[ד, א]
עלתה ארוכה –
בעבור אריכות הימים.
[ד, ב]
ולעשות לו תועה –
לנחמיה, או לעם ירושלם.
ותועה –
שם דבר על משקל עולה שואה.
ופירש תועה –
כי העומד בצרה כתועה שאינו יודע מה יעשה.
[ד, ג]
ונעמיד משמר עליהם –
בעבורם.
[ד, ו]
ויהי, ויאמרו לנו –
הגידו לנו עשר פעמים כי מכל המקומות אשר תשובו לעת הערב מלבנות, משם חפצים לבא עלינו, מתחתיות למקום הידוע ששבים משם הבונים בערב.
[ד, ז]
בצחיחים –
כמו: צחיח סלע.
[ד, י]
ויהי מן היום ההוא, והרמחים –
הוי"ו נוסף או הוא הפוך ונכון מחזיקים המגנים והרמחים, או טעמו והרמחים בידם.
[ד, יז]
איש שלחו –
חרבו ורצה לומר כי אינם פושטים בגדיהם וגם כליהם אינם מניחים, כי בלכתם אל המשתה בלילה כליהם בידם.
ויש אומרים:
שהוא מן התרגום והפשיט וישלח.
וטעם שלחו –
הפשטתו וכן הפירוש אין אנחנו מפשיטים בגדינו זולתי איש שצריך הרחיצה והטהר, הוא לבדו היה פושט בגדיו, וזהו שלחו המים וזה נכון מאד.
משמר, מלאכה –
חסר למ"ד השירות, והנכון למשמר למלאכה.