נחמיה פרק יג

[יג, ד]
ולפני מזה –
פירש וקודם זה ההבדל.

[יג, ה]
ויעש לו לשכה גדולה –
אלישיב העושה לטוביה ובלשכתו של טוביה היו שמים הענינים הנזכרים.

[יג, י]
מניות הלוים –
שצוה השם לתת להם.

לא נתנה –
על אחת ידבר כי המלה מיוחדת מן הרבות והם מניות.

[יג, יג]
ואוצרה –
פועל נגזר מן אוצרות והטעם: הפקדתי גזבר עליהם:

[יג, טו]
ואעיד ביום מכרם ציד –
הראוי ואעיד בם.

[יג, טז]
מביאים דאג –
האל"ף עי"ן הפועל.
וכן: וקאם שאון.

[יג, יט]
ויהי כאשר צללו שערי ירושלים –
מענין צל והטעם הגעת הצל אל השערים.

לא יבא משא –
פירש: שלא יבאו הרוכלים הם הסוחרים מערבים ענינים רבים, על כן מערב הדברים נקרא רכיל.

[יג, כא]
אם תשנו –
אם תלינו שם פעם שנית.

יד אשלח בכם –
להכות או להרוג אתכם.

[יג, כב]
מטהרים –
הראוי מתטהרים.

[יג, כה]
ואקללם –
הוא החרם והנדוי והטעם החרמתים נדיתים.

ואשביעם –
לעם ירושלם לבלתי התחתן בהם.

[יג, כז]
ולכם הנשמע –
יתכן שהוא נפעל מן העתיד, סימן המדברים בעד עצמם והוא הקרוב.

[יג, כט]
זכרה להם –
לתת לכם שכרם על הנגאלים מן הכהונה ונגאלים מברית הכהונה, והלוים בקחתם נשים נכריות.

גאלי הכהונה –
שם התואר על משקל תאמי צביה והם כדמות פעולים בענין רק בגלל האל"ף שהוא אות הגרון נקדוהו, כן להרחיב מקראו וטעם גאלי כטעם מותרים.

[יג, לא]
ולקרבן –
בעבור קרבן העצים שסדרתי להביא הכהנים והלוים והעם לעתים מזומנים, ובעבור הבכורים שצויתיו להביא לבית ה', זכרה לי אלהי לטובה.