נחמיה פרק ב

אפריל 11, 2011 · מאת אבן עזרא · נחמיה
ראב"ע נחמיה פרק ב

[ב, א]
ויהי ואשא את היין –
הנכון כוס היין.

ולא הייתי רע לפניו –
כי חפץ שרותי.

[ב, ב]
פניך רעים –
מענין די מרעע כל אלין והטעם: שבורים כדרך החולה.

[ב, ד]
ואתפלל אל אלהי השמים –
וכבר התפללתי.

[ב, ו]
והשגל –
מן תשגלנה ונקראת כן, המזומנת למצות המלך.

[ב, ז]
פחוות –
שלם ופחות חסר למ"ד הפועל.

[ב, ח]
לקרות –
מן קורות בתינו.

ולבית אשר אבוא אליו –
הוא בית המלך, ופירש: הבית שאכנס בו, כי הבית הסמוך לחומת העיר הוא בית המקדש.

[ב, יב]
רוכב בה –
בעצמה.

[ב, יג]
ואהי שובר –
מן ויסבר להשניא.

ומלשון חכמינו ז"ל:

סברא.

והטעם הייתי חושב ומעיין בחומות.

המפורצים –
על דרך מזה בידך מלכם תדכאו עמי, רק אנשי המסורת הפרידום לקצר המלות ולפרש המ"ם הפתוחה רמז לחומות הפתוחות ופרוצות, הוא דרך דרש והדרך הראשון בעיני נכון.

[ב, יד]
לעבור תחתי –
הפוך הוא וכן הפירוש, שאין מקום לבהמה אשר תחתי לעבור.

[ב, טז]
עד כן. –
פירוש: עד עשותי כן לא הגדתי להם.

[ב, יח]
ויחזקו ידיהם לטובה –
בעבור הטובה הידועה שהמלך מטיב לי, חזקו ידיהם ולבם.

[ב, כ]
אין חלק וצדקה –
אינכם ראויים שתעשו צדקה בבנין ביתו, שתהיו נזכרים לפניו.