קונהו בחכמתו, או האויל הוא עבד לחכם.
[יא, ל]
פרי צדיק –
פרי מחשבות שכלו ללמדם מוסר מפיהו, כפרי עץ החיים.
ולוקח –
מענין: כי לקח טוב.
ופירש ומחכים נפשות חכם ומודיעם המוסרים וכמו: מה יקחך לבך יחכימך
פרוש אחר:
קונה כמו המביאים את המקחות.
ובלשון חז"ל קורין לקנין מקח, כלומר קונה נפשות כעבדים ושפחות כענין ועבד אויל.
פרוש אחר:
ולוקח נפשות –
בחכמתו יציל אותו מרע.
[יא, לא]
בארץ ישולם –
בעודו חי ישלם לו השם מעשה הטוב.
אף –
כמו כן הרשעים ישולם שכר פעולתם טרם מותם כענין אל פניו ישלם לו.