[יג, א]
מוסר אב –
שיסרהו אביו, כי ידע שיקבל המוסר בהיותו חכם.
ובן לץ –
לא ישמע גערת אביו, כי איננו רוצה ליסרו בגלל ליצנותו וידע כי לא יקבלהו, או לא יאבה לשמוע לאשר ייסרהו.
[יג, ב]
מפרי, יאכל –
עומד במקום שנים וכן הוא מפרי פיהו יאכל איש טוב, שישולם לו שכר טוב.
ונפש בוגדים יאכל חמס –
מיד חומס, או החמס שיעשו.
[יג, ג]
נוצר פיו –
מדבר רעות, אז ישמור נפשו מצרה.
פושק –
פותח מן: ותפשקי רגליך.
פירוש: פותח שפתיו לדבר אשר לא נכון – מחתה תבא לו.
[יג, ד]
מתאוה –
מאכל.
ואין נפשו –
של עצל ואין לו מאומה.
ונפש חרוצים –
המתנודדים.
תדושן –
תשבע דשן.
[יג, ה]
דבר שקר –
דבר עדות שקר.
יבאיש –
ישנא הצדיק כדבר באוש וכמוהו להבאישני, כלומר יכלים הצדיק.
[יג, ו]
תצור תם –
איש תם דרך.
ורשעה תסלף חטאת –
איש חטאת ותעותהו.
[יג, ז]
יש, כופר –
שנים דבקים.
מתעשר –
שיעלה בעושר ולא היה לו כל מאומה.
ומתרושש –
שישוב רש והיה לו ממון רב ואין לזה מעלה על זה, כי העשיר אם יתפש בעבור ממונו – יתן עושר כופר נפשו, אבל רש לא ישמע גערת שוטר ונוגש.
[יג, ט]
אור, ישמח –
דרך משל, כי כשזורח ידמה כאילו הוא שמח כמו ישיש כגבור ואור צדיקים כאור העולם הבא, או אור תשועה, כענין: אור נגה עליהם והיתה אורה.
פרוש אחר:
יתכן להיות האור והנר רמז לנשמתם האצולה מאור השם, ודימה נפש הצדיק לאור השמש הזורח ונפש הרשע לנר, שאין לו העמדה ויכלה.
ואמר: ישמח כענין תגל נפשי.
ונר רשעים ידעך –
שתמות נפשם בלא עתם והוא נכון, כענין נר אלהים נשמת אדם.
[יג, י]
רק בזדון –
בעבור זדון שיזיד איש על רעהו, יתן המזיד מצה ומריבה, כלומר הזדון גורר המצה.
נועצים –
שיעצו שלא יעשו בזדון עמהם חכמה ואת כמו ועם.
[יג, יא]
מהבל ימעט –
בגזלה ובגנבה לא יצלח.
וקובץ על יד –
בעבור טורח יד, הוא ירבה הונו.
וכן: ויברך ה' אותך לרגלי, בעבור טורח רגלי.
[יג, יב]
מחלה –
מפעלת פירוש מי שתוחלתו נמשכה שהשם ימשכנה ולא יוכל להשיג התוחלת, תתן חולי ללב המוחיל.
ועץ חיים –
וכעץ מרפא כן תאות המתאוה כשתבאהו.
ויתכן שהוא הקובץ על יד.
[יג, יג]
בז לדבר –
המוסר יחבל וישחית לעצתו.
וירא מצוה –
כי הירא מן השם – הוא ירא ממצותו.
ישולם –
ישב בשלום.
[יג, יד]
תורת –
שהיא מורה לסור ממוקשי מות והפשעים הם המוקשים.
[יג, טו]
שכל –
שישכיל לעשות טוב השכל יתן חנו בעיני השם ורואיו.
ודרך בוגדים איתן –
וחזק דרכם שהמשכיל לא יוכל להשיבם, מדרך הבגידה בשכלו.
[יג, טז]
כל ערום –
שהערמה בלבו יעשה מעשהו בדעת.
וכסיל יפרוש אולתו –
לפני אחרים.
פירוש אחר:
יעשה בעבור דעת, כלומר יעשה ערמה ללמד דעת.
[יג, יז]
מלאך רשע –
אם הוא רשע – הוא יפול ברע.
ואמונים –
שם דבר, כלומר ציר אמונות מרפא לשולחים אותו.
[יג, יח]
ריש וקלון –
שיקלוהו אחרים שניהם יבאו לאיש שיפרע מוסר מלשון מפרע.
ושומר תוכחת –
שיוכיחוהו.
יכובד –
שיכבדהו השם, כענין: כי מכבדי אכבד.
[יג, יט]
תאוה נהיה –
דבק בעליון.
וכן הוא מי שהתאוה לשמור התוכחת ונהיתה, כאשר התאוה תערב לנפשו ותנעם לו.
ותועבת כסילים –
מי שהוא סור מעשות רע, סור פעול:
[יג, כ]
ורועה –
מלשון רעך.
ירוע –
ישבר.
[יג, כא]
תרדף –
פועל יוצא, כלומר הרעה שיעשו החטאים, היא מסבבת שירדפו אחריהם.
ואת צדיקים –
שיעשו הצדק, השם ישלם להם שכר טוב.
[יג, כב]
טוב –
איש טוב יעזוב נחלה לבני בניו.
וצפון –
השם יצפון לצדיק ממון החוטא, כענין: רשע יכין וצדיק ילבש.
[יג, כג]
ניר ראשים –
יתכן להיותו שם פועל מן: נירו לכם ניר כמו: רב אוכל יהי לראשים, בעת שיזרעו ויעבדו את האדמה, כענין: עובד אדמתו ישבע לחם.
ויש איש נספה –
בעבור שאינו יודע משפט, נירה וזריעה, כמו: ויסרו למשפט, שהוא מדבר על ענין הזריעה.
[יג, כד]
שחרו –
ייסרהו בכל שחר.
[יג, כה]
צדיק אוכל –
עד שתהיה שבעה.
תחסר –
מאכל שלא תהיה שבעה.